בגלל חטאינו

 

בגלל חטאינו

המסורת היהודית תולה אסון בסיבה. זו מקורה, בד"כ, בפעולה שביצע זה שעליו "נחת" האסון; "בגלל חטאינו גלינו מארצנו" הוא אמירה המתארת את קשר הסיבתיות, כפי שהוא נתפש על ידי היהדות: חטאיו של אדם הם אלה הגורמים לכך שיגורש מארצו, וכך קרה הדבר לעם היהודי, אשר גלה מארצו בגלל חטאיו.

לאור השקפה זו, נשאלת – או, לפחות, צריכה להישאל - השאלה: מהו החטא שחטאנו, אנחנו, היהודים תושבי הארץ, אשר בגללו מגיע לנו עונש בקנה מידה כזה שתובע מעימנו קרבנות רבים כל כך בנפש ורכוש?

התשובה הסבירה לכך עשויה להיות כזו אשר תימדד ב"מידה כנגד מידה", שהיא אחת מהצורות הנפוצות של הצדק היהודי. לפיכך, הסברת הצדק שבסוגיה תיעשה אם יותאם העונש-לכאורה לעוול – לחטאים-לכאורה.

מה – אם בכלל - ניתן להציג כחטאים אלה? מה יכול להיות חטא כזה שבוצע על ידי רוב העם היהודי בישראל בצורה שתניח את היסוד לעונש כה חמור ומקיף כל?

אולי עובדת ההסכמה עם הרעיון שביסוד המדינה: שאדם אחד מחליט איך יחיה אדם אחר.

את החטא הזה חטאו תושבי ישראל במשך למעלה מחמישים שנות קיום המדינה: הם החליטו עבור אחרים ונתנו לאחרים להחליט עבורם. בכך שהסכימו לאפשרות כפייתו של רעיון זה הם הסכימו, למעשה, על שלילת חירותו של העם כולו ולמעשה, בצורה זו גם ביטלו את זהותו המבוססת על בחירה חפשית אישית בכל תחום של חייו.

למעשה, הסכמה כללית עם קיומה של מדינת כפיה, אשר חוקיה מושתים על כל האזרחים בלי להתייחס לרצונם הפרטי כמוה כעבודת אלילים אשר מציבה, כאליל, את מושג המדינה מעל לכל בחירה יחידאית. במונחים של היהדות יש בכך משום השמדה רוחנית של העם היהודי. במונחים אנושיים יש בכך פגיעה בזכויות האדם היסודיות של כל יחיד ובראש ובראשונה במושג החירות.

אדם אחד אינו יכול לבצע החלטות קיומיות עבור אדם אחר. זוהי עובדה מציאותית, המגדירה את מהות האושר האנושי, שהוא יחידאי בטבעו ומבוסס על היותו של כל יחיד אנושי יוצר את חייו שלו. נסיון לפעול בניגוד לכך הוא נסיון לעוות את הטבע האנושי בכלל ולהכחיש את זהות היהדות בפרט, כי שום דבר אנושי או יהודי אינו יכול לצמוח היכן שבו מתרחש דיכוי של אפשרות מימוש האדם. יתכן והמכות הקשות שסופג העם בלבוש מדינת הכפייה שלו לא ייתמו כל עוד הוא פוגע באותם יחידים מתוכו שצמיחתו תלויה בדרורם.

מדינת ישראל של היום היא מדינת עבדים. עבדים הנתונים למרותה של עריצות, אפילו הם "רוצים" בה ו/או "רגילים" אליה, הם עדיין עבדים; מצבם איננו מצב אנושי ראוי וזו מצווה אנושית לראות אותם כשבויים ולפדות אותם. מצב עבדות של העם בארצו הוא גם, למעשה, התגשמות חלום האויב, המבקש אף הוא לשעבדנו. האם לא סביר שזהו – חטא השעבוד – החטא שבגללו סובלים אנו את העונשים הגדולים שמאיימים, אם לא נלמד את השיעור, אף להגלותנו מארצנו?

נתונים נוספים