זכות הקנין
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1412
זכות הקנין
על מקום הקנין במסורת ישראל
כפי שציין רש"י, הסיבה להצהרה המופיעה בפסוק הראשון של התורה על כך שאלוהים ברא את השמיים ואת הארץ היא ביסוס זכות הקנין של אלוהים על העולם כהכנה לשלב שבו יזדקק עם ישראל להצדיק באמצעות הזכות האלוהית את בעלותו שלו על הארץ.
מנקודת מבט פילוסופית מייצג מושג האלוהים בדת את ההיבט המטפיסי שלה. בהקשר זה משמעות הדבר היא הצבת זכות הקנין במעמד מטפיסי גבוה, המקביל למעמד שיש במציאותיות לאכסיומה מטפיסית, כלומר לדבר שיסודיותו איננה זקוקה להוכחה.
לא פחות מהיותה של עובדה זו יסוד לזכות הבעלות שיש לעם ישראל על ארצו, ניתן ללמוד מדבר זה על המידה שבה מהווה זכות הקנין חלק גדול מהמסד הרעיוני של מסורת ישראל ועל החשיבות שרואה מסורת זו הן בראשוניות ההצהרה לגבי זכות הקנין בנוגע לנושא נדון והן בקשר ההגיוני ההכרחי שקיים בין בריאה לבעלות, כלומר בהיות עצם פעולת יצירתה של מהות רכישת חזקה עליה.
ואכן, האל נזכר פעמים רבות במסורת היהודית כ"קונה שמיים וארץ", דבר המהווה פועל יוצא של העובדה המוצהרת בפסוק הראשון של התורה שבו בורא האל את השמיים ואת הארץ. קדושת זכות הקנין ביהדות עוברת כחוט השני לאורך כל תמליליה של מסורת ישראל, החל מהעיסוק הרב בקנין הפרטי ובמעמדו הייחודי, המובלט בדברה "לא תגנוב" בעשרת הדברות והמשך בעיסוק הרב של חכמי ישראל בסוגיית הקנין לאורך ההסטוריה של העם היהודי.
המעמד המטפיסי של הקנין מתבטא בתורת ישראל לא רק ב"לא תגנוב" אלא בכלל בגישה השלילית של שאר הדברות כלפי כל דרך שבה מוזהר האדם היהודי מלחפוץ במה ששייך לאחרים, ואפילו מדובר ברצון בלבד. למעשה, האמירה "לא תחמוד" מכוונת לרמה הרוחנית של הכוונה האנושית, שבה האדם איננו חוטא בפועל אלא "רק" מעוניין במה שאיננו שייך לו. מבחינתה של היהדות די ברצון זה כדי לבטא חוסר מוסריות בנפשו של היחיד, גם אם אין הוא חוטא בפועל בגזל.
החשיבות שרואה מסורת ישראל בהימצאותו של קנין בחזקתו של בעל הזכות עליו מתבטאת במסורת גם במסכת תלמודית כמו "אילו מציאות" שבה עסקו חכמי ישראל לאורך הדורות באופן שאין לו אח ורע בהסטוריה האנושית. ביצירה זו מתמקדים החכמים בציווי התורני של האל את בני ישראל להיות איכפתי כלפי קנין שאבד לבעליו ולעשות ככל יכולתם כדי להשיבו לו – מה שממחיש את החשיבות שרואה היהדות בכך שסדר היחס הראוי בין יוצרים ליצירתם יישמר באופן מוקפד.
כך, בניגוד לתרבויות שונות בהסטוריה, אשר ראו כל קנין שנמצא בסימן שאלה – כולל קנין שבעליו איננו מציית לשליטיהן – כשייך לשלטון, בלטה היהדות מעל ומעבר לכל אלה בצדקתה המוסרית. זו הציגה את כל הנברא – בין אם נעשה על ידי אלוהים ובין אם נעשה על ידי אדם – כשייך למי שיצר אותו באופן שאיננו ניתן לערעור. מבחינה זו יצרה היהדות לגבי זכות הקנין יסוד פילוסופי מקיף המתחיל במטפיסי ומסתיים בפוליטי ובכך מקיף למעשה את כל הקיים במציאות.