היהדות כקניניות ב

 

היהדות כקניניות ב'

לפי המטפיסיקה היהודית, מוצב בעולם האדם בכלל והיהודי בפרט כדי ליישם חיים של קניית ערכים. היהודי, שהוא שליח דבר אלוהים בעולם, אמור להפיץ בו את הצדק האלוהי; היהודי שואף ל"תיקון עולם" במסגרת הקמת מלכות אנושית, אשר תבטא את המסר האלוהי בצורה שתחנך את העולם כולו. במלכות היהודית האידיאלית יישבו איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו – זכויות הקנין של היחידים יישמרו להם ללא הפרעה חיצונית. חופש הקנין וזכויות הקנין הבלתי-מופרעות הם חלק מההצעה הפוליטית היהודית לעולם, אשר במסגרתה תיושם גם בשורת היהדות לעולם: הקניניות.

מטפיסית, דנה ההסטוריה מאז בריאת העולם בהיבט של רכישת זכויות הקנין של העמים בעולם, כשהוא מתפתח ביחס ישר להתפתחות התבונה האנושית בכל חברה; התפתחות התבונה מאפשרת חופש הולך וגדל של עיסוק בניה של החברה ביצרנות; היצרנות היא הנתיב היעיל ביותר לקניניות: ביחס ישר לגדילת מידת החופש בחברה, היא מגדילה את סך קניניו של היחיד היצרן, ומאפשרת לו להגדיל את אפשרויות הקניניות של בני חברתו.

בשל מתקפות רבות, מגוונות ובעלות עוצמה אשר התרבות היהודית והשקפותיה ספגו במשך הדורות, ירדה אף מודעותה העצמית של היהדות למידת הקניניות שלה, אך זו מודגמת בהסטוריה הקנינית שלה, המתחילה בסיפורי האבות, שהיו יצרנים שצברו עושר ואפשרויות כלכליות גדולות דרך אמצעיהם. סיפורי התורה הם, למעשה, תיאור ההתפתחות הקנינית של ראשוני העם, ובהם מובא לידי ביטוי עקרון קנין האדמה, המרעה ועוד יסודות המבססים את החיים, קודם כל מבחינת דרך קיומם החמרית – ולאחר מכן מבחינת היותם משרתי ערכים אנושיים רוחניים יותר. אין זה המקום להציג את מלוא היריעה או אפילו חלק גדול ממנה, אך חשוב לציין כי כל אחד מהנושאים הבעייתיים במדיניות זמננו בכלל ובעניני היהדות בפרט הוא, ביסודו, בעיה קנינית.

את שיאה של ההתפתחות היהודית מציינת היהדות במתן התורה, וזהו היסוד להתפתחות מדעית של הלכה המתבססת על התורה, אשר מהווה מפתח ערכים משוכלל, שיש בו כדי לבסס יסוד חוקי וחוקתי לקיומו ולכלכלתו של העולם האנושי כולו. ההלכה היהודית, עד כמה שהיא נוגעת למסחר, מהווה את תלכיד הידע המעמיק והמעודכן ביותר הקיים היום באנושות, מבחינת ההיקף של טיפולו במציאות.

הקניניות ידועה כקפיטליזם – שיטה המבוססת על קנין; לדבר יש משמעות מטפיסית כי הקניניות מתפקדת כעקרון חיים קיומי יסודי, כי בכל פעולות החיים עוסק האדם ברכישת ערכים ובשאיפה להגדיל את קנינו, חמרית או רוחנית(*).ברוח זו אין לראות את הקפיטליזם אחת משתיים או יותר אפשרויות להתנהלות חיים אלא ביטוי להיבט יסודי של חיים, שאין החיים יכולים בלעדיו.

(*).אחד מן הדברים שחשוב להדגיש, בהקשר זה, הוא שאם מתרחשת העלאת אפשרות הסוציאליזם כאלטרנטיבה נגדית לקפיטליזם, יש לבטלה מני ובי ולהצהיר כי הסוציאליזם איננו בכלל תיאוריה יצרנית. זה מכיוון שאת היחס בין הסוציאליזם לקפיטליזם יש לראות כיחס בין צל לאור: בזמן שהאור הוא יש בעל משמעות עצמאית, אין הצל בעל קיום כלל: כל מה שהוא מצביע עליו הוא היעדר האור. לסוציאליזם כשיטת חיים אין קיום משל עצמו כי כל פעולת החיים מבוססת על קניניות . את הנושא יש להדגיש כך: לא מדובר בבחירה בין קפיטליזם לסוציאליזם או בין ימין לשמאל אלא כציון העובדה שהקפיטליזם ניצב, בפני עצמו, כאפשרות המקפת האחת והיחידה, המייצגת חיים ואילו כל מה שנתפס כחיובי בסוציאליזם (קרי אהבה חמלה הזדהות אמפטיה וכיו"ב) אינו אלא יסוד להמלצת חלוקת העושר, שבאה אחרי יצירתו..

