אופטימיות מטפיסית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1171
אופטימיות מטפיסית
יקום נדיב כאם הסכנות
ביסוד התשתית המשותפת של היהדות והמציאותיות קיימת תמיכה במה שאין ראנד קוראת תפיסת היקום הנדיב. בזמן שראנד רואה את הדבר כיסוד הקיים בנפשם של בני אדם מבלי לנקוב בשרשיו מבססת היהדות את ראיית המציאות כטובה ביסודה על היות האל, בורא העולם, כטוב ובכך מעניקה לרעיון היקום הנדיב מעמד מטפיסי, שמתבטא בגישה היהודית הגורסת שהכל – כולל מה שהאדם חש כרוע – הוא לטובה.
אך בהקשר זה קיימת סכנה; מה שמשותף ליהדות ולמציאותיות הוא שבבהתבסס על העובדה שהמציאות היא רווחית ורווח הוא, בסופו של דבר, יסוד החיים שכל חי מחפש, גם אם בתחילת הדרך אין הוא מבין זאת, רואות היהדות והמציאותיות שיתוף פעולה עם גורמים שליליים כאפשרות שיכולה להתפתח למשהו חיובי. אך עם זאת, ברור שלא תמיד מצדיק הדבר כל סוג של שיתוף פעולה עם רוע.
בעולם נפוצה הטעות של אי ידיעת הגבולות הראויים לשיתוף כזה עם הרוע שכן ברור כי לעתים עלול אדם טוב למצוא את עצמו מסייע לרע יותר מכפי הנחוץ והופך להיות בכך מי שבלעדיו אין הרע יכול לפעול במציאות, מה שהופך, למעשה, את הטוב לרע. אין ראנד מדגישה את הדבר שוב ושוב ב"אטלס", כאשר היא מראה פעם אחר פעם שבני האדם הטובים הם, למעשה, אלה שהאנשים הרעים סומכים עליהם כדי לפעול.
את המפתח לשאלה מהי מידת שיתוף הפעולה ההכרחי עם הרוע יש לברר ביחס שבין מציאותיות פוליטית למחויבות מוסרית. רבות יקרה שבהקשר פוליטי ימצאו בני אדם טובים = יצרניים – את עצמם מסייעים לגורמים שליליים ובכך מחזקים את הרוע.
מהו הגבול? לפי מה ניתן לדעת מה מותר לעשות למען הרע?
התשובה לכך צריכה להינתן מתוך לקיחה בחשבון של מידת המעורבות העקרונית, כלומר תוך שיקלול מידת ההצהרה שניתנת להיות מובנת מסוג שיתוף הפעולה; כל עוד אין משתף הפעולה עם הרע מבטא כניעה או ויתור עקרוניים ופותח פתח להבנה שאין הבדל עקרוני בין טוב ורע, הוא יכול לשתף פעולה עם גורמים שליליים. אך אסור לו לאפשר אף במידה מעטה ביותר מצב שבו הרוע יכול לראות את עצמו כבן ברית מטפיסי עם הטוב.
ברית שכזו יכולה להתקיים רק אם הרע מורשה לשקר, כלומר להציג את ההישג המוענק לו על ידי הטוב כאילו יש לו, לרע, זכות כלשהי לגביו. לטוב מותר לאפשר לרע לקבל עזרה כל עוד ברור לכל הצופים במצב שמה שקיים בידי הרע – ולמעשה כל מה שנוצר – מקורו בטוב. הכרה מסוג זה היא הפשרה המוסרית היחידה שאותה מותר לעשות כדי לסייע לרע.
דבר זה מבוסס, בין היתר, על הרעיון, שההצדקה לשיתוף עם רוע צריכה להיות מבוססת על צדק, שהוא הדרך היחידה שבאמצעותה יכול הרוע לעבור לדרך הישר ולהינצל ממצבו. משמעותו המעשית של הדבר כמוה כהצהרה שכל עוד המעשה צודק מותר לסייע לאדם שעשה רע - וזה יהיה נכון כל עוד יכיר הרע באי הצדק שבפעולתו.