הקרבן ההסטורי

 

הקרבן ההסטורי

לקחי שואת היצרנים

לאורך ההסטוריה האנושית, כבר מימי קדם, הועלה פעמים רבות העם היהודי קרבן כדי לממש את תכניותיהם של משטרים עריצים ואימפריות גדולות, שכללו את מצרים, בבל, רומא והיד עוד נטויה. אף כי העם היהודי היה מבחינתן של אומות רבות מתנגד פוליטי אשר איים על שליטתן או קיומן, הרי שפעמים רבות, מאחורי מה שהסתתר פעם אחר פעם כנימוקים דתיים או רעיוניים אשר בגללם מצאו לנכון שונאי ישראל לפגוע בו, לא היה אלא נימוק אמיתי אחד והוא חפצם של אויביו במשאביו, שלהם נזקקו כדי להמשיך ולהתקיים בעולם. לפיכך חשוב להבין עד כמה היו דווקא חוכמתו, יצרנותו והתועלת שהביא היהודי לעולם מה שבזכותו החדיק מעמד זמן כה רב – וגם מה שסייע לאלה שפגעו בו בשל יצרנותו להתקיים.

לאורך ההסטוריה של שנאת ישראל נדרש העם היהודי להקריב רבות על מזבח מסתורי זה של רגש שלא ניתן להסבירו במונחים אנושיים פשוטים. לשנאה שהתבטאה בהזדמנויות הרבות שבהן שפכו אויבי העם היהודי את דמם של בניו לא היתה מעולם סיבה ברורה – וגם הקביעה היהודית כי "עמלק שונא לישראל" אין בה משום מפתח להסבר, אלא אם כן נתפוס אותה כהצהרה מטפיסית באופיה לגבי היחס המציאותי של המלחמה בין הטוב לרע.

בהקשר זה יש משום אפשרות יסוד לפתרון החידה; ניתן להניח שבפעולה המתמדת ארוכת השנים נגד העם היהודי ביטאו אויביו את שנאת הטוב על ידי הרע, שהיא הביטוי של המלחמה העולמית הנצחית בין היצרנים לבין הטפילים שחיים על חשבונם. זהו היסוד לכך שהעם היהודי שילם בדמו ובמצוקתו ההסטוריים על ה"עוול" של היותו נושא דגלם של ערכים חיוביים, אשר הביאו לעולם כולו תועלת רבה. דבר זה הוא ביטוי ישיר של היות העם היהודי מאז ומתמיד כזה שבו מתבלטים במידה רבה יחסית בעלי היכולת, הכשרון וכוח היצירה. מנקודת מבט מציאותית-עובדתית עושה הדבר את העם היהודי לאחד הביטויים הגדולים ביותר בהסטוריה העולמית של הטוב.

דבר זה הפך את העם היהודי, עד כמה שהיה תמיד קטן יחסית מבחינה כמותית, לכוח איכותי רב משמעות בתרבות העולמית, אשר הצליח לשרוד במשך דורות רבים אל מול היעלמם מעל במת העולם אימפריות ענק ששלטו בעולם בעת קיומו, ואשר אף ניסו לכלותו. אחרי כל הזמן הארוך הזה, שבו נעלמו אל תהום הנשיה אומות כמו מצרים, בבל, יוון ורומא, החותם של בני העם היהודי בעולם חי וקיים – והיהודים, הידועים חאנושות ביכולת ההתמחות שלהם במדעים, בכלכלה, באמנות ובתחומים רבים אחרים, מובילים את האנושות היצרנית מחיל אל חיל כשבהיותם תמיד בראש החוד של הקידמה הם מבטאים את רוח האדם במיטבה.

עובדות אלה, שבעצם קיומן אלפי שנים מוכיחות את נצחיותה של היהדות, הן שהפכו את העם היהודי לכזה שמיקד אליו באופן טבעי שנאה, טינה וקנאה לא רק מצידם של האנטישמיים המוצהרים אלא מצידם של אויבי האנושות בכלל, המייצגים את הרוע באשר הוא. למעשה, יכול כל אדם בעולם לדעת מיהם אויבי הטוב לפי ההתנגדות והאיבה שהם מגלים כלפי היהדות – ולא מקרי הדבר שאויבים אלה של ישראל מייצגים גם את הרוע המאיים על יצרני האנושות באמצעות האידיאולוגיות האנטי-קפיטליסטיות. במובן זה תואמת הוקעתו האנטישמית של היהודי את הוקעתם של ההון, היוזמה הפרטית וזכויות הקנין בעולם על ידי הסוציאליזם.

בשל היותו של הרוע נלחם בבעלי ההון ושונא את היצרנים, שהם נציגי העושר בעולם, אופיינית לאי מוסריותו בורותו לגבי מקורותיו של העושר. הרוע אינו אוהב להכיר בכך שביסוד העושר נמצאים יכולותיהם, כשרונם ויצרנותם של בני האדם הטובים, המעשיים והמוסריים. ראשית כל נובע דבר זה מכך שהרוע מעוניין בכתרי תכונות אלה לעצמו ושנית, מכיוון שבני האדם היצרניים הם אויביו המושבעים, שכן אלה בדיוק בני האדם שבהם פוגעים המשטרים העריצים. בפגיעתם זו של השליטים הרעים בטובים שבנתיניהם הם כורתים את הענף שעליו הם יושבים, שכן הם מחלישים את אומותיהם ומרוששים אותן בכך שהם מבריחים מהן את יוצרי העושר.

