שקל הקודש

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 1464

 

שקל הקודש

מעמדו של הכסף

לפרשת "כי תישא"

אין נושא שמבטא בצורה טובה יותר את הקשר הקיים בין המסורת וההלכה היהודית לפילוסופיה של אין ראנד כמו נושא הכסף או, אם תרצו, המטבע. בתמצית, מבטאים זיהוייה של אין ראנד כפילוסופית הגדולה של המאה ה20, את הבעיות המוסריות המרכזיות של התרבות האנושית, כאשר היא מוצאת לנכון להעניק לכסף מעמד מיוחד; ערכו של הכסף, כפי שזיהתה, איננו שייך רק – כפי שסוברים רבים - לעולם ההון והכלכלה אלא לעולם המוסר האנושי, שבו הוא מייצג את כלל ערכי האדם.

אחד מהחשובים והעיקריים שבזיהוייה הפילוסופיים של ראנד, החוברים לגישת המסורת היהודית, הוא היותם של ערכים מוסריים מבוססים ביסודם על ערכים מטפיסיים, כלומר כאלה הנובעים ישירות מהמציאות. את הקשר בין הכסף לבין המימד המטפיסי של המציאות עושה היהדות, כאשר היא מצהירה בתורתה על כך שבורא העולם מטיל על העם היהודי מצוות שנוגעות לכסף.

ביסודו של דבר מייצג יחסה של האנושות לכסף כבר משחר ימי התרבות את יחסו של האדם לערכי החיים היסודיים שלו ובראשם החיים, הקנין והיצירה. דרך סקירת השינויים שעברו על תפיסת הכסף בהסטוריה האנושית ניתן לעקוב אחר התפתחותם (או נסיגתם) של ערכי יסוד אלה וכל המשתמע מהם בעולם האנושי. כפי שזיהתה ראנד, מייצג היחס התרבותי אל הכסף ואל כל הקשור אליו – הערכים שהוא מבטא, השימוש בו, שרשיו התרבותיים והדרך שבה הוא מובן – את מצבה הרוחני-מוסרי של כל תרבות הנתונה.

כפי שמציינת אין ראנד, הרי שבניגוד להשקפה הרואה בכסף מנהג הסכמי הנוגע לכלכלה ולפיכך לפוליטיקה, למעשה יש לכסף לא רק מעמד פוליטי-כלכלי אלא קודם לכל מעמד מטפיסי. היסוד לגישה המטפיסית המציאותאית(*), הקושר אליו את האתיקה, רואה את כל ערכיו של האדם כנגזרים מעובדות המציאות. דבר זה מתבטא בהבנה שהכסף, בשל הערכים המוסריים שמבוטאים על ידו, הוא בעל אופי מטפיסי, מה שמשמעו שערכו נגזר הן מהמוסר האנושי והן מעובדות המציאות.

דבר זה משמעו שבניגוד למקובל ברוב חברות האדם, שבהן נתפס הכסף כמנהג אנושי מוסכם ולעתים קרובות בעל אופי שלילי, שמחירו – בהתאם לגישה אליו - משתנה ממקום וזמן מסוימים למקום וזמן אחרים, הרי שלפי הפילוסופיה של אין ראנד הכסף, ביסודו, אינו מהות שערכה שרירותי, כלומר כזה הכפוף באופן מלא לשינויים של זמן ומקום, אלא מהוהו ביטוי של ערכי חיים מציאותיים ונצחיים (כלומר כאלה שאינם משתנים) ולפיכך מייצג הוא, כעובדה מטפיסית, ערך מציאותי אחיד בכל העולם.

נצחיותו של הכסף נוגעת לרוחניותו ולא להשתנותם של מחירי הערכים שבמציאות החברתית. עובדת מעמדו המטפיסי איננה נוגעת להיותו של ערך הכסף שונה בכל חברה נתונה ושיש שינוי למחיריהם של דברים שונים בנקודות שונות בזמן ובמקום. בהקשר זה מדובר ברמת תהליכי החיים הקבועה, שיש בה שינויים מתמידים. הדברים שלעיל נוגעים לעובדות העקרוניות הקשורות לערכי מוסר אובייקטיביים, כמו חיי אדם, אשר ערכם נשמר בכל הזמנים והמקומות. במסורת היהודית, הערך המטפיסי של הכסף מתבטא בקביעת מחצית השקל כתרומה קבועה של בני ישראל למקדש לדורותיהם, בזמן שאין שום קביעה לגבי מחיריהם של תוצרים כלשהם או התערבות כלשהי בשוק.

