זכות בעלות כמוחלטות רוחנית

 

זכות בעלות כמוחלטות רוחנית

שומה עלינו להצהיר לגבי כל הטוען שארץ ישראל איננה שלנו שהוא אינו משלנו. לומר על ישראל שאין זו ארצנו משמעו הצבה עצמית של הדובר אל מול עובדה שגיבויה נמסר מדור לדור על ידי פעולות רכישה רבות מני ספור.

בהקשר של עם ישראל וארץ ישראל, היחס בין עם לארץ שונה מן המקובל בעולם: עם ישראל איננו אזרחי מדינת ישראל או תושבי ארץ ישראל אלא היהודים; יש אזרחים שאינם יהודים והארץ כשלם איננה שייכת להם (אלא רק חלקה שקנו) ויש בעולם יהודים שאינם אזרחי ישראל, ושהארץ, פוטנציאלית (בכוח), שייכת גם להם.

לאור זה ניתן לומר כי ליהודי קנדי שמורה זכות בעלים גדולה יותר על הארץ מאשר לראש ממשלה שפועל נגד זכות זו.

המעמד המטפיסי של הבעלות על ארץ ישראל מקנה ליהודים שכבר מתו זכות גדולה יותר על הארץ מאשר ללא יהודים שחיים בה בהווה.

למי שזה נשמע מופרך, כדאי שיתמקד בדוגמה הבאה: האם למלך לואי ה14 לא קיימת זכות גדולה יותר על צרפת מאשר למהגר גרמני שרכש דירה בפריס?

אף שאיש לא יפקיע מידי הגרמני את דירתו, ובודאי שלא ימסור אותה לצרפתי, הדירה שייכת למהות הנקראת "צרפת" – וגם המלך, על אף שאיננו קיים עוד, שייך אליה אף הוא.

מטפיסית, זוהי מוחלטות רוחנית שערך שייך למי שיצר אותו, אף אם עבר זמן רב מאז נעשתה עבודת היצירה. שיוכו של ערך למי שיצר אותו מגדיר, כעובדה, רמת בעלות, אשר אין אפשרות לערער על קיומה הרוחני.

מדובר בקניניות רוחנית, עקרונית ולא פיזית; בזמן שלצרכים מעשיים-פיזיים, יהיה הבעלים הפיזי בעל הקנין, הקניניות הרוחנית שייכת תמיד ליוצר, אף אם אין הוא בעל חזקה פיזית באותו הנכס.

למשל:

1. גם אם הזכויות על ספר נמצאות בידיים שונות, ספר שייך, קודם כל, לאדם שכתב אותו; שייכות זו אומרת שבכל הקשר רוחני של בקשת מקורות היצירה, יעלה שמו של הסופר כמי שהוא בעליה. במימד העולם המעשי, הספר הפיזי – או הזכויות על הדפסתו – יכול/ים להימצא בידי אנשים זרים לסופר. בין שתי עובדות אלה לא רק שאין סתירה, אלא יש תואם שאיננו מאפשר לנתק ביניהן; בית דפוס ישראלי יכול להדפיס את ספריו של ויקטור הוגו, אך הוא איננו יכול לשנות את הספר ו/או להציג אדם אחר כמי שכתב אותו.

2. בחוזה בין אדריכל לבעל בנין, האדריכל, שאיננו בעלי הבנין, הוא הבונה הראשי וככזה בעל מעמד של בעלים רוחני. אף אם לעולם לא יתקרב לבנין ולעולם לא יתגורר בו, לא ניתן לשלול ממנו את זכות הבעלים. ההשלכה המעשית של עובדה אובייקטיבית זו היא שבכל ענין רוחני הקשור לבנין (כעצם וכפעולה גם יחד) האדריכל יהיה הכתובת הראשונה; אם ירצו לבנות בנין דומה, לתקנו או לעסוק בהסטוריה שלו, יהיה האדריכל, יותר מבעליו של המבנה הפיזי, בעל זכויות הבעלות הרוחנית על הבנין.

בין ארץ ישראל לעם ישראל יש יחסי בעלים-רכוש ברמה הרוחנית. עם ישראל הוא בעליה של ארץ ישראל מקדמת דנא, קודם כל בשל היותו היוצר של התפישה המקשרת בין הארץ לעם. עם ישראל הוא הבעלים ובעל "זכויות היוצרים" על עצם הרעיון של הקשר בין ארץ ישראל לעם ישראל. מושג האל, המציין את המהות שלפי היהדות אחראית לבעלות הזו, הוא אחד מהמושגים שיש לברר כדי להבהיר לעמקו את הנושא, שאיננו דוגמה אחת מני רבות אלא האירוע הראשון, הראשי והראשוני בתחום זה, שממנו יש לגזור את שאר ההשלכות שבין בעלים לקנין.

אם אדם זר, לא יהודי, רכש חלקת אדמה בארץ ישראל, החלקה שייכת לו, אך הדבר לא משנה את העובדה שארץ ישראל שייכת לעם ישראל. במקרה המסוים הזה יבוטא הדבר בתוצאות עבודתו של האדם בארץ. כפי שהיהדות קובעת, יש תנאים מסוימים לעבודה בארץ ישראל, שרק כאשר מקיימים אותם, היא נענית למי שעמל עליה.

בתצפית, ניתן לראות כי היום ארץ ישראל פורייה בהרבה משהייתה לפני דורות לא רבים וכי במשך התקופה הארוכה שבה היה עם ישראל בגלות, היא הייתה שוממת ויבשה. לעובדה זו יש משום השלכות לעובדת הבעלות המוחלטת של העם על ארצו.

עובדה אחרונה זו הוכחה פעם אחרי פעם בתולדות ההתיישבות החדשה של עם ישראל בארץ ישראל, כולל בחבלי ארץ שהממשל הישראלי, שטחו עיניו מלראות את הצגת התכלית העובדתית שלפניו, החליט לוותר עליהם. אין זה רלוונטי לערב בתמונה המעשית של יחסי החוץ המדיניים של ישראל את האמונה באל כל עוד מנהלי המדיניות הישראלית אינם מחזיקים בה – ובמיוחד כאשר התומך בפשרות קניניות בארץ ישראל הוא מחנה השמאל, אשר האידיאולוגיה שבה הוא תומך היא אנטי לאומית ואנטי דתית גם יחד. כך או כך, התלכיד של הממשל הישראלי בימינו מהווה ביטוי של תפישת קנין זרה ליהדות וגם לשכל הישר, באשר היא איננה פועלת לפי קוד מוסרי התואם את אחת מהאפשרויות הרעיוניות המעניקה למתיישב הישראלי הכרה כלשהי בבעלותו על קרקע בארץ זו.

לפיכך, כל שנשאר לנו, כמי שמכבד את זכויות הקנין ואת הכבוד וההערכה שנותן העם היהודי לארץ זו – הוא להכריז על תפיסה זו, כאשר היא מוצהרת באזנינו, כי היא איננה מבטאת את ערכינו בשום גרסה שלה. במלים פשוטות ניתן לומר על כל מי שטוען, כנגדנו כי אין זו ארצנו – הוא לא משלנו.

נתונים נוספים