שבר האהבה העצמית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1011
שבר האהבה העצמית
"ואהבת לרעך כמוך" הוא חלק מפסוק ידוע בתורה. כפי שידעה ללמדנו המסורת היהודית, מתבטאים בני אדם במציאות דרך מה שהם אוהבים (שהיא הצורה היסודית שבה מגדיר האדם את ערכיו), כשקנה המידה המגדיר באופן מרכזי את אהבתם היא אהבת האדם לעצמו: את חברו הוא אמור לאהוב "כמוך", כלומר כפי שהוא אוהב את עצמו.
הציווי "ואהבת לרעך כמוך" מקובל על כל יהודי כציווי חיובי. ציווי זה, המובן בהקשר של עשיית טוב לבני אדם אחרים, מוגדר באמירה זו בתנאי מסגרת מיוחדים שלא רבים שמים אליהם לב והראשון בהם הוא האמירה "כמוך", שמגדירה את אמת המידה שבה על אדם לאהוב את רעהו. במלה "כמוך" מצוין, למעשה, שטבעי שהאדם יאהב את עצמו. מתוך כך ניתן גם להבין שיחסו האוהב של האדם אל עצמו ראוי לו שיהיה אמת המידה של יחסו לאחרים, כמו היחס לחבריו. מאמירה זו ניתן להבין עד כמה מתאים לו לאדם לשאוב את השראתו ליחסים כלפי אחרים מיחסיו בינו לבין עצמו.
יש באמירה זו משום פניה אל האדם היחיד מתוך ראייתו כערך יסודי בחברה – וראיית הערכתו העצמית כתנאי להערכתו שלו את בני חברתו. ראיה זו של היחיד, כפי שהתבטאה במסורת היהודית, תופסת בימינו רק לעתים רחוקות מקום בעל חשיבות דומה בהגות האנושית הכללית. הדבר קרה בשל מהלך רעיוני שבו הלך מעמדו של היחיד וקיבל אופי של עמדה אנטי-חברתית. ברוח זו רואים היום את היחיד כמי שעניניו מנוגדים לעניני החברה. איך קרה הדבר?
הדבר התרחש בעיקרו בשל השתלטותו על המחשבה התרבותית הרעיון של ההפרדה בין חומר לרוח. רעיון זה, ששולט היום בחשיבה הכללית, דחה את רעיון אחדות הדברים, המאפיינת את המחשבה היהודית ובכך הביא לגישה אנושית הרואה את המציאות כנתונה במלחמת-עולם מתמדת המתחוללת בין גורמים שונים.
בתחילתו היה המאבק בין תפיסת ההפרדה לתפיסת הניגוד קיים בעימות בין הרעיון האלוהי לרעיון האלילי, כשהראשון, היהודי, מציג אל אחד, הכולל את כל הקיים והשני דוגל בקיומם של אלים רבים, הנאבקים זה בזה. בפילוסופיה של זמננו לובש עימות זה צורה של מאבק בין הרעיון שקיימת, בכוח, אחדות הרמונית בעולם ואין סתירות במציאות לבין הרעיון שיש בעולם ניגוד ענינים בין קבוצות, מעמדות, עמים, מדינות וכיו"ב.
תפישת הניגוד מצאה לה מקום לא רק בשדה הפוליטיקה אלא גם בתחומי האתיקה והפסיכולוגיה. הדבר היה לבעל השלכות חמורות בנושא היחסים בין אדם לעצמו ולערכיו החברתיים והלאומיים; בעוד שלפי תפישת האחדות לא קיים ניגוד עקרוני בין אדם יחיד לעמו, לעולמו או לאלוהיו, בראה תפיסת הניגוד ניגודים פנימיים בין חומר לרוח בנפש האדם עצמו, ביחסים שבין מחשבותיו לרגשותיו וביחסים שבין עצמו לבני אדם אחרים.
למעשה, מה שהתחיל עם הצהרת הנצרות על הניגוד בין מוסר לעושר והמשיך במלחמת המעמדות הקומוניסטית-סוציאליסטית בין הפרולטריון לקפיטליסטים, הוא, עבור רבים, מלחמה הקיימת בהווה בין שכבות חברתיות. היהדות איננה מכירה בקיומה של מלחמה מסוג זה ויותר מכך: היא רואה את העשירים ככאלה שיכולים לסייע לאחיהם הפחות מצליחים בחייהם ברוח "ואהבת לרעך כמוך". רוח זו, המתבססת, בהשראת היהדות, על אהבתו של האדם לעצמו, רואה התאמה בין הפעולה למען העצמיות לבין העזרה לאחרים.