בריאת האל
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1239
בריאת האל
את הביטוי "בריאת האל" ניתן להבין בשתי דרכים: א. מה שהאל ברא. ב. בריאתו של האדם את מושג האל. באפשרות שניה זו לא מדובר בכך שהאל הוא "רק" מושג מלאכותי, אלא בכך שעצם ההגעה להחזקה של אדם בכל מושג המתייחס למה שקיים במציאות היא פעולה יוצרת של האדם, שכן המושג שלא התקיים לפני כן הוא ביטוי של רוחו הפועלת. רוח זו מגיעה למיטבה באמצעות חשיבה-יוצרת, כפי שעושה האמן היוצר. כשהוא יוצר אמנות בהתאם למציאות שבה הוא צופה. למעשה זוהי גם הדרך המודגמת בפנינו במסורת ישראל לגילוי קיומו של האל על ידי אברהם אבינו; לפי סיפור זה הגיע אברהם למסקנה ההגיונית של קיום האל על ידי תצפית בעולם הנגלה, מה שאומר שהוא ביצע את ההליך של מחשבה המבוססת על תצפית.
מול התביעות להוכיח את קיומו של אלוהים, אשר מתנפצות על סלע העובדה ההגיונית שאין בשום עדות חושית די כדי להוכיח את קיומו אלא רק להציג התנהגות כזו או אחרת של הטבע, ניתן – וצריך - להפיק את הוכחת קיומו של אלוהים באמצעים הגיונים-פילוסופיים. אלה, כמו כל החשיבה האנושית – יכולים להתבסס על מה שהאדם פוגש בחושיו, אך אין זה יותר מאשר חומר למחשבה, כלומר החומר שבאמצעותו המחשבה פועלת.
מושג האלוהים והאמונה בו מיקדו אותי במשך העידן האחרון יותר ויותר להכיר בכך שמחד אין לי, כאדם, יכולת לראות את כל פרטי התמונה הגדולה אך מאידך יש לי את כל הכלים להכיר ולצפות בכך שבמציאות שולט הטוב החל מהיבט המטפיסיקה שמראה לי שהחיים והעולם הם טובים, המשך ברמת תורת הידיעה והמוסר, שבשניהם נכונות צורות רבות של הנאה למי שממצה אותן בפעולה וכלה ברמת הפוליטיקה, שבה שואב האדם הנאה ותועלת רבים ממה שהוא יכול להפיק מחיים בחברה. מכל זה המסקנה הבלתי נמנעת היא שנכונה האמונה הגורסת שהדברים בעולם מכוונים לטובה.
אף כי מסקנה אחרונה זו איננה ניתנת להיות מוכחת באמצעים הגיוניים אמפיריים היא נתמכת על ידי מרחב עדויות גדול, המאשר את אפשרות קיומה של אמונה באל הן בהקשר של תפיסת יקום נדיב והן בהקשר היות קיומו של האדם בעולם הזה כזה הממוקד בטוב, כלומר בחוויית הקבלה של דברים חיוביים מן הקיום על יסוד של קבע. זיהוי מושג האל עם המטפיסי בדת תואם, בהקשר זה, במיוחד את המסורת היהודית, המתארת אלוהים חיובי שמעוניין לעשות טוב לברואים. דבר זה ניתן להסקה הגיונית מלאה מהבנת הקשר שבין אלוהים כמהות תבונית לבין היצירה וההנאה מהיצירה שאופייניים לה. את אלה, שכנוסחה מיוחדת יכול האדם להסיק מחוויית הקיום שלו - ועוד רבים נוספים העולים בקנה אחד עימם - מצביעים על ההגיון הברור שקיים בדמות האל.
למעשה, הפילוסופיה של אין ראנד, אשר יוצרת קשר הגיוני בין מושגים כמו תבוניות, בריאה ויצירה, עשיית טוב, שיתוף פעולה, תיאום ענינים, מוסריות, אהבה, הנאה ואושר, היא זו שמעניקה את היסוד הפילוסופי המוצק להבנה על יסוד תבוני את היות המציאות המטפיסית – קרי אלוהים – כוללת את כל ההיבטים האלה בהכרח, בשל היותם קשורים זה לזה בקשר בעל אופי מטפיסי.
