למען יאריכון ימיך

 

למען יאריכון ימיך

מעמד האתיקה המציאותית ביהדות

את עקרונות האתיקה של המציאותיות ניתן לאתר ביהדות ביחס שעליו ממליצה היהדות לאדם לנהוג כלפי האל. בתפישת היהדות מבטא האל באישיותו מוסריות נעלה, המקנה לו את הערכתו של האדם. במונחים פילוסופיים ניתן לומר כי היהדות טוענת את יחסו של האדם אל המטפיסי – שהוא מה שמבטא האל ביהדות – יחס בעל תוכן מוסרי. יחס זה מתבטא בעיקר ביחס האלוהים אל האדם, שאותו הוא בורא על יסוד הנחה שהתנהגותו של האדם תהיה מוסרית ותבטא הדדיות משלימה כלפי בוראו.

בפילוסופיה שלה מגדירה אין ראנד גישה המשלבת בין פסיכולוגיה ומטפיסיקה, שלה היא קוראת תחושת חיים. תחושת החיים, היכולה להיות אחת משתי אפשרויות מנוגדות, חיובית או שלילית, היא ביטוי של תפיסת האדם את המציאות באופן המייצג את הערכתו היסודית כלפיה. לתחושת החיים החיובית, שמבטאת את ראיית העולם כטוב לאדם, המאפשר לו הצלחה בפעולותיו וסיכוי טוב לחיים טובים, קוראת ראנד "תחושת יקום נדיב". כך, מבלי משים (מבחינתה של ראנד), קלעה היא בשם התואר שנתנה לתפיסתה של היהדות את אלוהים, שאותו היא רואה כגורם חיובי, שתכליותיו לגבי העולם ולגבי האדם שברא הן חיוביות וטובות.

לפיכך, בריאת העולם, שהיא יצירה של דבר טוב, היא הפאולה המוסרית הראשונה דבר זה קשור במיוחד ליצרנות. לפי התפיסה המציאותית, ראוי האדם היוצר הן ליחס של כבוד על עובדת יצירתו והן לתשלום עליה ממי שהועילה לו. שני אלה נכנסים לאור היהדות למסגרת המבוטאת במלים "הכרת הטוב", אשר לפיה מומלץ לאדם היחיד להכיר ביצרנותו של הבורא ולשלם לו על יצירתו. לפי היהדות, הדרך הראשית לתשלום לאל על הטובה שהשפיע על האדם, ובמיוחד על כך שהעניק לו חיים, היא הברכה, שאותה אמור האדם לשאת על הנאתו מן החיים בעולם.

כמעט למותר לציין כי ערך מובנה הקיים בגישה זו הוא התייחסות לעולם ולחיים בו כאל דברים טובים, אשר האדם נהנה מהם. כך, אף כי לא באופן מפורש, מעניקה היהדות סימוכין מטפיסיים לרעיון שבא לידי ביטוי בפילוסופיה המציאותית מתחת לכיסוי של תחושת חיים חיובית או "תפיסת יקום נדיב". מדגישה עובדה זו היא העובדה שבדתות אחרות, כמו הנצרות והאיסלם, מתואר העולם הזה כמקום שרב בו הסבל והרוע הוא בעל עוצמה רבה.

פעמים רבות נאמר בכתבי המסורת היהודית "למען יאריכון ימיך על האדמה הזאת" ודברים רבים דומים לכך כטיעונים התומכים את הסיבות לציות האדם למצוות האל. מחוץ לכך שסוג זה של אמירה מכוון את האדם בכלל ואת היהודי בפרט להתמקד בעובדה שהחיים הטובים מהווים תכלית ראויה לשמה (כאשר ברור כי הציון "על האדמה" בא להדגיש שאין הכוונה לגישה הדתית המציגה את העולם ה"בא" – זה שאחרי מות הגוף - כתכלית הקיום האנושי), קיימת באמירה זו הכרה ברורה בהיותו של העולם הזה מותאם לחיי האדם גם אם אין חיי האדם מסתיימים במות גופו. בנושא זה ראוי לציין כי הדבר אינו מייצג ניגוד או סתירה כלשהם לאמונה היהודית. היותה של הנשמה האנושית נצחית, שמשמעו שגם אחרי מות הגוף נשמרים חיי האדם בקיום ואף משתדרגים – אינו מהווה איום כלשהו על חיי האדם בעולם הנוכחי, שבו – לפי הדברים שלעיל – גם מתוגמל האדם על מוסריותו.

נתונים נוספים