אמון ואימון

 

אמון ואימון

הקשר בין אימון לאמון מתבטא ברעיון של ההתפתחות הסלילית של הידע. זו באה לידי ביטוי בכל מחזוריות בחיינו, כמו בכל פעם שקוראים פעם נוספת ספר שקראנו, נזכרים בחוויה שעברנו, ולמעשה שומעים, רואים או נתקלים בדברים שאנו מכירים. בכל אלה פועלת החזרה בהתאם לעקרון ההתפתחות הסלילית, שבו מתחזק בתחום הנתון הידע שיש לנו לגביו .

אך יותר מכך שרעיון זה הוא אפיסטמולוגי, הוא נוגע באופן יסודי גם במטפיסי, כי הוא מבטא את מה שקורה במציאות החיים ובאופן מיוחד את הרעיון שהעולם הוא בית ספר: בעולם, האדם פוגש יום אחרי יום, שנה אחרי שנה, את אותם חוקים, הבאים לידי ביטוי במורכבותו. אם מטרת הקיום בעולם היא ללמוד את החוקים כדי להיבנות מהם, תרתי משמע, זו משמעות החזרה באמצעות הפגישה בנושא נתון והחזרה עליו שוב ושוב.

עקרון זה מבטא, למעשה, תהליך של אימון המוביל לאמון - וזוהי, כנראה, משמעות הקשר הלשוני שבין אימון במובן של הסתגלות ליכולת מסויימת לבין אמון במובן של החזקה ברעיון מסויים. בשני המקרים גורם המידע על המציאות או הפגישה עם המציאות, כשהם חוזרים ונשנים, לעליית היכולת האנושית בתחום זה; כשמדובר בגוף, מביאה החזרה לעליית השליטה ברמה הגופנית-פיזית וכשמדובר בעניני הרוח, יש העמקה בהבנה, אשר יוצרת אמון רב יותר לגבי קיומו של הדבר במציאות (אותו סוג של אמון שיש לאדם המאמין בעולם החומר, אשר הוקנה לו על ידי תהליך דומה של מפגש עם רעיון אשר התבצע פעם אחר פעם).

יש בדבר זה הן כדי להסביר הן את העובדה שכל חי רוכש ידע בחייו ומתפתח מבחינת יכולותיו תוך חזרתו המתמדת על פעולות קבועות – והן כדי להסביר מדוע, במסורת היהודית, מבוססים, על יסוד מודע, רבים מתהליכי רכישת הידיעה והערכים על מסגרות פעולה קבועות.

הקשר שבין המסורת היהודית לרעיון המחזוריות מבוטא בצורה ישירה בעובדה שספר התפילות היהודי קרוי "מחזור". שם זה מהווה הצהרה על כך שקיים בו תמליל ששומה על האדם לחזור עליו בחייו מדי יום, חודש ושנה, כי התמלילים שיש בו מכוונים לזמנים החוזרים על עצמם הן בשויונם והן בשונותם. במלים אחרות, התפילה היהודית תואמת את היותם של חיי האדם מבוססים על מחזוריות מתמדת. זו, כפי שהיא מוצגת בספר זה, מאפשרת לו להתאמן מילדות ועד שיבה, ולהגיע תוך התפתחות הדרגתית להעמקתו בחומרים הרעיוניים שקיימים בו.

מבחינת ההיבט האמוני של אימון זה, יש בחזרה – התואמת את תודעת האדם – משום יצירת עובדה, אשר תודעת האדם מתייחסת אליה כאל הוכחת נכונות. דבר זה נכון במיוחד כאשר מדובר בעובדה החוזרת שוב ושוב במשך זמן ארוך, והופכת למה שהוא יותר מסתם הרגל אלא כזה שמערכת החיים האנושית חיה בתוכו אחרי שהתאימה עצמה אליו.

דבר זה, כמובן, מתאים גם לשאר המצוות והמטלות שמבצע היהודי המאמין כל ימי חייו. אך תהא זו טעות לחשוב שמדובר בנוסחה שפועלת בכל הקשר. כלומר: אם לא היתה התאמה מציאותית יסודית בין מה שמוטל על האדם לבצע לבין טבעו המציאותי, לא ניתן היה לשמר מערכת כה מורכבת וקפדנית של הנחיות לאורך תקופת חיים שלמה כפי שנעשה הדבר בדת.

נתונים נוספים