ההקשריות המוסרית

 

ההקשריות המוסרית

לדעת מאין באים הדברים

ידיעת ההקשר המלא היא מיסודות הגישה התבונית, והיא נמצאת בניגוד עקרוני לידיעה חלקית, שלא רק שלעתים אין בה די כדי לספק הסבר נאות לסוגיות הנתונות לדיון, אלא שהיא אף עלולה להטעות.

אף כי ידיעת ההקשר המלא מייצגת את פסגתה המובהקת של הידיעה האנושית, בניגוד לידיעה חייתית אשר תופסת רק את אחד מחלקי תמונת המציאות, עובדה מציאותית היא שלא תמיד ידועה לאדם כל תמונת ההקשר המלא; ישנם תחומים רבים שבהם אנוס האדם להתמודד עם עובדת חוסר ידיעתו, בשל העובדה שאין בידו די ידע כדי להסבירם.

בהקשר זה מסבירה הפילוסופית אין ראנד כי בעת שבה יש לבעלי חיים את כל הידע שלו הם נזקקים בטבעם הגופני(*), שומה על האדם להשיג את הידע הנחוץ לו באמצעות שכלו. אך אין עובדה זו אומרת שבכל נושא צריך האדם להשיג את ההיקף הגדול ביותר של הידע, כי יש פעולות שלצורך ביצוען די לו לאדם בידע חלקי ומצומצם.

למעשה, במובן מסויים נכון הדבר לגבי כל הידע שמחזיק האדם, כי גם בהקשרים שבהם יש לו כמות גדולה ביותר של ידע קיימים חסרים גדולים בידיעתו לגבי רבות מהשלכותיו של הידע שבידו; לדוגמה: גם אם יודע האדם מה כדאי לו לאכול, מבוסס הדבר על ידיעה חלקית. שכן גם אם המזון שהוא מכין טעים ואיננו גורם לו לפגיעה כלשהי בטווח הזמן הקצר אין הוא יודע בדיוק מה קורה למזון זה בגופו ולמה הוא גורם לו בטווח הארוך. שלא לדבר על כך שאין האדם יודע הרבה על היחס שבין מזונו לפעולותיו שברוח, שכן יש לו בדרך כלל מחסור גדול בידע לגבי היחס בין בריאותו הגופנית לרוחנית.

כל אלה מעלים את השאלה: לאיזה מצב ידיעתי צריך האדם לחתור כדי להגיע למצב שבו יהיה ניצולו את הידע שבידו הטוב ביותר לצורך חייו?

בהנחה שכדאי לאדם להחזיק בהקשר ידיעתי מלא ככל האפשר, אך מתוך כניעה לעובדה שאין ברשות האדם ידיעה שלמה של המציאות, ניתן לנסח את השאלה באופן ממוקד יותר כך: מהי מידת ההקשריות שבה כדאי לאדם להתמקד כדי שבידו יימצא הקשר הידע הנכון ביותר לצרכיו?

התשובה על כך תהיה: ההקשריות המוסרית. תפקידה של זו לבסס את הידע שבידו מבחינה מוסרית.

כלומר: כדאי שהאדם ידאג לזכור באופן קבוע את ההיבט המוסרי של הידע שבו הוא משתמש; בשל מקומו המרכזי של המוסר בחיי האדם ובמיוחד בשל העובדה שהמוסר מייצג את מרכז הכובד של הפעולה האנושית, את הצומת שבה מצטלבות ידיעותיו עם בחירותיו, כדאי לו לאדם לקחת בחשבון את ההיבט המוסרי הכרוך בכל פעולותיו, כדי שלא ימצא את עצמו פועל נגד המוסר ובכך נגד עצמו.

(*) הכוונה לידע החושים, המבוסס על הידע הקרוי אינסטינקטיבי.

לפיכך יש לאדם ענין בהקשריות המוסרית של חייו, ולו רק כדי לשמור באמצעות הקשר זה על יציבותו הנפשית, שכן זו מבוססת על ידיעתו של האדם את היות פעולת החיים שלו מוסרית. למותר לציין, בנוגע לכך, כי מידת בריאותו הנפשית של אדם עולה בקנה אחד עם מודעותו למוסריות חייו. בפשטות ניתן לומר כי האדם רוצה להיות צודק ולפיכך מעוניין הוא לטהר את חייו מכל אי צדק.

הדבר נוגע אף לפעולות הפשוטות והיסודיות ביותר, כמו אכילת המזון. בנושא זה לקיחה בחשבון של ההיבט המוסרי משמעה קודם כל הקפדה על שמירת זכות הבעלות על מזון זה, כלומר שלא לאכול מזון גנוב, מה שמשמעו שעל האדם לאכול את מה שהשיג בזכות פעולתו היצרנית, מה שמשמעו היותו מחד בן חורין ליצור את מזונו ומאידך עצמאי ומחזיק ברשות עצמו.

שנית, משמעה לזכור איך הגיע מזון זה אליו, כלומר את כל הדרך הארוכה שעשה המזון מן השדה שבו נזרע הירק ששימש לו יסוד, דרך גידולו, קצירתו, הכנתו לעיבוד, בישולו והגשתו לשולחן. יש בזכרון העמל האנושי הרב שמושקע בכל ככר לחם שממנה אנו אוכלים מדי יום משום גדר בפני כל מי שתובע לעצמו זכות למזון לא לו, בשל הידיעה שבכך הוא מערער על עבודת כל מי שטרח עליו.

