ההבעה כצורך וכביטוי

 

ההבעה כצורך וכביטוי

בין הדברים הרבים המרכיבים את המהות החיה נמצאת גם ההבעה: הפקת ערך פנימי כלפי העולם החיצון. כל חבר בעולם החי מעוניין להביע את עצמו והוא עושה זאת בדרכים רבות ומגוונות. למעשה, יש בכל פעולה של החי מן ההבעה. במכלול ההבעה החי קיימת הפקת הקול, שיש לה ענין מיוחד, שכן היא מעוררת את השאלה "מהו, בדיוק, תפקידה?"

אני תוהה באם הביולוגיסטים שבין בני האדם יוכלו להשיב לי על כך.

אך כך או כך, זהו דבר שיש עלינו לקחת בחשבון כשאנו עוסקים בהבעה האנושית, שכן זו מייצגת את דרגת ההבעה הגבוהה ביותר במציאות. האדם מבטא את עצמו בשלל דרכים – ועם זאת, לא תמיד מספקים הצינורות הפתוחים להבעתו את צרכיו ההבעתיים.

ואחד משדות ההבעה הידועים, המוכרים והמוערכים ביותר שקיימים במימד התרבות האנושית הוא ההבעה האמנותית.

האפקט החונק שחש אדם – כמו אמן – כאשר הוא רוצה להביע משהו אך אין לו שפה שבאמצעותה הוא יכול להביע את מה שהוא רוצה, הוא הדבר שנמנע ממי שיש לו את מושג האלוהים והוא רוצה להביע התייחסות למכלול קיומו במציאות. מושגי הקיום והמציאות אין די בהם כדי לתת לו את מלוא האפשרות להביע את אשר בלבו.

מושג כמוהו כמוסיקה – הוא מאפשר לאדם לרכב עליו כדי לבטא את האובייקטיביות שלו – את הקשר שלו עם המטפיסי.

אדם רוצה להיות אובייקטיבי ולשם כך הוא מבצע רכישות וכובש את המציאות. באמנות עושה זאת האדם על ידי ההזדהות אשר מאחדת אותו עם גורם חיצוני לו, הנמצא בתנועה והמאפשר לו ביטוי חורג ממהותו הקודמת ועל ידי כך גדילה.

כפי שהאל בורא עולם המאפשר לאדם לגדול בתוכו כחלל התרחבות – כרחם – האמן בורא עולם אמנותי ביצירתו, ובכך מאפשר לאדם לפעול בתוכו מבחינה רוחנית.

אך שלא כמו האל, יכול האמן להיות אמן רע – לברוא עולם שקרי שאינו תואם את המציאות מבחינת ההגיון הפנימי שלו. במקרה כזה עלול חווה האמנות למצוא את עצמו לא נהנה מהיצירה, או נהנה בצורה שמחזקת את אי ההבנה שלו ואת בחירותיו השגויות.

זה מה שיקרה כאשר יצירות אמנות יורידו את האדם מבחינה פסיכולוגית במקום להעלות אותו.

כפי שהמשורר מבטא את עצמו ובכך מאפשר לאחרים להתבטא דרך פעולתו, מאפשרות לשונות ומושגיהן, ככלי הביטוי היסודי של האדם, את הבעתו במציאות. בשאיפה להיות בעל הבעה אובייקטיבית יש לציית לחוקים האובייקטיביים של הלשון. יש מקום להניח כי לשון כמו הלשון העברית היא בעלת אובייקטיביות מובנית, החל מרמת המושגים. אם הדברים נכונים, יש הצלחה גדולה יחסית להבעה הנעשית בשפה זו.

דבר זה יהיה נכון באחת הצורות הגבוהות ביותר של ההבעה האנושית: התפילה. בתפילה מביע האדם בו בזמן את מהותו ואת כמיהותיה הרוחניות להתקשרות רוחנית עם מהויות בעולם החיצוני לה.

כחומר למחשבה וכרעיון היפותטי אני מציע מחקר השוואתי לגבי תוצאות הבעה – כולל תפילה - של בני עמים שונים, מיני חיים שונים, אמנויות ודתות. לא הייתי מוציא מכלל אפשרות שתרבות טכנולוגית תעשייתית מתקדמת תהיה גם בעלת ערך תפילתי גדול יותר, בשל ציות אדריכליה הרוחניים לחוקי המציאות האובייקטיבית. בהקשר זה, מעניינת ביותר גם השאלה עד כמה למדו אבותינו הקדמוניים מבעלי החיים ועד כמה ליקטו חלק מהידע שמסרו לנו מפיותיהם של רכים ועוללים...

נתונים נוספים