במובן זה יש בפילוסופיה המציאותית – ובקשרים ההגיוניים שהיא עושה בין הקיום, הידיעה, המוסר, הפוליטיקה והאסתטיקה – כדי להסביר פילוסופית את ערכי היסוד של בורא העולם (יהיה אשר יהיה) ובכך להניח תשתית להוכחת הימצאותו. בתמצית, ברוחם של אלה שאמרו פעם ש"אם לא היה אלוהים היה צורך להמציא אותו" הרי שבדומה לכך, דווקא על יסוד העובדה שאת אלוהים כמהות לא ניתן להוכיח בצורה אמפירית על יסוד' עדות חושית זו או אחרת, מזמין ההגיון הצרוף של הקשרים בין קיום המציאות, היכולת הידיעתית של האדם, המוסר שלו, ההיבטים החברתיים של קיומו והיופי שממנו הוא נהנה במציאות וגם יוצר אותו, את בריאת מושג האלוהים על ידי השכל האנושי.
בהקשר זה כדאי לציין שגם אם – כמו לפי תורת ישראל – היו מושגי היסוד של המציאות קיימים עוד לפני בריאת האדם, יש בהשגתם על ידי האדם משום יצירה עצמאית, שכן היא מביאה לעולמו את מה שלא היה קיים בו לפני כן. יש בדברים אלה גם קשר להיות האמנות האנושית יצירה בוררת מחדש של המציאות ולכך שיצירות האמנות הגדולות מייצגות שלמות גדולה יותר מאשר צילום המציאות על פרטיה האקראיים, כי השכל האנושי הגבוה, המאפיין את האמנים הגדולים, מציג תכנון שלם שאין בו מקום לאקראיות, כזה שאופייני לדמותו של האלוהים.
כך למעשה מדגים האלוהים לפי מסורת ישראל את היחס הקיים במציאות בין מה שנתפס על ידי החושים, כמו עובדות הטבע, ובכלל זה את כל מה שנתפס על ידי התצפית הישירה של התודעה כעובדות העולם, לבין הפעולה המחשבתית-מושגית שנעשית באמצעות המבנים הנוצרים בתודעה האנושית על ידי האדם הבוחר להתאים את תכני תודעתו למושגים שבהם היא מחזיקה. בעבודה פנימית זו יש משום בריאה בשל הבאתם לידי קיום מחדש את מה שקיים כבר במציאות החיצונית.
בהקשר זה מאלף, לפחות בכוח, לבחון את היחס שבין שלמות האמנות לבין ליקויי העולם. משמעותה של עובדה זו הנצפית על ידי האדם איננה שהאמן השלם יעיל יותר מהאל אלא שהאדם אינו רואה את כל התמונה שרואה האל, ולאל היה ענין להעניק לאדם יסוד להניח כי כל הדברים הם לטובה - כולל אלה שאין הוא מבין או חווה לגביהם סבל - ובהקשר זה מרוויח זה המאמין באל כי על אף הבעייתיות שיש בעולם מבחינתו הוא מאמין שהעולם הנברא מבטא שלמות כזו הקיימת ביצירה האמנותית הגבוהה. בהתאמה לכך יש הרואים את האל כאמן המושל ואת עולמו כפסגת השלמות האמנותית.
ואולי זה המקום לזכור שבאמנות האנושית מבטאים סוגים וסוגות שונים באמנויות מצבים שבהם אנו שואבים הנאה אף מסבל אנושי - כמו הטרגדיה. בהנאתנו החיובית מיצירות שמתארות רוע וסבל יש די כדי להסב את תשומת ליבנו לכך שניתן לראות דבר זה כרמז מהאל לכך שיכול הטוב שבעולם להיראות כרע בהקשרים מסויימים - כפי שהדבר ביצירת אמנות.