אלוהיות ואנוכיות

 

אלוהיות ואנוכיות

התפישה האלוהית-נצחית ראויה להיות מרכז הכובד של הרעיון האנוכי כי היא מאפשרת ליחיד לעמול בחלקתו שלו ולהביאה לכלל שלמות. דבר זה נובע מתוך הבנה שעל אף שאין ליחיד את התמונה השלמה, אז מה שהוא עושה, אם הוא מקפיד בעשייתו על האידיאלים הנאצלים שבראשם רעיון האנוכיות, משתלב גם עם המעשה האלוהי הכלל-מציאותי.

מבחינה זו ניתן להבין כי מעשיהם של הרופא או האיכר אשר משקיעים בקריירה אישית במסגרת התמחותם ומקפידים על ערכים מוסריים שמותאמים להקשר הידע שבידם נעלים על מעשיהם של מהפכנים אלימים. אלה האחרונים מגיעים למסלולם האלים - ועל-כן ההתאבדותי באפיו ובד"כ ביישומו - דוקא מכיוון שהם אינם לוקחים בחשבון בנוסחת החיים שלהם את האל; במצב כזה מגיע היחיד ליאוש כי הוא מאמין שאם לא יבצע הוא את מה שנראה בעיניו כצודק לא יבוצע הדבר לעולם.

למאמין מהווה האלוהים הבטחה שהצדק בוא יבוא ואין לדחוק את הקץ בפעולות נמהרות. לפי תפישה זו יכול היחיד להתעמק ולהתמקד בפיתוח יכולותיו היחידאיות עפ"י מדדים אנוכיים, המותאמים לעובדת היותו נברא כיחיד בעל זהות אישית, האמורה לממש, בכוח מוסריות אנוכית, את הפוטנציאל שלה - או, במונחים אריסטוטלים, להביא לפועל את מה שנמצא באישיות בכוח. מכיוון שאלוהים אינו אלא מכלול הכוחות, הופך האדם המממש את כוחו האישי לשותף במכלול האלוהי ועשיית הצדק האלוהי בעולם.

הצהרתה הנודעת של אין ראנד לגבי ניגוד ענינים, לאמור: "אין ניגוד ענינים בין אנשים מוסריים, מקבלת, בהקשר זה, תוקף מטפיסי: אין ניגוד ענינים בין האדם למציאות, לעולם ולאלוהים. הבנת הענין המשותף שיש לאדם, יציר האל ובנו עם האלוהים, יוצרו ואביו, מביאה בעקבותיה את ההבנת הקשר בין האמירה הפוליטית שלעיל לבין הצהרתה המטפיסית של אין ראנד "אין סתירות במציאות". בהקשר זה, ראוי ונכון יותר לומר כי יש הרמוניה במציאות, הרמוניה נפלאה, חשובה, אמיתית וצודקת בין עניניו של אלוהים לעניניו של היחיד.

נתונים נוספים