הדת היהודית והפילוסופיה של אין ראנד
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 996
הדת היהודית והפילוסופיה של אין ראנד
בעולם ההגותי של זמננו יש לשיטת אין ראנד מעמד שנוי במחלוקת, שכן היא תומכת בערכים כמו תפיסת מוסר אנוכית, מגמה שכלתנית וכלכלה חופשית, שרבים אינם רואים כחיוביים או אף ככאלה העולים בקנה אחד עם אנושיות חיובית. עם זאת, יש מקבילות רבות בין הגותה של אין ראנד ליסודות היהדות.
אף כי הפילוסופיה של אין ראנד – המציאותיות (OBJECTIVISM) - היא אתאיסטית, יש קרבה עקרונית כה גדולה בין יסודותיה לאלה של המסורת היהודית, שניתן לומר כי מנקודת המבט של עולם הפילוסופיה, שיטת אין ראנד עשויה לייצג את ערכי היהדות בצורה טובה ביותר. כשאנו זוכרים כי הפילוסופיה היא, ביסודה, מערכת של עקרונות, ניתן להציג ולהציע קרבה עקרונית גדולה בין מושגיה של המציאותיות לאלה של היהדות ולתפישות היסוד המיוחדות לדת היהודית (שלא הוכרה על ידי אין ראנד) בדרך הבאה:
כאמור לעיל, הפילוסופיה של אין ראנד איננה מכירה בקיומו של האל ורואה את הדת כדבר מוטעה ולכן שלילי במהותו. אך אין ראנד פעלה בהקשר אינטלקטואלי וחברתי נוצרי, שבו אין היהדות מוכרת. לפיכך שונים לגמרי מושגי היסוד של הדת מן הדת היהודית וכך גם מושג האל הפילוסופי. לפי הנצרות האל הוא מהות שקיימת מחוץ למציאות. מנקודת המבט של הפילוסופיה של ראנד, קיום מחוץ למציאות איננו תקף וכולל סתירה פנימית כי המציאות היא כלל הנמצאים. אך לפי היהדות, לעומת זאת, אלוהים כלול במציאות ולכן בעיה פילוסופית זו איננה קיימת לגביו.
מעבר להנחת יסוד זו, ניתן לסקור את ההתאמה בין הפילוסופיה של אין ראנד ליהדות על פי ענפי הפילוסופיה הראשיים: מטפיסיקה (תורת הקיום), אפיסטמולוגיה (תורת ההכרה), אתיקה (תורת המוסר) ופוליטיקה (תורת החברה):
א. מטפיסיקה (תורת הקיום) - התפישה המטפיסית של הפילוסופיה של אין ראנד מבוססת על הרעיון שהמציאות מוחלטת, אחת ונטולת סתירות ושמושגי היסוד של הקיום הם זהות, תודעה וקיום. בנוסף לכך, יש בקיום בכלל וברוח האדם בפרט בחירה חופשית. בכל הפרטים הללו שותפה עימה התפישה היהודית, הרואה את האל כחזות הכל (וממילא גם ככלל היחסים בין הבורא והברואים). לפי היהדות, העולם, ברואיו והאדם נבראו על ידי האל לצורך מימוש, באמצעות קיומם הפעיל, תכלית מוגדרת. תכלית זו היא הקובעת את טבעם של הנבראים ומתוך כך גם את אפשרויותיהם – ובכלל זה הבחירה האנושית. בהקשר זה, מסתכם תפקיד הפילוסופיה בהענקת גיבוי עקרוני של סבירות לתיאוריה היהודית. זו גורסת כי במציאות בכלל ובעולם בפרט אין סתירות וכל הכלולים בהם מתנהגים באופן התואם את טבעם.
ב. האפיסטמולוגיה (תורת ההכרה) המציאותאית רואה את האדם כיצור רוחני, המאופיין ביכולת שכלית, את ההכרה האנושית כבעלת יכולת לדעת את המציאות ואת ההגיון כאמצעי בחינה עצמי של המחשבה. השכל, לפי אין ראנד, שהוא כלי הקיום האנושי הראשי, מתאים לדרישות קיומו של האדם במציאות ואינו מוגבל מבחינה עקרונית. היהדות, בהתאמה לכך, רואה את ביטוייו השונים של השכל כמאפיינים הראשיים של היכולת האנושית. בעיקרו של דבר רואה היהדות את האדם כמחזיק ביכולות הכרתיות מפליגות ובכלל זה בחוכמה, בינה ודעת - מושגים המגדירים היבטים שונים של תפישה, שימוש וטיפול באמת. בנוסף לכך, אין הפילוסופיה של אין ראנד מחזיקה ברעיון הנפוץ שקיים ניגוד בין שכל לרגש. הרגש, לפי המציאותיות, הוא אחד ההיבטים של ההכרה האנושית. בדומה לכך מעריכים גדולי היהדות את היחס בין רגשות לידיעה כתואמים זה לזה (הרמב"ם, למשל, מציין ב"מורה נבוכים" שלו כי הרגש והידיעה מתפתחים אהדדית זה לצד זה).
