יצרנות ועושר
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1249
יצרנות ועושר
יש מקום להניח כי בעולם מוסרי, כלומר כזה שבו יש התאמה בין מעשי האדם לבין השכר שהוא מקבל עליהם, יחש גם התאמה בין יצרנות לעשירות. בעולם אידיאלי, כמו בהקשר הכולל שעדיין אינו נתון בידינו, אנו יכולים לומר כי אדם טוב הוא גם עשיר (כמו אברהם אבינו, למשל) והיהדות מכוונת אותנו לחשוב במונחים של יצרנות, גם אם זה אינו מתבטא במציאות הפוליטית של ימינו - בכסף.
המציאות של היום היא מציאות של גזל שבה יש אנשים רבים שזוכים כעשירות אף שאינם יצרנים, אך ניתן להבחין בעשירים או בזכאים לעשירות גם בעין בלתי מזויינת על פי התועלת שהם מביאים לעולמו של הקב"ה. אין בדברים אלה משום תקיפה של עניים או של עשירים אלא של מי שמבצע מעשים לא מוסריים ובמיוחד מי שעוסק בגזל או תומך בו בדרך זו או אחרת.
למעשה אנו סובלים קשה עד לאין שיעור מן הגזל, גם כאשר אנו נמצאים בצד הפרוסה שעליו מרוחה החמאה, כי התמיכה בגזל – שבעולם החברתי של ימינו מוצגת פעמים רבות כלפי חוץ כפיתוי לעזור לחלשים – מביאה עלינו בעיות אסונות קשים, ממלחמות ועד למחלות. לעתים קרובות נוצר מצב שבו אין אדם סובל ממחסור אך יש ביו הרבה פחות ממה שהיה עשוי להחזיק ברשותו אם היה היושר שולט בעולם.
חוסר המוסריות, שבגללו אין התאמה בין יצרנות לעושר, קיים בעולמנו במיוחד כאשר אנו מבינים את היחס הלא-ראוי והבלתי-הוגן שקיים בין דלותם של בני אדם לבין המידה שבה הועילו לעולם שבו הם חיים. דוגמאות מובהקות בהקשר זה ניתן לראות בחיי יוצרים גדולים, אשר לעתים קרובות לא הצליחו לקיים את עצמם על אף שהעשירו אחרים.
מבחינה הסטורית-פוליטית קיימת תופעה זו גם במצבה של היהדות, שבני עם ישראל המפיצים אותה בעולחם היו ראויים להיות בעלי עושר עצום על מה שתרמו לעולם אך לא רק שאין זה המצב לעתים קרובות אלא יותר מכך: כל הנלחמים נגד היהודים מאשימים אותם בגזל וכמעט כל התקופות שבהן תוקפים את העם היהודי על הפגיעה-כביכול שפגע בעולם.
בהתאמה לכך, הדרך להילחם בכך היא באמצעות ההזכרה בעובדה שעם ישראל הוא היחיד הדוגל במוצהר ב"לא תגנוב" ולא סייע בשום צורה מובהקת מבחינה הסטורית לגזל.
ואין, בהקשר זה, לערוך קשר בין עם ישראל למדינת ישראל, שכן זו נכבשה על ידי הפילוסופיה הסוציאליסטית הבלתי צודקת, הדוגלת בגזל. הממסד הישראלי הוא מערכת שגזל ביסודה ולכן גם אין להקיש ממנה על מידת הגזל המובנה בשיטה הממשלתית/מדינית הישראלית. אך על יסוד אותו עיקרון שלעיל ניתן ללמוד את מידת העוול שקיים בישראל של הגזל, כלומר שאם היתה ישראל צודקת, היא היתה מאפשרת לרבים יותר לחיות ברווחה ובבטחון גדולים יותר, ואז היו רבים יותר מקבלים יותר עבור יצרנותם.
בימינו, שבהם מערכת החינוך של המדינה איננה מאפשרת להכיר ביצרנותם האובייקטיבית של מורי ההלכה ותלמידיהם, גם לא ניתן לתגמל אותם מכספי המדינה – ואם לא היו אזרחי ישראל נפגעים על ידי המדינה והאויב יכולים היו לא רק לחיות באיכות חיים טובה יותר אלא אף להביא עושר גדול לעולם. למעשה, כל מה ששומה היה על העם לעשות הוא לדאוג שתפיסת המוסר שלו, ביחד עם זכויות הקנין המוגנות על ידו, תישמר.