עיקרי האמונה החילונית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1068
עיקרי האמונה החילונית
ברור שלא ניתן לכסות במאמר קצר את מכלול תוכנו של עולמו של האדם הלא דתי. אך בביטוי "אמונה חילונית" יש משום קריאת תגר על גישתם של לא-דתיים מסוימים, אשר מאמינים כי די בעצם עובדה זו כדי להרחיקם מהאמונה – וטעות בידם. למעשה, מתאימים רעיונותיהם ועמדותיהם של מתנגדים כאלה לדת פעמים רבות דווקא את מושג האמונה במובנו השלילי ביותר, כלומר זה המתייחס להחזקה בעמדות בלתי מבוססות מבחינה תבונית. למותר לציין כי האבסורד שבכך אינו אלא מה שרבים ממתנגדי הדת נוהגים להאשים בו את מאמיניה: חוסר רציונליות.
בישראל מותקף תדיר המאמין הדתי היהודי על ידי אנשי אמונה חילוניים. החילוני המתנגד לדת רואה, תדיר, את גישתו כגישה המנוגדת לאמונה, אך ניתוח של עיקרי רעיונותיו – ושל הביסוס להם – יראה כי פעמים רבות יוצא החילוני בהתקפה על אנשי האמונה הדתית, כאשר ביסוד התנגדותו לגישתם נמצאים אותם רעיונות שהוא תוקף. מטרת מאמר זה היא לחשוף את החילוני לאמונתו שלו ולהראות לו כי מדובר במערכת רעיונית של רעיונות והצהרות שרירותיות לא פחות, אם לא יותר מאלה שהוא רואה בחזקת המאמינים הדתיים - ושהקשר הרציונלי שלו למציאות רחוק מלהיות רציני, מעמיק ומציאותי כפי שהוא סובר. סיכומו של דבר הוא שגם הרעיון החילוני האנטי-דתי – אם ניתן לתארו כך – אינו אלא אמונה מחוסרת יסוד הגיוני שניתן לפורטה לקובץ של עיקרים:
ההתקפה החילונית על האמונה הדתית יוצאת מתוך הנחה שהאמונה הדתית היא שלילית בגלל היותה מחזיקה באמיתות והצהרות לא בדוקות, החל מהשאלות וכלה בתשובות שיש לדת לגבי נושאים שונים. (בהקשר זה כדאי לשים לב לנופך הרגשני המוסף להתקפה זו, הבא לידי ביטוי בהתחלפות של זלזול בזעם לפי האתגר ההקשרי העולה ברגע מסוים, החל מהזלזול לגבי השאלה שאתה יודע תשובה לגביה וכלה בזעם לגבי שאלה שאינך יודע תשובה לה), כי בכל אחד מהמקרים הללו הנחתו של הלא-מאמין היא שאין בינן לבין המציאות ולא כלום.
לחילוני נראה כי אין קשר מחייב בין האמיתות המוחזקות על ידי הדתי לבין המציאות. הוא מאמין שאנשי האמונה עוורים מבחינת הקשר בינם לעובדות המציאות ואינם מודעים לבעיות האמיתיות המוצגות על ידי המציאות האובייקטיבית. החילוני מאמין כי בכך שאנשי האמונה מאמינים לחוקים עתיקים ומצייתים להם, הם מייצגים תלישות מן העולם, כי מדובר בחוקים שנמסרו ללא צידוק והוצאו מהקשרם מחברה עתיקה לחברה חדשה, שחלו בה בינתיים שינויים. לפי הבנתו של החילוני, שינויים אלה הוציאו את החוקים מהקשרם המקורי ובכך גם ממשמעותם המקורית.
בהתאמה לכך מאמין החילוני כי המאמינים הדתיים אף מבצעים דברים הפועלים לגמרי בחוסר יעילות. לכך גם מוסיפים הויכוחים הרבים בין אנשי הדת אשר אינם מובנים כלל לחילוניים אלא כדוגמאות לחוסר הסכמה ולחוסר אחדות שמשמעותם שמדובר בטעויות ולא בחוזקן של עמדות. בנוסף לכך הם רואים את הטיעונים הדתיים כשלעצמם כלא מספקים מבחינה רציונלית ולמעשה ככאלה שאינם שואפים כלל לרציונליות.
מנקודת המבט של החילוני המתנגד לדתיים, המאמינים בוחלים בשכל. כאמור לעיל, מבחינתם חוקי הדתות למיניהן אינם עומדים בדרישות הזמנים המודרניים בגלל אי התעדכנותם וחוסר תיחכומם, שהם פשוטים מדי ביחס לתרבות זמננו. בפועל, אין החילוני יודע, לרוב, את מלוא הנימוקים המבססים חלק גדול מהעקרונות השולטים בעולם מבחינה מדעית וחברתית כאחד.
הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בכך שאמונתו של החילוני קטלנית, מזיקה והרסנית בתוצאותיה. בזמן שזו של הדתי תמימה ואיננה כפייתית, אמונתו של החילוני הופכת אותו לסגור וזו של הדתי מאפשרת לו פתח לחילוניות. הדתי יודע יותר על חילוניות משהחילוני יודע על דתיות. ההבדל בין החילוני לדתי איננו באמת הפרדה בין מאמין ללא מאמין כי גם החילוני הוא בגדר של מאמין. החילוני מאמין שהוא איננו מאמין. הוא מאמין, בין היתר, בכך שהמאמין הדתי הוא "פתי מאמין". למעשה, מבין שניהם, החילוני הוא ה"פתי-מאמין" האמיתי - כי הוא באמת מאמין לכל דבר. הוא מאמין מתוקף העובדה שאין לו קריטריון לבדוק אם מה שהוא שומע או מה שמוצג לפניו נכון או לא נכון – מה שמשמעותו קבלתו רבים מעיקרי החיים החילוניים שלא על בסיס תבוני מעשי אלא ללא יסוד רציונלי.
חוסר יכולתו של החילוני לבקר את הידע ששולט בחברתו נובע ישירות מהפילוסופיה המודרנית. זו הפכה את החילוני לאדם שאיננו יכול להתגונן בפני שקר וכך יכול כל פקיד ממשלתי לאנוס אותו באופן חופשי קבל עם ועדה בחוצות היום...
בדומה לכך "מצויד" החילוני גם באמונות שנות, טפלות ותפלות גם יחד. הוא נמצא לחלוטין שבוי בידי כוחות שהם למעלה משליטתו, כי הוא אינו יציב דיו בכדי להתמודד עימם. לדתי יש עולם שלם של התמודדות, תהייה, שאלות ותשובות - והחשוב מכל הוא שהוא חפשי: הוא יכול לצאת מהמסגרת שבה הוא נתון, להפנות לה עורף או להמעיט את השתתפותו בה יותר מאשר החילוני יכול לשנות את מסגרת העולם שבה הוא חי.
למעשה, החילונים הם דתיים שמרדו בדת ויצאו ממנה. הדבר מראה כי היציאה מהדת היא דבר אפשרי. לעומת זאת, החילוני באשר הוא, גם אם הוא עובר ממדינה למדינה וממעמד למעמד, עדיין מאמין לאותם השקרים שמלעיטים אותו השלטונות בחסות ובשירות אנשי הרוח הלא-דתיים, מלקקי הדבש המפוקפק של הנותר בצלחת הכללית. בהקשר זה אמונתו הטפלה של החילוני חובקת עולם: הוא מאמין שהאנשים המנהלים את המערכת הפוליטית יודעים מה שהם עושים. הוא מאמין שאנשי הממשל תרבותיים ונאורים. הוא מאמין שהם מעודכנים בכל מה שקורה בשטחי הידע והוא מאמין שהם מבינים בנושאים השונים הנתונים לפיקוחם.
הרב הלא רשמי של המאמין החילוני הוא הפקיד הממונה הממשלתי; הוא מאמין שהפקיד שנמצא בנקודה גבוהה מבחינת סמכויות הוא גם איש המעלה מבחינה אנושית ושהוא מנהל ענינים שהוא מבין בהם. הוא מאמין שלאנשים אלה מידה גבוהה של יושר פנימי שגורמת לכך שישגיחו בצורה אישית ומתוך נטילת אחריות אישית על כל סיכוי של תקלה או סכנה שעלולים לקרות לקהילה שאת חייה הם מנהלים.
הוא מאמין שהם עושים כמיטב יכלתם בכל נקודה של בעייה להבין את הבעייה בצורה היסודית והטובה ביותר והוא מאמין שהם פתוחים לשינוי ולמידע חדש. הוא מאמין שיש מערכת שמפקחת על שחיתויות, שהיא יעילה ושהשחיתויות שמתגלות מתרחשות על אף כל זאת ושהן היו חמורות הרבה יותר אלמלא הפיקוח שקיים לגביהן. הוא מאמין שניתן לנהל אנשים אחרים בחייהם ואף לומד את הענין הזה ליישום בחייו מן הדוגמה שהוא מקבל מאנשי השלטון. ברוח זו, הוא מאמין שניתן לאהוב ולדאוג למישהו ולכפות עליו באותו זמן שיעשה כרצונך.
המאמין החילוני מאמין ששום דבר לא מוחלט, שהכל משתנה ושלא ניתן לדעת דברים מוגמרים, כאלה שאמיתותם קבועה וניתן להעבירם מזמן לזמן וממקום למקום. מאידך הוא מאמין גם – מבלי שים לב לסתירה שבדבר עם הדברים הקודמים - ששום דבר לא משתה ביחסים החברתיים ושיש עקרונות ברזל מוצקים אשר לא השתנו מאז המהפכה הרוסית.
לפיכך הוא מאמין שיש מי שדואג לו ליום המחר, שהאינטרסים שלו מוגנים ואל לו לחשוש, שהממשלה דואגת לאזרחים, שהצבא הכרחי למדינה כמות שהוא בגדלו ובסיאוב שבו. הוא מאמין שציות היא הדרך הנוחה ביותר לחיות לפיה והוא מאמין שההסטוריה הוכיחה כי התאמה לכלל היא הדבר המשתלם ביותר.