ג. האתיקה (תורת המוסר) של אין ראנד מסתכמת באנוכיות תבונית: זו קובעת כי שומה על האדם לפעול למען ערכיו ובראשם עליו להציב את עצמו. על כל ערכי היחיד – הכוללים, באופן טבעי, גם את משפחתו ואת ארצו - להישפט על ידו לפי המידה שבה הם תורמים לקיומו ולאיכות חייו. בשל ההתנגדות התרבותית הקיימת בימינו לאנוכיות יש להדגיש כי אין המציאותיות רואה ניגוד בין פעולתו למען עצמו לבין פעולתו למען החברה שמגלמת את ערכיו. אך יש לראות את הפעולה של האדם למען עצמו כשלב היסודי והראשוני של הגדרה מוסרית ערכית. למעשה, מציגה אין ראנד את שדה ההתפתחות של היחיד כתנאי מוקדם להתפתחותו גם במימד החברתי, כפי שמתבטא הדבר באמירתה "גם כדי לומר "אני אוהב אותך" על אדם לדעת קודם כל לומר "אני". ביהדות מבוטא עקרון זה באמירות כמו "אדם קרוב אצל עצמו" ו"אם אין אני לי מי לי".
לפי תורת אין ראנד אמור היחיד האנושי המוסרי לעסוק במימוש כוחותיו העצמיים בדרך להשגת אושרו, מתוך התבססות על הידע שבידו ועל יכולתו הרוחנית. היהדות, על יסוד הנחתה שהיא מחזיקה בידע לגבי מקומו של האדם בעולם, מכוונת את היהודי, שאותו היא רואה כאדם בעל הכוחות הגדולים ביותר ביחס, להשיג את אושרו תוך כדי שמירה על קיום מצוות, שהיא, לפי היהדות, פעולה תבונית תואמת מציאות שבאמצעותה ימצה אדם זה את יכולתו. בהקשר היהודי, מבצע שומר המצוות ליקוט מתמיד של "נקודות זכות" המגדילות את איכות חייו הן עלי אדמות והן לאחר מות גופו. (בהקשר זה יש מקום לציין כי ההנחה היהודית של המשכיות חיי הרוח לאחר מות הגוף איננה מהווה, כשלעצמה, עדות לסתירה של השכל, אף כי היא איננה מקובלת על הממסד המדעי של העולם המערבי).
בין ערכי המוסר הנעלים ביותר, שיש בהם כדי לקדם את היחיד לקראת אושרו, מונה אין ראנד את היצרנות האנושית, שהיא היסוד ליצירת העושר, שמשמעו תוצריו של פעולת בני אדם למען הגדלת איכות חייהם ברוח ובחומר גם יחד. ביהדות מודגמת דרך קבע המלצה לחיי עמל פוריים שמתבטאים ביצירה של עושר מסוגים שונים, החל מיצירת תרבות חומרית מתקדמת וכלה ביצירות הרוח שביסודן ספרות התורה וההלכה.
ד. הפוליטיקה (תורת החברה) המציאותאית רואה את החברה הטובה כחברה של בני אדם יחידאיים (אינדבידואליסטיים), שפועלים באופן אנוכי. היחיד הוא אבן הפינה של החברה האנושית ולפיכך יש לבסס כל חברה על זכויות האדם של הפרט.למותר לציין, בהקשר זה, כי פעולת היחיד למען ערכיו הפרטיים משתלבת עם פעולתו החברתית באופן לא סותר. אין סתירה בין ערכי היחיד לערכיו החברתיים ויתרה מזו: קיום עולמו של היחיד הוא התנאי היסודי לקיום החברה. גם היהדות רואה את פעולת היחיד למען עצמו כחיובית וכשלב הראשוני והיסודי של כל התפתחות ערכית המשכית. (בהתאמה לכך, מתארים גם סיפורי התנ"ך את דרך התפתחותם של אבות האומה ממצב של יחידים הפועלים למען עצמם ועד הגיעם למצב שבו הם מסוגלים לתרום לחברה).
לפי ראנד החברה האנושית הטובה ביותר היא חברה קפיטליסטית (קנינאית), שבה זכות הקנין היא זכות יסוד שבאמצעותה יוצרים החברים בה יחסי סחר, בריתות ויוזמות שונות. היהדות מכבדת בקפידה את זכות הקנין כחלק מובנה בחברה שאותה היא יוצרת בהקשרים שונים.
