מוסר יהודי

 

מוסר יהודי

כשמדובר במלחמה, המוסריות היהודית היא כזו של טיפול בראש הבעיה.

מה מקשר בין וילהלם טל, אהוד בן גרא, הנשיא קנדי, הלורד מוין ומשה קרוי? שכולם היו שותפים, בדרך זו או אחרת, כהוגים, מבצעים או קרבנות, לעיקרון של פגיעה בראשו של האויב, באישיות הבכירה העומדת בראשו, מייצגת אותו ומבטאת את ערכיו.

כששמואל הנביא הרג את אגג העמלקי היה זה לפי הגישה היהודית של פגיעה בראש האויב, המנוגדת לקולקטיביזם השמאלני שבו, כמו במלחמות נפוליאון, מטילה מדינה אל הקרב המוני חיילים זוטרים כדי שיתמודדו עם המוני חיילים מאותה דרגה הנמצאים בצבא האויב.

גישה מלחמתית הקרבתית מסוג זה, שהייתה אופיינית למלחמות בעידן נפוליאון שייכת למוסכמות המלחמה הלא-מוסרית, האירופאית, שבהן קיימת הנחת יסוד שלפיה אין פוגעים בקצונה הגבוהה – וקל וחומר שלא במצביאים.

הנחה זו אותגרה במלחה"ע השנייה, כשהועמדו בכירי ההנהגה של המשטר הנאצי למשפט עם תום המלחמה – והלגיטימיות של פעולתם עורערה עד היסוד. זה היה גם היסוד לחטיפה הנודעת של הקצין הנאצי אייכמן והבאתו למשפט בישראל. בשנים שלאחר מכן התדרדר בעולם - ובישראל - המצב המוסרי ותפישת האחריות האישית, הלכה ונעלמה מנוף הטקטיקה הישראלית.

בהקשר זה יש לציין כי מחתרות ישראל נחלקו, מבחינת גישתם המוסרית במלחמה, לשתיים: לגישת ה"הגנה", אשר מתוך שאיפה לשיתוף פעולה עם הממשל הבריטי נמנעה מלפגוע בו - ואשר, בהתאמה לכך, מעולם לא קראה תגר אמיתי על ממשלי המערב אשר גרמו נזקים למדינת ישראל – וגישת לח"י אשר פגעה בראשי האויב ובאחראים לפעולותיו היכן שיכלה למצוא אותם ואף הייתה אחראית לפעולות התנגדות באירופה.

את שתי הגישות הללו ניתן למצוא גם במדינת ישראל של היום, כשזו של לח"י מגיעה לשיאה בחיסולים הממוקדים של ראשי הטרור וזו של השמאל בהימנעות מלחסל מנהיגי טרור. כמו כן השתלטה על מדיניות ישראל הנטייה לתפיסת ההכשר שמקבלים מנהיגי אויב רוצחים, אשר מגיעה לשיאה בהסכמים שנערכים היום עם הרשות הפלשתינית.

הסכמים אלה – ובמיוחד התמיכה העקרונית בסיוע שמקבלים ארגוני אויב ממדינות המגדירות עצמן כמדינות ידידות באירופה ואף ארה"ב – מבטאים את ההתדרדרות המוסרית של ישראל ובמיוחד את התדרדרות ההכרה העצמית בצדקת הדרך. זו האחרונה מבוססת על אי ידיעה ושכחה של ההבדל שבין יזימת מלחמה להגנה עצמית, הבדל המבסס את מה שמבדיל את הפושע מהצודק בכל סכסוך.

הבדל זה מגלם גם את האפשרות לקיומה הרוחני העצמאי של הישות המדינית הישראלית. לכן, אין זה מקרי, שהוא מהווה את מושא המלחמה הגדול ביותר שאליו מכוונים את חיציהם גם העולם הנוצרי וגם העולם המוסלמי. נראה שמדינת ישראל שהגנה, ללא תשתית של ידע פילוסופי ראוי, על העיקרון היהודי בימיה הראשונים, נכשלת מלעשות זאת לאחרונה. עליה להשיב לעצמה את רמת המודעות המוסרית שהייתה לה, גם אם לא הכירה בכך שמדובר בערכי מוסר יהודי ורק פעלה מתוך מה שנראה למנהיגיה כפרגמטיזם בטחוני.

נתונים נוספים