יהדות ומציאותיות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1206
יהדות ומציאותיות
אם אני צריך לתמצת את המסר הכולל של הפילוסופיה של אין ראנד, זה יהיה בשתי מלים: המוסריות משתלמת.
זוהי תמציתו של המסר הכללי של הפילוסופיה של אין ראנד, שניתן לבטאו גם באמירה "זה טוב להיות טוב". מה שעשתה ראנד בעבודתה הוא את פיתוחו של רעיון זה עד לכדי הצגת המחוייבות הלוגית שלו לתחושתו של היחיד עלי אדמות. ביסודו של דבר, כוונתו היא שלא מדובר רק בחישוב הכולל של הנתונים העובדתיים הנעשה על יסוד הפילוסופיה, אלא בביטויו החווייתי-רגשי במצבו הנפשי של האדם. ביטוי זה מסתכם ברעיון שהאדם המוסרי הוא אדם מאושר – או, במלים אחרות: שהדרך אל האושר עוברת בשדה המוסר.
המשימה המוטלת עלינו, כיהודים וכמציאותאיים, היא להדגים את הרעיון שפעולה בהתאם לעקרונות המציאות מדגימה את הרעיון שיש התאמה בין מוסריות ומעשיות, כלומר שהיא מבטאת את היעילות הגדולה ביותר שאפשרית ליחיד הפועל. כלומר: מה שבמונחים יהודיים הוא אלוהים, במונחים פילוסופיים הוא מה שנמצא ביסוד הקיום בעולם.
למעשה, ניתן למצות את ההבדל שבין תפישת היהדות למציאותיות ביחס בין מושג המחוקק למושג החוק. המציאותיות מכירה בחוקים נצחיים, שהעולם פועל לפיהם. היהדות מבוססת על ידיעת המחוקק, שאותה קיבלה ממנו ישירות.
לפי התיאוריה היהודית היהודי הוא כוח משימה אלוהי המיישם במציאות משימה מיוחדת: האצת תהליכי ההתפתחות העולמיים. לפיכך, מוטלות על היהודי משימות שמייצגות התמחויות מיוחדות הנדרשות לצורך זה. משימות אלה עולות בקנה אחד עם חוקי המציאות, אך הן מיוחדות לעם היהודי.
המצוות ששומה על המאמין היחיד ביהדות מיוחדות לבני העם היהודי ולפיכך אין לראותן כמחוייבות אוניברסלית, כלומר שלא כל מה שמוטל על העם היהודי מוטל על כל העולם, אך יש לעם היהודי מטען ערכים אוניברסלי ששומה עליו להפיץ כדי לקדם את הגעת העולם לתכליתו, שהיא מצב של אושר כללי.
מבחינה זו ומנקודת מבט זו היחס בין העם היהודי לאנושות הוא כיחס שבין רופא לבני אדם אחרים. הרופא מחזיק בידע שיש בו כדי לרפא ובכך להועיל או להציל בני אדם אחרים, ביחס ישר להתאמה שיש בין הידע שברשותו לבין חבעיות שיכול הוא לפתור באמצעותו.
בהתאם לגישת היהדות מוטלת על היהודי החובה לשאוף ל"תיקון העולם" כלומר ליישם את הידע שניתן לו מידי בורא העולם כדי ליישם אותו בעולם בהתאם למה שהוטל על האדם בגן העדן: שומה עליו "לעבדו ולשמרו" כלומר ליישם את המשימה לטפל בעולם כפי ששומר גן אמור לשמרו ולטפחו.
יהדות ומציאותיות
אם אני צריך לתמצת את המסר הכולל של הפילוסופיה של אין ראנד, זה יהיה בשתי מלים:
המוסריות משתלמת.
זוהי תמציתו של המסר הכללי של הפילוסופיה של אין ראנד, שניתן לבטאו גם באמירה "זה טוב להיות טוב". מה שעשתה ראנד בעבודתה הוא את פיתוחו של רעיון זה עד לכדי הצגת המחוייבות הלוגית שלו לתחושתו של היחיד עלי אדמות. ביסודו של דבר, כוונתו היא שלא מדובר רק בחישוב הכולל של הנתונים העובדתיים הנעשה על יסוד הפילוסופיה, אלא בביטויו החווייתי-רגשי במצבו הנפשי של האדם. ביטוי זה מסתכם ברעיון שהאדם המוסרי הוא אדם מאושר – או, במלים אחרות: שהדרך אל האושר עוברת בשדה המוסר.
המשימה המוטלת עלינו, כיהודים וכמציאותאיים, היא להדגים את הרעיון שפעולה בהתאם לעקרונות המציאות מדגימה את הרעיון שיש התאמה בין מוסריות ומעשיות, כלומר שהיא מבטאת את היעילות הגדולה ביותר שאפשרית ליחיד הפועל. כלומר: מה שבמונחים יהודיים הוא אלוהים, במונחים פילוסופיים הוא מה שנמצא ביסוד הקיום בעולם.
למעשה, ניתן למצות את ההבדל שבין תפישת היהדות למציאותיות ביחס בין מושג המחוקק למושג החוק. המציאותיות מכירה בחוקים נצחיים, שהעולם פועל לפיהם. היהדות מבוססת על ידיעת המחוקק, שאותה קיבלה ממנו ישירות.
לפי התיאוריה היהודית היהודי הוא כוח משימה אלוהי המיישם במציאות משימה מיוחדת: האצת תהליכי ההתפתחות העולמיים. לפיכך, מוטלות על היהודי משימות שמייצגות התמחויות מיוחדות הנדרשות לצורך זה. משימות אלה עולות בקנה אחד עם חוקי המציאות, אך הן מיוחדות לעם היהודי.
המצוות ששומה על המאמין היחיד ביהדות מיוחדות לבני העם היהודי ולפיכך אין לראותן כמחוייבות אוניברסלית, כלומר שלא כל מה שמוטל על העם היהודי מוטל על כל העולם, אך יש לעם היהודי מטען ערכים אוניברסלי ששומה עליו להפיץ כדי לקדם את הגעת העולם לתכליתו, שהיא מצב של אושר כללי.
מבחינה זו ומנקודת מבט זו היחס בין העם היהודי לאנושות הוא כיחס שבין רופא לבני אדם אחרים. הרופא מחזיק בידע שיש בו כדי לרפא ובכך להועיל או להציל בני אדם אחרים, ביחס ישר להתאמה שיש בין הידע שברשותו לבין חבעיות שיכול הוא לפתור באמצעותו.
בהתאם לגישת היהדות מוטלת על היהודי החובה לשאוף ל"תיקון העולם" כלומר ליישם את הידע שניתן לו מידי בורא העולם כדי ליישם אותו בעולם בהתאם למה שהוטל על האדם בגן העדן: שומה עליו "לעבדו ולשמרו" כלומר ליישם את המשימה לטפל בעולם כפי ששומר גן אמור לשמרו ולטפחו.