שלישית, ולא אחרונה אך אולי החשובה מכולם, שהיא גם חציית קו הגבול אל תחום הדת, היא ההתייחסות לכוח הקיים ביסוד המציאות, אשר איפשר את כל הכרוך בהנאה האנושית מן המזון. התייחסות זו, שיכולה להיות פילוסופית או דתית (בהתאם לתפיסת העולם של האדם), מוצאת לנכון להביע את ההערכה כלפי כל אשר בזכותו נתאפשרו עצם הקיום האנושי, חיי האדם ורווחיו בחומר וגם ברוח.

בהקשר זה של ההתייחסות למזון, מעניקה לנו בחינת המסורת הדתית היהודית דוגמה מוחשית לפעולה על יסוד הקשריות מוסרית. בתמליל הברכות הכלולות בארוחת האדם ובברכת המזון קיימת הכרה באל כבמקורו של המזון, אך לא רק בעצם קיומו אלא במיוחד בבחירות שעשה כדי לספק את צרכיהם של בני האדם, ולא פחות מכך בתנאים שלהם נדרשים בני האדם כדי לאכול. בכל ההיבטים והצדדים הללו מובעת מוסריות רבה, המצדיקה את פעולתם של האל והאדם גם יחד בנושא המזון.

בהנחתה של המסורת היהודית, הרואה את בורא העולם כזה ששולט בהקשר הידע המלא לגבי המציאות, מבוססים כללי נתינתו מזון לבני אדם על ידיעתן המפורטת של ההשלכות המוסריות הנוגעות לכך, החל מהתועלת שמביא המזון לבריאותו הגופנית והרוחנית של האדם וכלה במוסריות הפעולה להשגת המזון ומעמדו של זה בתמונת העולם הכוללת, שבה דואג האל לספק מזון לבני האדם המאמינים בו, בין היתר באמצעות האפשרויות שהעניק להם להפיקו, כמו הפקדתה בידיהם של ארץ המתאימה לגידולו.

דבר זה כולל, בהתאם למסורת היהודית, גם מכלול של הוראות מדוייקות לגבי מיני המזון הראויים לאכילה על ידי האדם היהודי וגם הדרכים להכנתם הנאותה. היהודים שומרי המצוות, אשר מקפידים למלא אחר כללים אלה, עושים זאת כחלק מציותם למצוות האל. על אף שמצוות אלה מוסברות או מובנות להם באופן מלא, עובדה היא שבמשך דורות רבים נהנים בני העם היהודי, הממלאים את המצוות הנוגעות למזון, מבריאות טובה. לאור זה ניתן להניח שיש התאמה בין הנחיות אלה לבין דרישות גוף האדם לפחות. את הנדרש על ידי רוח האדם וידיעת ההקשר המלא שבו עליה מספק לאדם המאמין האל.

המאמין היהודי מניח שמה שמייצגות מצוות האל הוא את הקשר הידע המלא והשלם אודות המציאות. מבחינה זו, רואה הוא את מעמד ההקשריות המוסרית של חייו איתן כל עוד מקפיד הוא על קיום המצוות. הדבר נובע, כמובן, גם מכך שהוא מניח שטובו של האל, המייצג את הטוב שבמציאות, עולה בקנה אחד עם הטוב שבטבע ועם הטוב האנושי. לאור זה נהנה היהודי המאמין גם מהשלכות ההתאמה שקיימת ביחס שבין המצוות הנוגעות למזון לאלה שנוגעות לכל שאר תחומי החיים. אחת מהשלכות אלה נוגעת למצבו הרוחני-נפשי של היהודי, שהוא מצב של יציבות יחסית; דבר זה נובע מעצם העובדה שהיהודי שומר המצוות מאמין שהידע שיש בידו הולם את צרכיו במדוייק, שכן ההשגחה העליונה דואגת לו למעין "ביטוח מוסרי" שבזכותו יישמר מלפעול באופן לא מוסרי.

האדם שאינו מאמין בהשגחה עליונה, אשר אינו נהנה מ"ביטוח" מסוג זה שלעיל, מוצא עצמו חייב להסתמך על שיפוטו המוסרי האישי לצורך פעולה. שיפוט זה ממילא צריך להסתמך על הקשר הידע שיש בידו, אשר לעתים קרובות מתגלה, כאמור לעיל, כבלתי מספיק. לדבר זה יש השלכות מעשיות בעייתיות המתבטאות, גם כן לעתים קרובות, בבעיות שקיימות במצבו הנפשי של הלא-מאמין, בשל כך שהוא אינו משוכנע בתוצאות ובהשלכות של מעשיו. דבר זה נובע מכך שגם אם לטווח קצר יודע הוא שפעולתו נכונה אין הוא מחזיק בידע שמבטיח לו תוצאות טובות בשלבין הבאים.

אל מול התיאוריה המוצגת במסורת היהודית, אשר הקשר הידע שלה מקיף את כלל ההסטוריה האנושית והעולמית, מחזיק הלא-מאמין בידיעה חלקית. כאמור לעיל, זו איננה מאפשרת לו לדעת בוודאות מה יהיו ההשלכות המלאות של פעולותיו. מכיוון שלאדם מוסרי, טוב לב ויצרני אין כל רצון לתמוך בחוסר מוסריות, אך הוא יודע שנכסיו עלולים ליפול לידי זרים או בני אדם לא מוסריים, הדבר מכריח אותו, למען עצמו וצאצאיו, להגן על קניניו ונכסיו באופן מיוחד כדי לשמור על ההקשריות המוסרית של חייו.

 

נתונים נוספים