תרבות של חמס

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 1059

 

תרבות של חמס

על שכר ההתנגדות לטבע

ההגיון הפשוט אומר שמי שפועל נגד החיים פועל למען המוות. אותו הגיון מראה שמי שאינו דואג כראוי לספק לעצמו מזון או לאכול דן את עצמו לרעב. מוות או רעב אלה לא יהיו עונשים שיוטלו על האדם על ידי גורמים על-טבעיים אלא אסון שיהיה פועל יוצא של הפרת חוקי המציאות על ידו – ולמעשה פרי מעשיו הוא. זהו גם הקשר ההגיוני וההכרחי שקיים בין החמס למבול; לפי זה, הכליה הנגזרת על העולם מבטאת את ה"עונש" שמטילה המציאות בשל החמס, שמשמעו פגיעה בחוקיה.

למושג חמס קשה לתת הגדרה מילונית ראויה, שכן הוא מופיע פעמים רבות בתנ"ך וברבות מהן מדובר בהקשרים שונים של שימוש. אך המשותף לכל הופעותיו אלה הוא שתמיד נזכר החמס כצורה של מעשה עוול שנעשה על ידי בני אדם לבני אדם אחרים. בספר בראשית מצויין החמאס כמה שמשחית את העולם ואשר בגללו מחליט האל להכרית את כלל הגזע האנושי: "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלהִים, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס... וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה..." מכך יש המבינים כי חמס משמעו השחתה.

במה בדיוק התבטאה ההשחתה? לפי המפרשים הראשונים, מתבטא החמס במעשה הגזל, כאשר דבר זה נעשה בתחומים רבים ושונים שבהם לוקחים עושי החמס את מה שאינו שייך להם. ניתן להבין מן הדברים כי המצב המזוהה בבראשית אינו כזה של גזל חלקי או אף של התגברות הפשיעה אלא מצב מקיף, שבו נזכרת שוב ושוב הארץ כולה: "...תשחת הארץ" ו"תמלא הארץ". מכך ניתן להבין כי כל יסוד הקנין הצודק המבסס את כל צורות החיים התערער.

חיוניותו של הקנין לחיים איננה רק ענין של "מותרות" אלא של הכרח שכן הקנין הוא מה שבאמצעותו מתקיים החי. מכך ניתן להבין שאת ההחלטה להביא כליה על העולם אין לראות כהענשה המוטלת על החוטאים מצד גורם חיצוני אלא כתוצאה הגיונית של מעשים שנעשו נגד חוקי המציאות. מנקודת מבט זו מייצג הצדק האלוהי את האסון שיבוא על ראשו של כל מי שיפעל נגד הטבע – ובהקשר זה ניתן לראות את החמס כפעולה הנוגדת את הטבע ולפיכך את החיים עצמם. ואין צורך כמעט לציין כי הפועל נגד החיים מזמין מוות.

צירוף מקרים מועיל קיים בכך שארגון הרוצחים ששולט היום ברצועת עזה מבטא בעצם שמו את השחיתות המנוגדת לחיים הזו: החמס. צירוף מקרים נוסף, שאולי אינו כל-כך מקרי, קיים בעובדה שבלשון העברית כוללת המלה "חמס" את המלה "מס". כי אין כמו המיסוי הישראלי הדרקוני כדי לבטא את היות כולנו בני תרבות של חמס. ולא מדובר רק בעוולות השלטון אלא גם ביחסו של הנשלט, שכן על אף התנהגותה העריצה של המדינה כלפי האזרח, יחסו של זה כלפיה לא רק שהוא רחוק מלהתאים לכך, אלא שהוא מראה שלפחות מבחינה פסיכולוגית תומך הוא בדיכויו על ידה.

אם ניתן להבין את האמירה "תמלא הארץ חמס" כציון העובדה שהחמס כבש את כל היבטי החיים, מהווה תרבותה העכשווית של ישראל הדגמה לכך בשל אמונתם של אזרחיה – אנחנו – בצדקת גזילתה מאיתנו. מה שעושה אותנו לבנים חוקיים של תרבות זו איננה העובדה הנוראה של מיסוי הגזל הכפוי, האכזרי וחסר-הגבולות שמושת עלינו יחסם של קרבנות אלה – אנחנו – לפשע זה; ההתייחסות של האזרח הישראלי אל העושק שמבוצע נגדו על ידי השלטון כאל הכרח בל-יגונה מעניקה לפשע אישור, הצדקה ומעמד לגיטימי - ולכן פושע אף הוא לא פחות מן השלטון. ובנוסף לכך מהווה אי התנגדותו של קרבן הגזל מילדות ועד שיבה לא רק צורה של אישור, הסכמה ושיתוף פעולה שלו עם הפשע, אלא גם גזירה שהוא מטיל על הדורות הבאים. למעשה, יחס ההסכמה העכשווי הקיים כלפי החמס הכללי הקיים בישראל אף הוא תוצר של ירושת הדורות הקודמים.

