מלחמה ושלום

 

מלחמה ושלום

על ההבדל העקרוני שבין

הקפיטליזם היהודי לסוציאליזם הנוצרי

מעניין הדבר שכדי לחשוף את זיופן המובנה של תנועות השלום השמאלניות, כל מה שצריך לעשות הוא להתמקד בעובדה שהסוציאליזם, בנה של הנצרות, מבוסס על גישה מטפיסית-מלחמתית.

לעומת זאת, דווקא הקפיטליזם, המואשם תדיר על ידי השמאל בגרימת מלחמות וכמה שעומד ביסודם של סכסוכים, הוא, מבין שתי השיטות, זה המבוסס על תפישת שלום אמיתית, באשר יסודו הוא שיתוף פעולה בין בעלי ענין לטובת רווח של שני הצדדים.

דבר זה מומחש קודם כל על ידי ההבדל האגדתי-מיתי שביסוד שני הדתות, הבדל המבטא את ההבדל בין השקפות היסוד שלהן: היהדות, החד-אלית (מונותאיסטית), מבוססת על תפישת אלוהים שלמה, מאוחדת, אשר מבטאת איחוד ושלום בין כוחות הבריאה; ביהדות, בעצם מושג האלוהות עצמו, יש התאמה בין יחיד (אל) לרבים (אלוהים). דבר זה בולט במיוחד לעומת האלילות של שאר דתות העולם העתיק, המנוגדות ברוחן ליהדות, באשר הן מציגות סכסוך-קבע בין יושבי משכן האלים – ובין האלים לאדם.

בהתאמה לתפישת העולם האלילית (שאיננה יכול להיות מקרית) לכך, יצרה הנצרות בספריה מצג מציאות של יקום עויין(*), שבו האדם נתון למרותם של כוחות עוינים במציאות של ניגוד ענינים - ואחד מפשעי האידיאולוגיה הסוציאליסטית הוא שבהתאמה לתפישת היקום העויין שציירה הנצרות ב"ברית החדשה" שלה, היא הפכה את החברה לנציב-גביש מלחמתי, לאספקלריה של קבוצות מתנצחות ונלחמות ביניהם ושרואות זו את זו כשדה קרב פעיל כשכל אחת מהווה איום על חברתה.

(*) התפישות המנוגדות של יקום עויין מול יקום נדיב הוצעו, במקור ע"י הפילוסופית אין ראנד כשני טיפוסים של תפישת יסוד פסיכולוגית שרוב בני האדם מחזיקים באחד ממנה.

בהתאמה לכך, הכלכלה (עפ"י הסוציאליזם-קומוניזם) היא צבר של קבוצות הנלחמות זו בזו: היצרנים בצרכנים, המנהלים בפועלים, העשירים בעניים וכיו"ב. לעומת זאת, הקפיטליזם, היהודי באפיו, הוא ביטוי של תפישת יקום נדיב, של שיתוף פעולה הדדי, שבו כל מוצר מורכב הוא תוצרת של תיאום בין רעיונות יצרנים ותוצר המופק ממפעל איננו – בהתאם לתפיסת הסוציאליזם - פרי נצחון של מלחמה בין ועד, עובדים והנהלה, אלא תוצר של שיתופיות ענינים בין יצרנים והצלחת הצדדים כולם.

(בענין אחרון זה יש להוסיף כי החלוקה הסוציאליסטית, של הכלכלה בקביעתה אותם עפ"י ענינים קבוצתיים, כמו מעמדות, טועה ומטעה, באשר במציאות כל יחיד הוא בעל ענינים פרטיים ויחודיים, ויכול להיות בעצמו מנהל ופועל, יצרן וצרכן גם יחד.)

ואסור לנו לשכוח כי את המאבק עשירים-עניים (אשר מגדיר את אלה כקבוצות חברתיות ובכך מעניק להם את התהתית למרכסיזם המתאר אותם, מאוחר יותר, כמעמדות) גיבשה לכלל דוגמה קבועה הנצרות, אשר קבעה בספר היסוד שלה כי "קל יותר לגמל להיכנס בקופה של מחט מאשר לעשיר להיכנס למלכות השמים".

סוג זה של אמירה, המכוון נגד שכבה כלכלית, הוא לא רק צורה של התייחסות דוגמטית-קולקטיביסטית המעניקה לבני אדם תדמית מהותית בשל מצבם הכלכלי, אלא גם מנציח את העושר כבעייתיות ומתעלם מהיהדות אשר רואה עושר כסימן לצדיקות.

ההבדל ים העקרוניים בין גישת היהדות והנצרות למצב כלכלי הם רבים. ההבדל העקרוני שביניהם בקשר ליחס של העושר והעוני מתבטאים בכך שבזמן שהנצרות מוצאת לנכון להוקיע את הקנין הפרטי ולהציג – כאמור לעיל – את ה"עשיר" כשלילי, היהדות בכל מקרה איננה מוצאת לנכון להוקיע את העשיר באף אחד מספריה; זהקשר זה חשוב להדגיש כי גם תיאור אדם עשיר שהוא רע אינו שווה ערך להצגת העשירות כמגרעת.

מבחינה עקרונית מציינת היהדות את העושר כחיובי ביסודו ודוגמה לכך היא שאבות האומה היהודית היו עשירים מופלגים בדורם, מה שמראה שהעושר עולה בקנה אחד עם צדיקות ומידות טובות ותורתנו מוצאת לנכון להדגיש גם כי בני ישראל יוצאים ממצרים "ברכוש גדול", מה שהוא פיצוי על העוול שנעשה להם בימי השיעבוד במצרים.

חלק גדול מהכלכלה היהודית לאורך הדורות התבסס על היותם של חלק מבני העם היהודי בעלי יכולת כלכלית, ועל כך שהם השתמשו בהונם כדי לתמוך את חלקי החברה הפחות עשירים – מה שקיים עד ימינו. היותם של עשירים מעולם לא נזקפה ביהדות לרעתם של מאמיניה והדבר קיבל מעמד של עובדה שיש לראותה כאחת מעובדות החיים הרגילות, שמבחינות בין יכולותיהם של בני אדם בתחומים רבים ומגוונים.

עובדה היא שמבחינה הבטורית קיבלו היהודים שם של בקיאים במסחר וממולחים בעניני כספים, מה שהציב חלק מהם בשירותם של מלכים ומנהיגי עמים. אך מאידך, היתה השמצת ההון בכלל והונו של היהודי בפרט עיסוק מתמיד של הנוצרים, שבעולם החדש הורישו את האיבה להון וליהודים לחוגי הסוציאליזם שמצאו לנכון להוקיע את שניהם כלא מוסריים וככאלה שמבטאים את האגדה הסוציאליסטית שגורסת שההון הוא תוצר של דיכוי העניים.

בהקשר זה לא רק מותר לציין כי היהדות איננה מרשה שעושרו של המאמין יתבסס על גזל בתוקף עקרונות היסוד שלה שאינם מאפשרים פגיעה בזכות הקנין הפרטי אלא שעובדה היא שהתנועה הכלכלית הקפיטליסטית, שהיא זו שהעם היהודי השתלב בה כמיטב יכולתו, היא המקדמת את האנושות ובמובן זה היא מהווה, מנקודת מבט יהודית, חלק מ"תיקון העולם".

נתונים נוספים