ההקשר המוסרי של היהדות

Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE MicrosoftInternetExplorer4 st1\:*{behavior:url(#ieooui) } /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif";}

ההקשר המוסרי של היהדות

מנקודת מבטו של האדם המגלה לראשונה את עולם היהדות, החוויה שהיא, אולי, החזקה ביותר מבחינתו, היא העובדה שמדובר במהות תכליתית בעל משמעות כוללת, אשר מציעה לפניו הקשר מלא של מציאות, שבה מוזמן הוא, כיחיד, לתפקד בצורה שבה קשור באופן הגיוני ואמיץ המוסר לאושר – ופעולת היחיד למען אושרו וחייו קשורים ועולים בקנה אחד עם התקדמותו של האדם בכלל והיהודי בפרט בעולם.

סוג כזה של קשר מהווה, בפועל, הבטחה הניתנת לאדם זה אודות קיומם של חיים מאושרים, אשר תתמלא אם יתמלאו על ידו תנאי חיים מוסריים, שבהם התועלת לעולם משתלבת ומאוחדת עם התועלת שיביא לעצמו. בהקשר זה, מה שמחזק דברים אלה הוא ההתאמה שיש בין המוגדר על ידי המסורת כמוסרי לבין מה שכל אדם נבון מכיר בחייו כערכים מוסריים.

לא מדובר בהתאמה מושלמת בין מצוות לידיעה מפורטת של המציאות בצורה שבה כל מצווה מובנת והולמת את ידיעתו של היחיד האנושי לגבי המציאות, אך מדובר בהתאמה עקרונית (במובן שבו יש הבדל בין מה שעקרוני למה שפרטי), הבאה לידי ביטוי קודם כל בהיבטים הבאים:

1. אין שום סתירה בין מצוות הדת לבין מה שאדם מכיר כמוסרי.

2. כל מה שהאדם נפגש עימו כמצוות היהדות, בחלקן או במלואן, תואם גם את מה שאדם המחזיק בשכל ישר חושב למוסרי במציאות החיים.

ביחד עם העובדה שאין בנמצא שיטה סדורה אחרת שבה קיימת התאמה כה הדוקה כשם שיש ביהדות בין המוצהר על ידה לבין מציאות החיים העובדתית, שני היבטים אלה מכסים את כל ההתאמה הנדרשת מאדם תבוני לגבי קבלה עקרונית של היהדות כצודקת ולפיכך גם לגבי אימוצה כתורת חיים.

עם זאת, עבור אדם שנוהג לבסס את החלטות חייו בצורה מוסכלת ותבונית עלולה להיות בעיה עם הסכמה לעשיה המבוססת על אי ידיעה, במיוחד כשחונך לראות את האמונה ואת הדת כדברים שליליים ביסודם, במיוחד כאשר המשמעות המעשית של הדברים עשויה להיתקל בבעייתיות בהקשרים של חלקיות הידע. מדובר במיוחד במצבים שבהם הטעמים למצוות המסורת אינם ידועים דיים למי שמעוניין לקיים אותן.

כאמור לעיל, הדבר בעייתי במיוחד כאשר מחזיק אדם זה בהנחה או בהרגל שלא יאה לו כאדם לעשות מה שהוא איננו מבין בפרוטרוט. אך למעשה די בחקירה אמיצה של האדם לגבי מה שהוא כבר עושה בחייו כדי לעמוד על כך שלמעשה הוא כבר מניח לידע חלקי מסוג זה, המבוסס על אמונה תבונית, למלא חלקים רבים מחייו בעבר. בנושא זה, מי ששוקל לאמץ את ההנחיות המעשיות של היהדות יכול להתייחס אליהן בצורה שאיננה שונה, עקרונית, מהדרך שבה נהג לאורך חייו בכל התחומים הרבים שבהם הוא אינו מתמחה.

כל עוד מקפיד אדם זה על אי קבלת דבר שיש בו משום סתירה מפורשת לשכל הישר, הוא יכול לקבל עליו את עול המצוות כהמלצותיו של כל רופא שמעניק לו מרשם שאותו אינו מבין. מבחינה זו, מה שנדרש ממנו הוא בעיקר לעדכן את הערכתו הכללית לגבי מוסריות היהדות.

נתונים נוספים