האזרח הישראלי נתבע לשלם לצורך מס הכנסה 45% ממשכורתו. על כך עליו להוסיף בכל קניה מע"מ בסך 17%. בנוסף לכך הוא נדרש לשלם ביטוח לאומי בגובה 6%, מס בריאות של 5.5% ובנוסף לכך מסי עיריה ומיסים שונים נוספים. ביחד עם הארנונה ואגרת הביוב, הוא משלם גם מסי מכירה על ביתו, מסי קניה, מס שבח, מסים על מכוניות, דלק, אגרת רדיו וטלויזיה, סיגרות וכו'. לאלה נוספים עוד מסי פקדון על רווחי חסכונות, בורסה, מתנות, ירושות, מפעל הפיס, דמי הרשמה – והרשימה הארוכה עוד כוללת היטלים, אגרות ועמלות אשר מוטל עליו לשלמם מצד גורמים לא שלטוניים אך כאלה שפועלים בתיאום השלטונות ובאישורם.

כל אלה מסתכמים בכ80% מהכנסת האזרח, מה שממנו ניתן להבין כי למעשה בפועל נשאר הוא עם כ20% מהסכום שאותו הוא מרוויח בעבודתו. והדבר איננו מסתיים בכך, שכן החמס מתבטא לא רק במה שנגזל מאיתנו מן הקיים אלא גם בכל מה שנמנע מאיתנו בגלל החמס, שכולל את כל מה שהבוזז לא נגע בו מעולם כי פשוט לא התקיים מעולם. לכאורה אין מה שאיננו קיים מושא לדיון או בעל נגיעה כלשהי לחמס, אך למעשה החמס הקיים הוא האשם והאחראי לכך שלא הגיע לידי קיום, שכן החמס הוא מה שבגללו נמנעו היצרנים הפוטנציאליים מלייצרו. לצורך המחשת הדבר, די אם נחשוב על העושר שהיה יכול להיות מיוצר על ידי כל אדם יצרני בכל תחום שהוא, אך לא יוצר בשל חששם של הנישומים הפוטנציאליים מנחת זרועו של השלטון, מחדירתו לחייהם ומהקשיים שיטיל עליהם.

אם סבור מי מהקוראים כי מדובר בתיאוריה חסרת רגליים עובדתיות, די בתצפית השוואתית על מידת יצרנותם של בני ארצות חופשיות לעומת אלה של מדינות עריצות כדי להבין כי תלותן הכלכלית של האחרונות בראשונות אינו מקרי אלא תוצאה הכרחית של הקשר בין חמס לעוני, כי ככל שעולה מידת החמס בתרבות נתונה עולה בה גם מידת העוני. אך ספר בראשית מכוון אותנו לראות את הקשר בין חמס למבול כקשר עקרוני-נוסחתי, שיש בו כדי לתת הסבר אפשרי ליחס שקיים בעולם כולו בין עובדת היותו מבוסס על כפיית מסים לא צודקים לבין אסונות הטבע המתרגשים עליו חדשים לבקרים.

אם מאמינים אנו שהעולם מייצג תמונה שלמה אחת שבה יש לכל דבר השפעה על כל דבר אחר, כמו בעקרון החשוב של הכלים השלובים, מהווה סיפור המבול ביטוי של עקרון זה בתחום המוסר; לפי זה תשתלם פעולה המנוגדת לטבע בתוצאה של אסון שיהיה, במונחים דתיים, עונש האל על חטאים ובמונחים פילוסופיים תוצאה מציאותית הכרחית של חיים שאינם מצייתים לחוקי הקיום. כי משמעותה של תרבות של חמס היא ערעור על זכות הקנין, שהיא האמצעי היסודי של החיים באשר הם.

בעולם של היום בכלל ובמדינת ישראל בפרט קיימים זה בצד זה תרבות חמס פעילה וסבל רב. לא מן הנמנע ששורת אסונות הטבע הגדולה שספג העולם לאחרונה אינם אלא חלק ממכות, פגיעות ונזקים שחווה העולם גם מבחינה פוליטית – ושכל אלה הם תוצר ותוצאה של הגזל הרב שקיים בעולם, הן בין אומות העולם והן בין משטרים לאזרחיהם, שרובם ככולם מבוססים על גזל פעיל. כדאי הדבר שאנו, אזרחיה של ישראל, הנהנים מהדרכת המסורת היהודית, נלמד ממנה לראות את הקשר בין הגזל הקיים בחברתנו לבין האסונות והסבל ההכרחיים שהם תוצאתו או – אם תרצו – העונש עליו.

 

נתונים נוספים