עקרונית, הוא מאמין שלרוח אין משמעות ורק לחומר יש. הוא מאמין ש"יהיה טוב" כשלעצמו - ללא פעולה ובחירה שנמצאים בתחום ידיעתו. הוא מאמין שליחיד אין כוח ויכולת לפעול ושלדעותיו ומחשבותיו של היחיד אין כל משמעות במרקם המתהווה של המציאות הוא מאמין שלמלים אין כוח כלשהו ורק למעשים יש. הוא מאמין שניתן לפעול ללא מלים, ללא רעיונות או שניתן לחשוב ביעילות בלא לשתף פעולה במחשבה.
הוא מאמין שלמעשים יש את הכוח היחיד במציאות ועל פיהם ישק דבר. הוא מאמין שפילוסופיה ורעיונות אינם מחוברים באופן ממשי למציאות. הוא מאמין שאמנות היא בידור וצורה מסוימת של פעילות שמטרתה הפגת שיעמום בחיים חסרי ענין. הוא מאמין ששירה ופילוסופיה הן דרכים להתחמקות מפעולה וצורה של פחדנות או תירוץ של האינטלקטואל שלא לקחת פעולה.
החילוני המאמין אינו רואה קושר הנאה להמשכיות ולפיכך גם אינו רואה קשר מחייב בין אהבה בין בני מינים שונים להקמת משפחה, ליצירת שושלת או לקיומו של עם שלם. ברוח מתאימה הוא מאמין שמין הוא עונג הקיים כשלעצמו ללא כל מחויבות מוסרית או תכלית, ללא מקור וטבע, שיש הכרח לציית לו על יסוד תשוקה ושההיענות לרצון טבעי בדבר כלשהו מבוססת דיה כדי לשמש נימוק להצדקתה.
החילוני מאמין שהמדינה היא המעניקה תוקף לגיטימי לפעולותיו. הוא מאמין שאין שום שוני בין פעולותיהם של בני אדם ולכל פעולה תוקף אלא אם כן החליטה המדינה אחרת. הוא מאמין שאיך שאדם נראה או נתפש חברתית הוא הדבר החשוב ביותר ושעל האדם לשאוף להיראות טוב מבחינה חיצונית קודם כל – בהתאם לאמות המידה של החברה הסובבת אותו.
אין הוא מאמין בקשר בין מוסריות ורכוש. הוא מאמין שכסף הוא דבר שיש לו ערך כשלעצמו והוא מהות שמספקת תשוקות ויוצרת ערכים והערכה אצל אנשים חשובים. הוא מאמין שאי אפשר לקבוע את קו הגבול שבין יצרן ובוזז בצורה חד משמעית ועל כן נראה לו שאין הבדל עקרוני בין זה לזה. הוא מאמין שאיש מעולם לא הבין את המציאות כשלם וכי ממילא כל מה שניתן להיות ידוע כבר נודע ואין להוסיף לכך אלא פרטים שממילא לא יוסיפו לאדם משהו, שבגללו יקבלו חייו תפנית כלשהי.
הוא מאמין שמטרות אידיאולוגיות נידונות לכשלון מלכתחילה ושיש לפעול על פי דרישות ההווה בכדי לפתור בעיות כפי שהן מופיעות בהווה. הוא רואה גם כל בעיה מופשטת או בעיות עתידיות כדברים שאין לרציונליות מה להתעסק עימם. הוא מאמין כי המציאות איננה ניתנת לידיעה ולהסקת מסקות תקפות לגביה וכי מכיוון ששתי פעולות שונות עשויות לתת תוצאה זהה ופעולה זהה תוצאות שונות זוהי הוכחה לכך שאין מה לתכנן ולשקול לקראת העתיד.
הוא מאמין כי הטיפול בגוף חשוב יותר מן הטיפול בנפש וכי מצבו הטוב של הגוף הוא ערובה לחיים מאושרים ומוצלחים. הוא מאמין כי כל סוג של אינפורמציה שיוחזק על ידי התודעה הוא כהיינו הך. לפיכך הוא גם איננו רואה שום הבדל בין לימוד חכמה לבין לימוד כותרות הפוליטיקה המקומית – ואולי את השני כעקרוני וחשוב יותר. הוא מאמין שהבורסה היא צורה של אורקל, המבטא את העובדות שקשורות למה שבהתאם להבנתו אינו אלא אליל מיסטי מקומי. על כן הוא קורא למי שמצליח מבחינה כספית בכלכלה אשף.
הוא מאמין שהפסיכולוגיה היא פילוסופיה ועל ידי כך הוא מנסה להפוך את היוצרות ורואה את הנפש כמנגנון מכני בעל מבנה קבוע, שאין לו קשר מחייב ליחיד האנושי ושניתן לתכנן עבורו ולשלוט בו גם כבחלק מקבוצה גדולה של יחידים. ובעיקר - הוא מאמין שבניגוד לאיש הדת הוא איש השכל ואנשי הדת הם מיסטיקנים.