בין העולמות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1093
בין העולמות
הפסוק הראשון של התורה, המוכר לכל יהודי, מצהיר על בריאת השמיים והארץ. אך בדיון על בריאת העולם בין המתווכחים על קיומו של האל, רבים הם המזהים את בריאת העולם עם בריאת היקום או המציאות, אף כי לא מושגים אלה הוזכרו בתורה. עם זאת, ניתן להסיק במידה רבה של סבירות כי גם אם הבריאה המוזכרת בפסוקים שבתחילת התורה מתייחסת רק לעולם הנראה בעין הרי שמבחינה פילוסופית ניתן להסיק מתיאור התורה את מעשי האל (ולא רק בבריאת העולם) כהצהרה בעלת אופי מטפיסי, כלומר: שההתייסות למושג האל בתורה מבטאת את עקרונות היסוד של המציאות לפי מסורת ישראל.
מושגים כמו מציאות, יקום וכיו"ב הם מאוחרים ביחס ונהוגים לשימוש בהקשרים של דיונים פילוסופיים וכדו'. ככאלה הם כפופים להסטוריה של הדיון הפילוסופי, שהחלה זמן רב אחרי שניתנה התורה לעם ישראל. בשל עובדה זו אין להניח שההצהרה על בריאת השמיים והארץ נעשתה במונחים אלה במטרה מכוונת שלא לדבר באמצעות מושגים מסויימים אלה אלא מסיבה אחרת; הדבר נוגע לכך שמה שמייחד את מושגים אלה של התורה ביחס למושגי הפילוסופיה הוא היותם מוחשיים – וככאלה תואמים את יכולת ההבנה של התודעה האנושית, המבוססת על המידע החושי.
מכך ניתן להבין כי למרות שחלק גדול מהידע שיש בידינו היום אצור בתודעתנו במונחים מופשטים, יש לתורה ולמסורת היהודית ענין למקם את הבנתו של האדם לגבי עולמו בדרך מוחשית, המתאימה לרמות התפיסה היסודיות ביותר. סביר שעובדה זו, המבטיחה את יכולת תפיסתם והבנתם הפשוטה של מושגי היסוד שבהם מתוארת בריאת העולם גם על ידי ילדים, נוצרה כדי להביע להתאמה טובה ביותר בין רעיון מופשט לעובדות מוחשיות. ברמה זו יש כדי למסור לאדם את נוסחת היסוד הפילוסופית הנצחית של היחס הקיים במציאות בין המטפיסי לפיסי (כשהמטפיסי הוא האל המופשט והפיסי הוא העולם המוחשי: השמיים והארץ). נצחיותו של יחס זה תלווה את הלמידה האנושית בכל שלבי חייו של האדם כי תמיד יהיה קיים בה היחס בין מופשט למוחש שביהדות הוא היחס בין אלוהים לעולם.
זהו גם ההסבר לכך שבזמן שמושג השמיים בתורת ישראל משמש גם כמושג הנוגע למה שהאדם רואה בעיניו יום-יום, הרי שלפי תרגומו של מושג השמיים לאנגלית בתנ"ך הנוצרי (HEAVEN) ניתן להבינו גם כמימד שאין האדם רואה, כי הוא קיים מעבר לתפיסת החושים, שאותו רואה הנצרות כחלק יסודי במטפיסיקה שלה. במלה זו שנבחרה על ידי הנוצרים כדי לבטא את מה שבלשון הקודש אינו אלא חלק מוחשי של העולם קיימת בבירור כוונה להימנע למסור לידי האדם את המפתח שהיהדות נותנת בידיו לתפוס את האל באמצעות העולם או, במונחים פילוסופיים, לתפוס את המטפיסי דרך החושני.
בהבדל בין גישת היהדות לנצרות בהקשר זה מתבטא העימות היסודי בין שתי מגמות מטפיסיות, שלהן השלכות על כל תפיסת הקיום היסודית של האדם: בזמן שהמסורת היהודית מציגה אחדות שבה כל מה שנראה לעין מבטא מה שאיננו, שבה מתחבר המופשט למוחש ומבטא את העובדה שחיי האדם בעולם החומרי, הנתפס על ידי החושים, הם ביטוי של היבט רוחני, אחר של המציאות, המשלים אותו, אין המטפיסיקה הנוצרית מאפשרת מעבר כה ברור; בין "העולם הזה" ל"עולם הבא" של המטפיסיקה הנוצרית נידון האדם לחיים בעולם של קיום מפוצל.