היחידאיות ביהדות

היחידאות(*) ביהדות

האינדבידואליזם של היהדות בא לידי ביטוי בין היתר בשמירה על זכויות האדם: ההתייחסות אל האדם בהקשר זה היא על יסוד אישי יחידאי: השיפוט של אדם אינו עפ"י קבוצתו אלא עפ"י ישותו היחידאית. אדם מופיע במשפט לא באופן קבוצתי אלא באופן יחידאי. מכך, שלילת השיפוט הקבוצתי לטובת שיפוט היחיד.

ביהדות אין אשמה, ענישה או זיכוי קולקטיביים, אלא יחידאיים.

במובן זה, עצם העובדה שביהדות המשפט מבוסס על האינדבידואליזם, הוא כבר צעד לטובת הצדק, באשר אין שופטים באופן קולקטיבי קבוצה שלמה.

למעשה, עד עבודתה של אין ראנד שדאגה למקד את המודעות למשמעות קיומו של היחיד היוצר כיסוד בהתפתחות האנושות, העלתה היהדות באופן בלעדי כמעט את היחיד על נס – את היחיד היוצר, הלוחם, הבורא – כפי שהיה כל אחד מאבות היהדות: יחיד יצרני ועצמאי, שהמאפיין אותו הם גדלות רוח הגותית ויכולת יצירתית מעשית שהוא פועל, כיחיד, ליישמה בעולם הזה.

(*)יחידאיות = אינדבידואליזם

נתונים נוספים