הטוב המטפיסי
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1215
הטוב המטפיסי
גוף הידע של היהדות הוא יישום של עקרון ראנדיסטי חשוב – שהרוח כפופה לחוקים כמו הגוף. גוף הידע הזה הוא פירוט של החוקים הנוגעים לרוח האדם מתוך התייחסות לרוח כאל מהות אובייקטיבית שיש הכרח להתייחס אליה באופן מדעי, כלומר כאל מוחלט בעל זהות קבועה ותכונות שיש בהן כוח להתממש באמצעות בחירתו של היחיד.
הרעיון שהאדם נעשה "בצלמו של האל" מצביע על הדמיון בין זהותו של האל – הכוח הכולל הבורא ומנהל את העולם – לבין זהותו של האדם. דמיון זה כולל את רובם ככולם של מאפייני אישיותו כמהות מציאותית, אף כי לא באותה רמה, מידה ואיכות. באופן זה האדם הוא בו בזמן אנושי ואלוהי, תוך הדגשה שיכול האדם להחזיק במשימות ותפקידים בעלי אופי אלוהי אף כי אין הדבר אומר שדמיון זה כמוהו כהשוואה.
הבנת הבדל זה מבהירה את המתרחש בהקשר זה בנושא הבחירה: אף כי הבחירה קיימת הן ברשות האל בורא העולם והן ברשות האדם, פרי בריאתו, גם הבחירה מהווה מהות מטפיסית הכפופה לאפשרויות שמעניק לה טבע זהותה ואיננה יכולה לחרוג מהן. עם זאת, היות האלוהים והאדם בו בזמן כה דומים ובכ"ז שונים עושה את האל כמגדיר ההיבט המטפיסי של המציאות ובכך כתומכה של המוחלטות העקרונית שעליה יכול האדם לסמוך שתדאג לכך שהמתרחש בעולם מכוון לטובה.
בכך משיגה התיאוריה היהודית את זו של אין ראנד בנושא "תפישת היקום הנדיב": בזמן שבו מבססת אין ראנד את התיאוריה שלה בנושא זה כמהות שהיא אחת משתי האפשרויות הקיימות בפסיכולוגיה האנושית ברמה של תחושה (שלפיה למול תחושת היקום הנדיב קיימת תפישת היקום העויין), מציבה היהדות את רעיון היקום הנדיב כעובדה ראשונית מבחינה מטפיסית, המצביעה על היותו האל, העולם ולמעשה כלל המציאות, טובים.
בכך מועלה הטוב בהקשר היהודי למעמד פילוסופי מטפיסי, השולט ביקום כעקרון כולל הקושר בין מטפיסיקה לאתיקה, תוך שהוא מצהיר א. הטוב (ברוח א היא א) הוא טוב. ב. ליצור (כמו בבריאת העולם) הוא מעשה טוב. ג. טוב לאדם לעשות טוב ולהיות עושה טוב.
כל זה מסתכם בהתאמה שקיימת בין זהות האל, העולם והאדם מבחינת ההתאמה הקיימת בפעולות המתחוללות על ידי הגורמים הקיימים בהם, בכל מידה של מורכבות בקיומם.