אובייקטיביות חסרת יסוד

 

אובייקטיביות חסרת יסוד

לעתים נתפשת האובייקטיביות כאנטי-תזה לסובייקטיביות ומוגדרת מבחינת אלה המחזיקים בטעות זו כהתרחקות מהענין העצמי. בהקשר כזה די בכך שמישהו יוצר נגד עקרונות עצמו כדי להיחשב לאובייקטיבי.

אנשים שמזלזלים בכוחה ומקומה של הפילוסופיה בודאי יתפלאו לשמוע שבעיה מופשטת זו של האובייקטיביות היא הנמצאת ביסוד העובדה שיש הרבה יהודים שמאלנים ואנטישמיים, ובמיוחד כאלה שנוטים להאשים את היהדות בפשעים שהאנטישמיות מאשימה אותם בהם; מדובר בכך שהאובייקטיביות היא מבחינתם צורך (דבר נכון כשלעצמו) – אך באין אמת מידה מוגדרת היטב – ואובייקטיבית - של אובייקטיביות, מעריך היהודי השואף לאובייקטיביות כי הוא אובייקטיבי אם וכאשר הוא מתרחק ממה שהוא רואה כסובייקטיביות, כלומר מאהבת והערכת ערכיו, עצמו ועניניו – ומאמץ את עמדתם או השקפתם של אויביו.

התנגדות ומלחמה נגד מאפייני היהדות נראים ליהודי השמאלני והאנטישמי כיותר אובייקטיביים מאשר אהדה כלפי מאפיינים אלה.

מה ששואף האובייקטיביות היהודי איננו יודע הוא שאויב היהדות, אשר האובייקטיביות איננה מעניינת אותו כלל, מציג כאובייקטיבית את העמדה הסובייקטיבית שלו ושל הקרובים לדעותיו. את עמדתו אין הוא מבסס מבחינה עובדתית, אך כדי לשכנע את היהודי המתנגד ליהדות די בכך שאויב היהדות מציג עמדה הנוגדת אותה כדי להיתפש על ידו כאובייקטיבי יותר מהיהודי.

את הצד השני והמשלים של אותה טעות ניתן לראות באפולוגטיקה השגורה אצל בני הכיפות הסרוגות; את זו ניתן לשמוע זאת בכל פעם שכאשר הם מתייחסים לתכונה או היבט חיוביים אצל עם ישראל הם מייד מוסיפים סייגים, בלמים והתנצלויות, כדי להיתפס כאובייקטיביים בעיני בן-שיחם. אין הם מודעים לכך שבגישה זו הם חוסמים את תנועת עצמם ויתרה מכך – הם נותנים בכך למי שנגדם חופש פעולה לראות אותם כלא-אובייקטיביים, בזמן שכל "חטאם" אינו אלא זיהוי תכונות חיוביות ברעיונות המוחזקים על ידם.

נתונים נוספים