ההלכה כאכסיומה

 

ההלכה כאכסיומה

הידע ההלכתי הוא פרטני ביותר, אך המקיים אותו אינו נדרש לקבלתו על יסוד מיסטי אלא על פי הנחה הגיונית, הפועלת על סמך הליך פנימי לוגי, כבכל מבנה פילוסופי. זו מפתחת, כבכל גוף ידע ראוי לשמו, ידע יישומי על יסוד הנחות אכסיומטיות.

האכסיומה הפילוסופית היא הנחת יסוד אשר ממנה מפיקים, על ידי היסקים והיקשים, ידע יסודי פחות, מפורט יותר. מוצאה של האכסיומה הוא מן ההתבוננות במציאות, מן הידיעה הראשונית של הדברים, ידיעה בלתי אמצעית, כלומר: ידיעה שאיננה מסתייעת באמצעים כלשהם לצרכי קיומה. בשל ראשוניותה וישירותה של ידיעה זו, היא נוגעת לדברים שלא קיים ויכוח או פקפוק לגבי עצם קיומם – והם המהווים נקודת ייחוס לכל שאר הידע, אשר איננו נהנה ממעמד אקסיומטי.

למעשה, תפקידם של ההיסקים וההיקשים הוא להביאנו למצב של ידיעה כזו, ידיעה ברמה ראשונית, של הדברים שאותם אנחנו איננו יודעים ו/או מבינים, שחלק מהם אינו נגיש לחושינו. במציאות שבה האדם תופש דברים מסויימים בצורה בלתי אמצעית ודברים אחרים בצורה אמצעית, כלומר: באמצעות הליך מסויים, הלוגיקה היא האמצעי האנושי הזה. תפקידה, במובן זה, הוא להביא את מה שאיננו נתפש בצורה בלתי אמצעית לעמדת המודעות של התפישה הישירה, הבלתי אמצעית.

ברעיון דומה ניתן להבחין בהלכה. מכיוון שאנו מפיקים את כל הידע שלנו מעובדות נתונות ומכיוון שאנו מתייחסים לדברי אנשים המקובלים עלינו כחכמים כאל חלק משפע עובדות המציאות, ניתן להוסיף לעובדות המציאות כמות של עובדות מעובדות, חומר מושגי שהוא תוצר של עיון ומחשבה קודמים - גוף הדיון ההלכתי, בכדי שהיחידים יוכלו להיות בעלי אמצעים טובים ומשופרים לחיות את חייהם.

אך לצורך קבלת פרטי ההלכה כידע שמעמדו ישיר ובלתי אמצעי, שומה עלינו להאמין למי שכאשר קיבל את הידע היסודי שלו, היה זה במצב של תקשורת ישירה עם העובדות, כמו אבות היהדות, אשר אלוהים שוחח עימם ישירות – או משה, שקיבל את התורה על הר סיני. בזמן קבלת הידע היסודי הם חזו בנכונותו באופן ישיר, שאינו ניתן לספק.

לאור זה, ניתן לראות את ההלכה כפילוסופיה מיושמת בפרטים לחיי המעשה על ידי מומחים אשר חברו להקים גוף ידע שמשמעותו תפישה פילוסופית מיושמת למעשה, כאשר היא מתבססת על ידע יסודי שמעמדו אכסיומטי.

נתונים נוספים