היקום היהודי הנדיב

 

היקום היהודי הנדיב

היחסים המתוארים במיתוסים הדתיים לגבי היחס בין האלים לאדם מציגים ניגוד כה מוחלט בין האלילות היוונית לבין האלוהות היהודית עד שניתן לראותם גם כביטוי בין תפיסת ניגוד ענינים ותפיסת יקום עויין, המבוטאת במיתולוגיה היוונית, לבין תפיסת יקום נדיה והרמוניה המבוטאת בתורה היהודית.

דוגמה מובהקת לכך היא הדרך המנוגדת שבה, לפי שתי התפיסות, הגיעה האש לידי האדם. לפי המסורת היהודית ברא אלוהים את האש ונתן אותה במתנה לאדם במוצאי שבת כדי שתשמש לצרכיו (הרב ישראל הס בשיחה על ההבדל בין המיתוס היהודי ליווני בערוץ 7 2.6.98). דבר זה מנוגד במפגיע לסיפור על פרומתיאוס, שבו מודגש ניגוד הענינים שבין האלים לאדם.

לפי המיתוס היווני, מבטא מעשהו של פרומתיאוס חטא בכך שמסר את האש לבני האדם בניגוד לרצון האלים והוא אף הוענש בשל כך וסבל על כך יסורים ארוכים וקשים. דבר זה מראה את היות האדם – מנקודת המבט של האלים – מתחרה מטפיסי, אשר עלול לערער על מעמדם ולכבוש חלק מעולמם.

בניגוד סימטרי לתפיסה זו דואג אלוהים בתורה לבנות את האדם בצלמו, כלומר בדומה לו, ורואה אותו כשותף למעשה בריאת העולם. יש בכך כדי להראות עד כמה מחזיקה המסורת היהודית בפועל בתפישת יקום נדיב כערך מודע בתוך ספרות היסוד המסורתית שלה, המתארת את יחסי האדם והאל לפי ראייתה.

 

נתונים נוספים