בהקשר זה ראוי לציין כי סיוע לחלשים ולנזקקים מבחינה כלכלית נתפש ביהדות כחלק מההסכם החברתי היהודי היסודי שכלול במצוות התורה – וגם אין ראנד רואה פעילות של עזרה הדדית כאפשרות של יוזמה נבחרת של בעלי קנין. היהדות והפילוסופיה של ראנד גם יחד אינן רואות את הסיוע לעני כמרכז הפעילות החברתית ובוודאי לא כעילה להפקעת קנינו הפרטי של בעל רכוש באמצעות "חלוקה מחדש" של העוגה הציבורית.
לגבי תפקיד הממשלה יש התאמה מעניינת ביותר בין גישת היהדות לזו של המציאותיות: על אף שהיהדות דוגלת במשטר מלוכה, אין היא ממליצה באופן מלא על מלוכה בתחילת שהות העם היהודי בארץ ישראל. כפי שמתבטא בנושא שמואל הנביא, יגרום שלטון המלך לדלדול משמעותי בקניני האזרח. בסופו של התהליך, כפי שניתן להבין מסיכומיו ההלכתיים של אחד מגדולי היהדות, הרמב"ם, אמור המלך לפעול בתחומי המלחמה והמשפט. אין ראנד גורסת שתפקיד הממשלה בחברה צודקת אמור להצטמצם לתפקידים המסורתיים של שמירה על זכויות האדם של האזרחים, קרי: הפעלת צבא, משטרה ומערכת משפטית. ניתן, איפוא, לראות ששתי השיטות שותפות בראיית הממשל הראוי כמשרת האזרח.
ומספר הערות סיכום לגבי נושאים נוספים והשלכות מעשיות הנובעות מהם:
בהשקפתה רואה אין ראנד את ההסטוריה האנושית כמאבק בין יצרנים לבוזזים, כאשר בזמן שהראשונים מקדמים את האנושות ויוצרים את ערכיה, השניים עוסקים בנסיון מתמיד לפגוע בהם על מנת להוציא מידיהם את קניניהם. על רקע השקפה זו ניתן להבין את היהדות ופעולת העם היהודי בהסטוריה כחלק משמעותי של המגמה היצרנית, החל מיצירתה הרוחנית העצמאית כיצרנית ערכים וכלה בהפרייתה הגדולה את האנושות באמצעות תרומה שהעניקה לעולם בתחומים רבים, החל מתחומי המדע, המשך בכלכלה וכלה במגוון גדול של תחומים אחרים. באמצעות הפילוסופיה של ראנד – ובמיוחד האתיקה והפוליטיקה שלה - ניתן לפצח את מפתחות הרעיון של תרומת היהדות לעולם בעבר, בהווה ובעתיד ולהציג כהלכה את העובדות ההסטוריות הנוגעות לכך. אחת ההשלכות המעשיות של האבחנה, המציגה את העם היהודי כאחד מהתנועות היצרניות ביותר בהסטוריה העולמית, היא בו בזמן חשיפת העוול ההסטורי שקיים בעובדת השנאה האנטישמית שהביאה לפגיעה רבה ביהדות במשך זמן ארוך - וגם הכשרת הקרקע להמשך תרומה משמעותית של הרעיונות, הידע והכשרון היהודיים לקידום העולם וחילוצו מן הביצה הרעיונית שבה הוא נמצא בימינו.
מצבה של היהדות בימינו ובכלל זה מעמדה הפוליטי של מדינת ישראל, הנמאת בעין הסערה של אחד מהסכסוכים הקשים שמתחוללים היום בעולם, הוא יותר מסכסוך מקומי באיזור הים התיכון; מכיוון שמדינת ישראל מייצגת כלפי רוב אויביה את ערכי היהדות (על אף שנראה כי מבחינה פוליטית העומדים בראשה מנסים להתנער מעובדה זו) סכסוך זה הוא, למעשה, מלחמה דו שכבתית שחלק אחד ממנה הוא עימות דתי וחלק אחר שלה הוא מלחמה פילוסופית עקרונית. בשתי שכבות אלה של המלחמה המקומית מייצגת ישראל מחד את היהדות אל מול הנצרות והאיסלם ומאידך את ערכי המערב אל מול אויביו. מצב מסובך זה דורש עשיית סדר במיוחד בתחום ההתאמה בין פילוסופיה לדת וכאן נכנסת לתמונה הפילוסופיה של אין ראנד, המסבירה את ערכי היהדות מבחינה עקרונית.