על יסוד זה ניתן גם להבין כי מה שהסוציאליזם מתיימר לבטא אינו שונה עקרונית מהקפיטליזם אלא מהווה חלק ממנו. הקניניות איננה דבר שניתן להתקיים בלעדיו או מעבר לו, אך החברתאיות (הסוציאליזם) יוצרת אשליה שהיא איננה עולה בקנה אחד עימו וזו כמובן הגישה המפרידה בין היחיד לכלל ובין הענין היחידאי לענין החברתי. אך בחברה בריאה, כמו בגוף בריא, יש כיוון אחד, מקביל ומשותף להתפתחות החלקים – וכל עליה בכוחו של האחד מהווה גם חיזוק השלם ולפיכך עליה בכוחו של משנהו, המשלים אותו.

מכך נובע עקרון יסוד הבא לידי ביטוי בקניניות אך לא תמיד מזוהה עימה: שיתוף הפעולה. בדרך כלל נוהגים לראות בקניניות ביטוי של תחרותיות, אך, למעשה, שיתוף הפעולה מהווה יסוד אפייני יותר לשיטה הקנינית מתחרות: בצד עובדת קיומם של סוחרים, המתחרים זה בזה כדי להשיג עסקה מסוימת עבור רווחיו של אחד מהם, קיימים במציאות הקפיטליסטית תחומים רבים יותר שבהם שותפים יותר מיצרן אחד, דבר המעיד על טבע השיתופיות שמיוצג על ידו.

שיתוף פעולה כזה, אשר עליו ממליצה המסורת היהודית במסגרת פעולות משותפות כהקמת המשכן במדבר, קיים, למעשה, בכל פעולה אנושית עסקית. למעשה, בימינו לא ניתן לחשוב על פעולה יסודית כמו הקמת בית – או מסע - בלי לערב את שיתופם של עשרות בני אדם, אשר כל אחד מהם מספק את פרי עמלו למבצע המשותף. למעשה, את המסר של שיתופיות כלל-עולמית, שאנו נהנים ממנה בעולם של היום, מסרה לתרבות היהדות. היא עשתה זאת, קודם כל, לפני דורות רבים, במסריה הדתיים, שבאו לידי ביטוי במפעלים של מסחר בין-מדינתי כמו זה של המלך שלמה, המפורטים בתנ"ך. את החלק השני, הארוך והמפורט, מסרה היהדות לאנושות באמצעות פעילותה ההסטורית מאז ימי התנ"ך ועד ימינו.

המסחר היהודי פרץ על פני העולם כולו במשך אלפיים שנים של גלות, כאשר היהודים עוסקים בפיתוח נמרץ של היכולת המסחרית של האנושות דרך פעילות עסקית הקשורה לכלכלה המוניטרית. תחום זה הוא שהיווה, למעשה, את הבנקאות הכלל-עולמית הראשונה, באשר הוא ראה את האפשרויות הגלובליות הטמונות בפעילות המתבססת על סוגי צורות המימון בארצות שונות ובכך האיץ את המכנה המשותף הקניני של אומות, והציב את האנטי-תיזה לנוהג הברברי של ביזה מקפת, שהיה האלטרנטיבה הקדומה ליחסי אנוש.

בחינה אובייקטיבית של הקשר בין הקמת מלכות ישראל והמסחר של המלך שלמה עם מדינות זרות לבין הפעילות הכלכלית של היהדות הגולה בעולם במשך אלפי שנים של התפתחות הסחר העולמי, מביאה, בהכרח, למסקנה שהתפתחותו המסחרית של העולם ניזונה מעקרונות הקניניות שחוזקו בעולם על ידי היהדות לאורך ההסטוריה שלה.

כפי שביחסים בין רוח לחומר אין מעמד לאחד מהם בלי השני, מבוססת הקניניות העולמית על העקרון שרכישה, כיבוש ושליטה נמצאים ביסוד החיים, והם מבטאים, יחדיו, את הרעיון שלקנות זה לחיות. בהתבסס על ערכי היסוד של האמונה היהודית, היהדות היא זו שהביאה לעולם את הרעיון שקניה איננה רק אחת מפעולות החיים היסודיות אלא העיקרית שבהן. לפיכך האדם, כמו היהודי, הוא היצור הקונה את עולמו, בכוח, כאשר הוא רוכש ערכים חיוביים ומפיץ אותם בעולם.

מודעות חזקה זו למרכזיות הקניניות בפעילות הקיום אוזנה ונשמרה מבחינה מוסרית באמצעות איסורי יסוד על פגיעה בזכויות הקנין של היחיד, החל מאיסורי יסוד באמירה כ"לא תגנוב" והמשך בהמלצות של התנגדות לפעילות שלטונית ריכוזית, כפי שבא הדבר לידי ביטוי באיזכור סכנותיה של המלוכה באיומה על זכויות הקנין של היחיד ("משפט המלוכה").

כך, מצוידים וחמושים בערכים שדוחפים לעשיית רווחים מחד ולזהירות בכיבוד זכות הקנין מאידך, יצאו היהודים אל העולם לפני אלפי שנים ופעלו בו תוך הנחלת ערכים של קפיטליזם משולבים בשמירה על זכויות האדם. לאלה נוספה העובדה שהיהודים, בידיעתם היסודית את השימוש בשפה, היו במשך חלקים גדולים מההסטוריה בשליטה טובה יותר מבני העמים שבהם חיו בנפלאות הרישום העסקי והמדעי. כך, כבנקאים וכיועצים כלכליים, הביאו היהודים לעולם את השפע הכלכלי, שהגיע לשיאו בתקופה המודרנית.

נתונים נוספים