יהדות כמסויימות

 

יהדות כמסוימות

בין אבסטרקציה לקונקרטיזציה

שני קצוות קיימים בעולם למהויות. תופעות הטבע מתבטאות בדרך כלל בצורה שהחושים יכולים לזהות אותם כבעלי גבולות. במלים אחרות: כמסוימות (קונקרטיות), כבעלות התחלה וסיום. הצד השני של מהויות המציאות אינו מסוים אלא מופשט, כזה שאינו מוגבל בשום היבט שלו. כלומר: הוא מעבר לטווח מדיד כלשהו ולא ניתן להציג לו אתחלה או סוף.

עקרונות מופשטים קיימים במדע, כמו במתימטיקה ובפילוסופיה, כנוסחאות שיכולות להכיל סוגים שונים של דברים ויחסים בין דברים. במציאות מופיעים בדרך כלל דברים בצורה של עובדות מסוימות התחומות ומאורגנות על ידי עקרונות מופשטים, המגדירים את צורת הארגון. דוגמה מובהקת ליחס בין פילוסופיה מופשטת למדע עובדתי מסוים קיים ביחס בין הפילוסופיה של אין ראנד, האובייקטיביזם, ליהדות; בפילוסופיה המציאותאית (האובייקטיביזם) קיימים קווי מתאר רבים המתאימים לגישה היהודית מבחינה עקרונית.

במובן מסוים היחסים בין פילוסופיה מופשטת לדת מסוימת כמוהם כיחסים בין שלד לבשר: בזמן שהראשון משרטט את קווי המתאר הכלליים, השני ממלא אותו מבחינה עובדתית. במובן זה מספקת היהדות, באמצעות התיאוריה המדעית שהיא מציעה, פרטים עובדתיים מסוימים רבים, שמבטאים עקרונות מופשטים. בשל ההסטוריה שלה, חלק מהערכים שהיהדות מספקת הם בגדר עובדות הסטוריות, אך הן משתלבות עם העקרונות שהן מבטאות בתוקף העובדה שכל ניתוח עובדות פילוסופי נכון מביא את המנתח להבנת עקרונות העומדים ביסודן.

מבחינה זו היהדות מספקת לגבי תחומי חיים וקיום רבים את ה"בשר" העובדתי הנחוץ לצורך יישומם של עקרונות מופשטים בחיים האמיתיים. מבחינה זו מהווה היהדות כלפי המחזיקים באמונה יהודית, מפת דרך מסוימת, המכילה הנחיות מדויקות ומפורטות לגבי הדרכים שבהן יש לפעול בתחומי חיים מסוימים, החל מרמת המזון הראוי לאכילה וכלה בדרך הנכונה לניהול מדינה. אך היהדות איננה רק הבשר בנפרד מהעצמות. היהדות היא גוף חיים חי הכולל את כל הקיים בגוף כזה בצורה שמאחדת את העקרונות עם העובדות מבלי שיהיו מופרדים זה מזה, בזמן שהפילוסופיה משמשת כמפת עקרונות מופשטים, כפי שהמתימטיקה מבוססת על נוסחאות. במובן זה היהדות כולה היא ביטוי של עובדות מסוימות, נפרדות ומורכבות כאחד, המגלמות חיים מלאים, הכוללים את כל היבטי החיים, החל מהעקרונות המופשטים שהם מציגים ועד פרטיהם העובדתיים המסוימים.

מבחינה זו מציגה היהדות בעצם קיומה מכלול מסוים, המדגים, הלכה למעשה, את היותה של המציאות כולה מרחב של מסוימות, של עובדות חיות שלכל אחת בנפרד ולכולן יחדיו, גם אטם הן מורכבות מאד, יש מעמד פרטי. מבחינה זו מספקת לנו היהדות את הפרטים הנדרשים לכל רמת הבנה או שימוש, בין אם אנו מהווים חלק ממנה, כבני העם היהודי, ובין אם אנו מעוניינים ללמוד לגביה פרט זה או אחר. מימד העובדות המסוימות של היהדות תואם את עקרונות הפילוסופיה המציאותית. דוגמה מובהקת לתואם זה קיים בגישת היהדות לחופש.