מדינת ישראל – ועימה העם היהודי – מותקפים על החזקתן בארץ ישראל, על ידי כוחות מבית ומחוץ אשר מערערים על זכות המדינה והעם להחזיק בארץ. לתמונה זו נכנסת קונספציית זכויות האדם המציאותית, המציגה הן את העם היהודי והן את אזרחי ישראל כבעלי זכויות לגיטימיות בארץ ישראל. ביסודו של דבר, מצהירה הפילוסופיה המציאותאית, כי זכות הסטורית או דתית איננה סותרת את זכויות האדם אלא עולה בקנה אחד עימן. היא במיוחד איננה סותרת את זכות היסוד, זכות הקנין, הנקנית על ידי היחיד בדרך בלתי אמצעית על ידי עבודתו (כי עבודתו היא היא מהותו). זכות זו היא זכות הכרחית המעוגנת במחוייבות הטבעית לפעולה לצורך שמירה על זכות הקיום עצמה של המהות הנתונה. כך, באמצעות שפתה האוניברסלית של הפילוסופיה, מוצגת זכותו של העם העתיק ביותר בעולם בדרך עדכנית התואמת את מושגי הקנין של זמננו.
למותר לציין כי כפועל יוצא של פעולת הסברה פילוסופית זו של זכות הקנין המעוגנת גם בהלכה הדתית וגם בעובדות ההסטוריות, עשויה להיות לעזר משמעותי לכל יחיד או ארגון אנושי יצרניים הנמצאים בעולם והנאבקים להוכיח את זכויותיהם כנגד המאיימים עליהם.
היהדות, כפי שהוגי דעות ושומרי מצוות רבים מציינים, איננה דת. ליתר דיוק, היא איננה רק דת; היא מהווה תלכיד רב היבטים שאולי המושג המתאים לו ביותר הוא תרבות. מדובר במהות אנושית פעילה, בעלת היבטים דתיים ורעיוניים, אמנות, ערכים, הסטוריה ולפחות לפי התיאוריה היהודית הרשמית גם תכלית. הפילוסופיה בכלל והפילוסופיה של אין ראנד בפרט עשויה להתגלות כגשר האובייקטיבי שבאמצעותו יכולה היהדות להעביר את ערכיה אל העולם של אלה שאינם שומרי מצוות. בין אם מדובר ביהודים או לא, הטרמינולוגיה הפילוסופית הכלל-עולמית היא אשר תאפשר למעגלי העולם החיצון לבחון את הערכים הללו באמות מידה שכלתניות.
כפי שהצגנו בקצרה לעיל, שתיהן – היהדות והמציאותיות – מחזיקות באתיקה המבוססת על פעולה למען רווח עצמי ודאגה לענין העצמי, כאשר הן ממליצות על יצרנות, קניניות ושיתופיות חובקות עולם. ניתוח של מה שעומד מאחורי ערכי הדת היהודית יגלה ערכים המתאימים לגישה התבונית שנמצאת ביסוד הפילוסופיה המציאותית; בהקשר אחר, גם ניתוח של הרצון בהקרבת קרבנות ובתפילה עשוי לגלות שמדובר מבחינה עקרונית בביטוי של מוסריות טבעית של אדם המעוניין לשלם על מה שקיבל ולהיות קשור באופן מתמיד עם מי שנתן לו. עם זאת, כפי שצויין בתחילת הדברים, מכיוון שאין בשאלה לגבי קיום האל מנקודת מבט יהודית משום חריגה מן המציאות, מהשכל או מחוקי ההגיון, מצטמצם הדיון לגבי קיום האל למעמד של בירור מדעי לגבי אחד מהיבטי הקיום שממילא סובלים (בינתיים) ממחסור מדעי.
מבחינה הסטורית היתה היהדות משומרי ערכי האנושות הגדולים ביותר. ביחד עם דחיית ערך האמת המוחלטת ועימו, באופן טבעי, ערך הצדק התבוני, הביאו ביטול ערך היחיד האנושי וההעלאה על נס של תנועות מהפכה דתיות בדמות האסלם הקיצוני או פוליטיות בדמות הסוציאליזם העולמי לשפיכות דמים, הרס רכוש ואבדן בערכים, בעושר ובנפש רבים. התהליך ממשיך בימינו, כשעל הישגי השכל, היחיד והשיטה הקנינית בפוליטיקה, אשר קנו אחיזה בעולם המערבי החופשי (יחסית), מאיימים היום כוחות אנכרוניסטיים ופרימיטיביים של עמים מפגרים, שנלחמים גם בעם ישראל ובמדינתו, שאותם הם רואים כמייצגים ערכים אלה. בימינו קיבלה היהדות הצדקה, הסבר והוכחה פילוסופיים שיטתיים דרך עבודתה של אין ראנד. שיתוף פעולה זה עשוי להפוך למפתח לעתיד האנושות.