ההשלכה הישירה של ההבדל בין גישות אלה מתבטאת ביישומו של רעיון הכסף בחברות אנושיות שונות, בהתאם לשתי עמדות אלה: כמקובל ברובה של החברה הקיימת בזמננו, המושפעת מהעמדה הנוצרית הרואה את הכסף כביטוי של חומריות העולם הנתפסת על ידה כשלילית, יש לכסף מעמד לא חיובי של גורם שמוסריותו שלילית. ככזה הוא מהווה גורם שמושך את הצד הלא-מוסרי האנושי או בני אדם לא מוסריים לעסוק בו, מה שמקנה לו מעמד נמוך בעולם האנושי. העמדה השניה, המנוגדת במובהק, שהיא גם העמדה הקדומה יותר מבחינה הסטורית, רואה את הכסף הן כביטוי של יצירה ועבודה (וככאלה הוא מייצג את כוח החיים) והן כמענק על פעולת חיים חיובית, מה שמתבטא בכך שהאבות הצדיקים של היהדות היו בעלי הון רב.

מבחינה הסטורית עסקו תמיד בני העם היהודי בעמל ששכרו בצידו, כאשר הכסף מהווה גורם קבוע כצורת תשלום על מאמצי האדם וגם כמטבע עובר לסוחר בהקשרים שימושיים רבים, הן ביחסי הסחר היהודי הפנימי והן ביחסי הסחר בין העם היהודי לעמים אחרים. ההתייחסות לכסף כאל כוח קניה המבטא מידות מוסריות חיוביות מופיע דרך קבע בסיפורי האבות ודוגמה מובהקת לכך היא רכישתו את מערת המכפלה ב"כסף עובר לסוחר", מה שמבטא את הסכמת היהדות עם ערכו הכלל-עולמי. אך לחותמת הכשר ייחודית ולקביעת מעמדו של הכסף בעולם הרוח כבעל מעמד מטפיסי זוכה הוא כאשר נקבע על ידי האל שתשלום מחצית השקל יינתן על ידי בני ישראל לעבודת המקדש.

מנקודת המבט של הפילוסופיה של אין ראנד קיימת התאמה בין הגישה היהודית להבנת מושג הכסף כמה שמבטא את החיובי במציאות החיים – והיא גם מזהה את הבעייתיות של מעמדו הנחות בחברה הנוצרית-מערבית. זו האחרונה, כפי שציינה ראנד לא אחת, מוכיחה את קיומן של מגמות רעיוניות המנוגדות לחיים. לפי אין ראנד, הקשר בין הכסף לחיי האדם נובע ישירות מהעובדה שהוא מבטא את מכלול ערכי היסוד של האנושות, והדבר תואם את העובדה שכשמדובר בערך הכסף נהוגות בעולם גישות שונות לנושא, כפי שבמדינות שונות קיימים סוגי מטבע שונים, שערכיהם אינם שווים זה לזה.

גישה זו, כפי שמציינת אין ראנד, היא ביטוי לכך שקיימים באנושות ערכים השונים ממקום למקום ביחס למהויות מסוימות, כאשר הגורם הקובע לרוב את הערך המקומי של כל מהות נתונה כפוף להחלטה אנושית. אך דווקא בשל כך מסכימה אין ראנד עם זיהויים החשוב של כלכלנים הרואה חשיבות בסוג החומר שממנו עשויות המטבעות המוטבעת על ידי ממשלות, כאשר הדבר מבטא את היות הערך היסודי של הכסף עומד בניגוד להסכמה חברתית שרירותית. לפי הגישה הרואה את ערכו של הכסף כמציאותי (אובייקטיבי), יש חשיבות לכך שגם המטבע שבאמצעותה יימדד וייספר הכסף תיעשה מחומר שהוא בעל ערך אובייקטיבי כשלעצמו. לפי גישה זו, המעניקה לחומר שממנו עשויה מטבע הכסף ערך בהתאם ליחסי הערכים המקובלים בשוק, יימדדו המטבעות בהתאם למשקלו של החומר שממנו הן עשויות. גישה זו גם נמצאת ביסוד הכלכלה העולמית, כאשר זו מתכוונת אל הדולר האמריקני וערכו של זה נמדד הן בהתאם למשקלו של הזהב בעולם והן ביחס לכמות הזהב הקיימת באוצר האמריקני. זהו ההיבט שבו נמדד הכסף באמצעות חומר העולם, אף כי הוא מבטא ערכי רוח.

את יסודות הערכה זו ניתן למצוא בעצם המושג העברי "שקל" שמקורו, כמובן, בשקילה – אלא שאת מעמדו הרוחני-עקרוני של הכסף כמטפיסי ביסודו ניתן להבין מכך שאת הכסף שהוטל על בני ישראל לתרום לעבודת הקודש מכנים בתואר "שקל הקודש"; שם זה כורך יחדיו הן את עקרון היותו של הכסף מהות שבורא עולם רואה ככזו שנחוצה לעבודת הקודש והן את החובה שבהערכתה על ידי משקלה החומרי. שילוב שני אלה מציג את הכסף כמה שקושר בין רוח האל לעולם.

 

נתונים נוספים