בשל עוורונם זה של העריצים שבה וחוזרת בעולם מאז ומתמיד התופעה הידועה שבה נוטשים בני אדם ארצות חופשיות פחות לטובת ארצות חופשיות יותר, כדי למצוא במקום החדש את כיבודם הראוי של זכויותיהם. לתופעה זו חוברת תמיד הוקעתם של הטובים על ידי הרעים גם כאשר היו היצרנים מה שבזכותו הצליחו הטפילים להחזיק מעמד מבחינה מעשית. עקרון דומה התבטא גם לאורך ההסטוריה האנטישמית, כאשר עסקו אויבי ישראל בהצרת צעדיהם של היהודים גם כאשר אלה, ביצרנותם, תרמו לכלכלת ארצותיהם ובכך פגעו שונאי ישראל בעמיהם שלהם.

דבר זה קרה שוב ושוב לאורך ההסטוריה, ואחת הדוגמאות המובהקות לכך היתה האירוע של גירוש ספרד, שקודם על ידי הכנסיה הקתולית. אך נצחונה הדתי של הכנסיה הביא להפסדה את אחד מהמרכזים הגדולים של שלטונה בעולם, כי יציאת היהודים מתחומה של ספרד היה לאחד הגורמים העיקריים לירידתה של האימפריה הספרדית מגדולתה.

הדוגמה המובהקת והנודעת יותר בזמננו להקרבת היהודי – שואת אירופה – היתה חלק מהשוד הנאצי של אירופה הכבושה, שנגרם על ידי הסוציאליזם הנאצי. השלטון הנאצי, אשר הביא לנטישתם את גרמניה של רבים מכוחותיה היצרניים בשל מדיניותו "למען הכלל" הגרמני (שכינה הגזע הארי). מדיניות זו התחילה שנים לפני המלחמה, עם עלייתו של היטלר לשלטון, בגזל מסיבי של האוכלוסיה הגרמנית, אך בעיקר של רכוש המיעוט היהודי בה. למעשה, המשטר הנאצי הפך את העם היהודי בגרמניה שלפני המלחמה לשפן נסיון במעבדה שבה בחן הן את האפשרויות שיש בידו לפגוע בחיי אזרחיו והן את תגובת העולם למעשיו אלה. למותר לציין כי העולם שתק והניח לשלטון הגרמני להתעלל בזכויות נתיניו מבלי להתערב.

תוך הנחת תשתית לכל המשטרים הסוציאליסטיים הקיימים, בוצע שוד האזרחים היהודים בגרמניה באמצעות החוק. כך, לכל אורך דרכו של הסוציאליזם הנאצי, מימן הצורר את פעולותיו בשלב הראשון של שלטונו באמצעות הפקעה וגזל ישירים ועקיפים של רכוש אזרחיו היהודיים. אזרחים אלה, שהיו לקרבן לגיטימי של העם הגרמני בעקבות התעמולה הנאצית האנטישמית, שבה שולבו הגזענות הנאצית עם איבת ההון הסוציאליסטית, הפכו ל"שפני הנסיון" של מה שהיה מאוחר יותר לשוד הנאצי של אירופה כולה. בפעולתו זו נגד זכויותיהם של היהודים הועברו נכסים אזרחיים אדירים לידי המנגנון המדיני הנאצי ושימשו כחלק חשוב במימון בניית מכונת המלחמה שהביאה מאוחר יותר אסון על העולם כולו. בדרך זו ניצל הצורר לא רק את משאביהם החומריים של היהודים אלא גם השתמש ביהודים עצמם כדי לתרגל את המהלכים החוקיים והשיטות הפסיכולוגיות שהפכו לחלק משיטתיותה של המפלצת.

לאור העובדות הללו ניתן להבין כי לשואה האיומה שפקדה את העם היהודי במלחמה, אשר התחוללה בכל מקום שאליו הגיעו הגייסות הנאציים, היה מעמד משני בתכנית הפעולה של המכונה הגרמנית, שביססה את כוחותיה המשאביים על תהליך הגזל הכלל-עולמי שהתחיל בפעולת הגזל נגד העם היהודי, שהחלה עוד לפני המלחמה. כך השתלב ההיבט החומרי-כלכלי של שואת העם היהודי, עם מעשה השוד הגדול ביותר שהתרחש בהסטוריה מעולם (*).

את השוד הגדול שאותו הפעילו הנאצים לפני המלחמה ובעיצומה יש לראות בעיניו של הנוצרי, אשר עם כל הצער על כאב החמס שהוא סובל מידיו של

ביחסים הקיימים היום במזרח התיכון, למשל, בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינית, למשל, אשר נראה שבכיריהן נהנים מחיי מותרות, יש שוויון בין הפקיד הממשלתי הישראלי לבין בכיר הממשל של הרשות במובן זה ששניהם נהנים מאותה קופה ציבורית.

(*) הכוונה היא להיקף של הפעולה בהקשר הזמן הקצר שבו התבצעה. פעולת השוד שהתבצעה על ידי הנוצרים, למשל, הקיפה שטח שליטה גדול הרבה יותר אך נעשתה לאורך הסטוריה ארוכה יותר.

נתונים נוספים