היהדות מבוססת משחר קיומה על שאיפה לחירות. הדבר בא קודם כל לידי ביטוי בתנ"ך, השזור בסיפורי יציאתו של עם ישראל מעבדות מצרים לחירות, המהווים את המסד העקרוני לשאיפת החירות וכלה בתיאור קורותיה של התבססות המלוכה בישראל, שהוא סיפור חדירתו של הרעיון הפוליטי המלוכני לחברה היהודית והשתלבותו עם עקרונות המוסר היהודי. כל החומר המסורתי הזה משתלב עם השורה הארוכה של מלחמות שאותן ניהל העם היהודי נגד האימפריות הגדולות של העבר – בבל, יוון ורומא – שבכולן ביטא את השאיפה לעצמאות ולחירות מדינית. למותר לציין כי המסורת הדתית וההיסטוריה של היהדות משתלבים בפילוסופיית המציאותיות כתמיכה עובדתית בעקרון החירות שעליו ממליצה הפילוסופיה של אין ראנד.

היהדות מבוססת על רובד עשיר מבחינה עובדתית של אירועים קדומים המדווחים בתורה, שמהם עולה כי אבות היהדות יצרו תקשורת מפורטת עם אלוהים, שבא את העולם, זה סיפק להם מידע יסודי מקיף לגבי מטרת הבריאה וכוונותיו המקוריות לגביה. לפי הידע שמוצג, בהקשר זה, על ידי היהדות, נברא העולם כדי להיטיב – והוא ממשיך להיות מתוחזק, מופעל ומכוון לפי אותו רעיון יסוד. משמעו של עקרון יסוד זה, המכתיב את טבעה של הבריאה הפעילה, הנמשכת דרך קבע, הוא שכל המתרחש בעולם מכוון לטוב.

היהודי המאמין מבסס על הדבר את חייו. הנחת היסוד הזו מביאה אותו לפרש את כל המתרחש בעולם – כולל מה שגורם לו סבל – כהתרחשות שמסתכמת בתוצאות טובות עבורו. מבחינה פסיכולוגית מעניקה ידיעה זו לאדם תעצומות נפש חזקות, המאפשרות לו להתמודד עם קשיי הקיום. יכולת ראיית מה שקורה בעולם כחיובי זוהתה על ידי הפילוסופית אין ראנד כמאפיינת תפישה פסיכולוגית אפשרית יסודית של המציאות על ידי האדם, אך בשל היותו של זיהוייה זה בלתי מבוסס על הנחות עקרוניות, קשה להתייחס אליו כאל ידע במובן שבו מתייחסת אליו היהדות. בתחום זה מהווה הידע היהודי דוגמה לדרגת ידיעה מסוימת רחבה יותר מזו שמציגה אין ראנד.

אך מעבר לתחושה החיובית שקיימת בנפש האדם – שלפי היהדות מבוססת על ההבטחה האלוהית – קיימת ביהדות, מבחינה זו, גם השלכה לאירועים פרטיים אשר היהודי המאמין, כאדם יחיד,

היותה של היהדות מסויימת באה לידי ביטוי בכך שרוב הנחיותיה – במיוחד בתחומים כמו קיום מצוות או עבודת בית המקדש - אינן מכוונות לכל בני האדם באופן מוכלל אלא לבני העם היהודי. זו גם הסיבה לכך שתהיה זו טעות לראות את כל מצוות היהדות כהמלצות מוסריות. לפי היהדות יש לכל פרט עובדתי בעולם – ובכלל זה אדם יחיד, שבט או עם – זהות יחידאית בלעדית שאיננה שוות ערך או זהה לאחרת. ענין זה, כמובן, מתאים לגישתה של הפילוסופיה המציאותאית, אשר דוגלת ביחידאיות (אינדבידואליזם), הגישה אשר מכבדת את טבעו וזהותו של היחיד האנושי.

נתונים נוספים