קנאות צודקת

 

קנאות צודקת

מה מלמדנו פנחס

בימינו רווחת הדעה כי הקנאות מייצגת עמדה דתית קיצונית וככזו יש להתרחק ממנה. למעשה, הביטוי "קיצוני דתי", המבטא את פעולותיהם של קנאים דתיים, הפך בעולם המודרני לשם גנאי המוצמד רבות לבני אדם המבצעים פשעים אכזריים בשם הדת.

בחברה אנטי-דתית, הרואה את הדת באשר היא כביטוי של פיגור תרבותי, אך טבעי הדבר שמי שאינו דתי – וקל וחומר מי שחונך לראות את הדתיות כאנכרוניזם - יניח שמדובר בעקרון גורף הנכון לגבי כל דת שהיא ולא ימצא לנכון לברר אם יש הבדל בנושא זה בין דת זו לאחרות.

בהתאמה לגישה זו נוטים רבים לראות כל פעולה כוחנית יזומה המבוססת על הדת כביטוי של אלימות. בהתאם לכך מוצאים הם לנכון, גם בהקשר שבו פעולה יזומה מכוונת להצלת ערכים אנושיים חשובים, להוקיע כל יוזמה כזו פשוט על יסוד הנחה כי כל יוזמה המבוססת מבחינה דתית איננה מתאימה למציאות וככזו איננה צודקת.

אך גישה זו בעצמה איננה צודקת. בלשון המעטה, היא עושה עוול לגישתה של דת כמו היהדות, אשר בפרשת "פנחס" מעלה על נס את הקנאות כערך חיובי. במקרה המסוים הזה, גישתה זו של היהדות כלפי הקנאות אינה עדות לבערות אלא להיפך: לנאורות. לפי היהדות הקנאות הבלתי-מתפשרת היא הדרך הנכונה שבה יש להתייחס אל עקרון צודק, במיוחד כאשר קיומו מהווה את ההבדל שבין חיים ומוות.

במיוחד בולט הנושא במקרה של פנחס, שבו מדברת הפרשה הנושאת את שמו. ברוח עידן תרבות ההמונים של זמננו, שבה שולטים עקרונות-סיסמה כמו "עשה אהבה ולא מלחמה", מעשהו של פנחס, אשר הרג ישראלי נכבד ובת מואב אשר התייחדו אל מול עדת ישראל, יכול להיות מוצג כמעשה של אדם שאינו מניח לבני אדם אחרים את החופש לפעול לפי אמונתם, אך ההקשר המלא של המקרה מעיד על כך שמעשה קנאתו היה בדיוק המעשה שהציל את העם.

ואין הכוונה רק לעובדה שמיד לאחר מעשהו של פנחס נפסקה המגיפה שהכתה בעם ישראל. מדובר בעקרון החורג מזן ומקום מסוימים: בזיהויו של פנחס את העובדה שהמעשה שנעשה על ידי הזוג שהרג לא היה ביטוי של אמונה או של אהבה "חופשית" אלא הצהרה מגמתית; כאשר בוחר אדם לבצע מעשה של זימה קבל עם ועדה ברור שלא מדובר במעשה המבטא אהבה או חופש מיני, אלא בנסיון לערער את יסודותיה של החברה שבה הוא נמצא ולקרוא על מוסכמותיה תגר. לפיכך, משמעות פעולתם של אלה שהרג היא מעשה אלימות. בהקשר זה לא ביצע פנחס מעשה של אלימות אלא בדיוק להיפך: מעשה של הגנה.

הענשתו של אדם המאיים על המוסר שבאמצעותו שומרים בניה של חברה על צלם אדם היא חלק מפעולתה של החברה להגן על עצמה. כאמור לעיל, היו החטא ועונשו גם יחד פעולות שבוצעו אל פני הציבור והיוו שניהם מסר חינוכי, שבו הציג פנחס את המעשה הנכון, אשר הציל את מצבו המוסרי של העם.

הצגת מעשהו של פנחס כאלימות בשל היותו כוחני משמעה הוצאת הפעולה מהקשרה. כך יקרה אם התנקשות של אדם בחייו של רודן כדוגמת היטלר לפני מלחמת העולם השניה תוקע כמעשה של אלימות. מי שיעשה טעות זו יתעלם מכך שמטרתו של מעשה כזה היא מניעת אלימות וככזה הוא מהווה אקט של הגנה עצמית מפני אלימות – כפי שתהיה כל פעולה צבאית הנעשית נגד אויב אלים.

בהקשר מסוג זה ובאחרים הדומים לו יש להדגיש שוב ושוב כי קנאות איננה שלילית. כאשר היא מתייחסת לערך צודק היא חיובית בהחלט. יתרה מכך, בתחומים רבים ומגוונים של חיינו – במיוחד כאלה המערבים שיקולים של חיים ומוות - שומה עלינו לפעול בקנאות בלתי מתפשרת כי המציאות היא זו שדורשת זאת מאיתנו. כל מה שפועל בהצלחה בחיינו – החל מהבנינים שבהם אנו חיים וכלה במכוניות שבהן אנו נוסעים - מבוסס במבנהו על ציות בלתי מתפשר לאמיתות שאליהן עלינו להתייחס בקנאות מירבית. כל פשרה שנעשתה לגבי ציות זה עלולה לעלות לנו בחיים. אנו לא נבקש ממי שמוכר לנו מזון, מרפא את ילדינו או מייעץ לנו לגבי תכנון ביתנו לעשות פשרות, שכן אלה עלולות לעלות לנו וליקרים לנו במחיר של חיים.

יתרה מזו: בחיי המעשה מוטלת עלינו החובה להיות קפדניים ביותר ולעולם לא להיכנע לכוחות שמנסים ליצור עימנו פשרה. באמצעות פרשת פנחס מלמדת אותנו היהדות להיות מודעים גם לכך שאף פעולה שאיננה מכוונת ישירות כלפינו עלולה לפגוע בנו בצורה חמורה בשלב אחר של חיינו.

קנאות צודקת מסוג זה אוסרת עלינו, למשל, לבחור בהסכמים מפוקפקים עם אויבים, שכן אלה עלולים לראות זאת כסוג של פשרות ולנצל את הדבר נגדנו. כהוכחה מעשית לסוג פשרה זה ניתן לראות את העובדה שאויבינו הרבים הצליחו להביא אותנו, באמצעות הסכמי פשרה הולכים ומתרבים, לחיות במצב שבו רבים מאיתנו נפגעו קשה, הן ישירות והן בעצם הורדת איכות חייהם היסודית מדרגה של חיי אדם ראויים לשמם לדרגת קיום חומרי נחות, שבו הם חוששים ממה שיביא עימו היום שיבוא.

תצפית באיכות חייה העכשוויים של החברה הישראלית מגלה פיצול אישיות מפחיד: חלק ממנה סובל בעטיו של איום יומיומי על חייו וחלקה האחר מניח לעצמו לחיות במנותק ממנו ואינו לוקח בחשבון את העובדה שאיום דומה קיים גם לגבי שלומו הוא. יותר ויותר נראה כי אלה מאיתנו שידו של האויב עדיין לא פגעה בהם בדרך כלשהי חיים על זמן שאול. נראה שלפני שיהיה מאוחר מדי כדאי לחשוב ברצינות על אפשרות יישומה של קנאות צודקת ובלתי מתפשרת ביחס לאויבינו.

נתונים נוספים