הכרזת מרד רעיוני

 

ארץ ישראל, יום שבת כד כסלו תשנ"ג נר ראשון של חנוכה 19 דצמבר 1992

 

הכרזת מרד רעיוני

כנגד ממשלת ישראל

וכל שאר מוסדות המדינה

 

היום, עם הדלקת הנר הראשון לחג החנוכה, החג אשר בו מסמל העם היהודי את המרד בשלטון הכיבוש היווני מכריז אני, אוהד קמין, הוגה, אמן ומחנך, כאדם, כישראלי וכיהודי על הנפת נס המרד כנגד השלטון המשעבד את העם היושב בציון, נגד מוסדות מדינת ישראל העוסקים מזה ארבעים שנה בדיכוי שיטתי של רוח האזרחים הנתונים למרותם.

עת שלטון עריץ אוחז בארץ, עת אלימות, ניוון ושחיתות פושטים בממשל ומאיימים להפיל במגיפה זו גם את האזרחים כולם, עת עדים אנו להתייוונות מוסרית המתכסה ברמאות שלטון העם, קורא אני את הטובים, הישרים והאמיצים שבאנשים למרד רעיוני, לשביתה של אי שיתוף פעולה עם המדינה הבוזזת. אני קורא למרד על העוול, השיעבוד והביזה המונהגים בארץ מכוח חוקי כפייה המיוסדים על אי צדק, הונאת אזרחים תמימים וסחיטת אנשים על ידי איום והפחדה, על הפיכת עם שלם מעם חפשי לעם של עבדים.

כשמוסד המדינה, אשר הקמתו יוסדה על הסכמת האזרח לשם הגנה על זכויותיו נלחם בו, ברווחתו, ברכושו ובחייו בא הזמן לנתץ את שלשלאות ההסכמה האזרחית ולומר: לא עוד. באה השעה להצהיר על ניגוד רעיוני בין האזרח לממשלתו, להודיע על סיום שיתוף פעולה מרצון עם השלטון שסרח ועל ניתוק הקשר עם פקידי עינוי הצבור - ולהתחיל מחדש עם הסכם אחר, המבוסס על עיקרון שונה, צודק יותר, מציאותי יותר.

לא עוד ארכת אשראי תוך ציפייה ש"יהיה טוב", לא עוד שתיקה שהיא כהודאה והסכמה עם אלה שאינם נותנים כבוד לאדם, לא עוד הכנעה כלפי מי שמתיימרים להיות משרתי העם אך נוהגים בו כאדוניו, לא עוד דומיית ציות כלפי שלטון עריץ המתעמר בחייהם של האזרחים ועושה בהם כברכושו, לא עוד כניעה לחיי עבדות אשר כל בן-חורין יבחל בם, לא עוד עיוותי צדק אשר כל אדם ישר ימאס בם. הגיעה העת לחיים חדשים, לחוקים חדשים, למדינה חדשה: מדינה צודקת. מדינה המבוססת על חופש וחכמה ולא על שליטת החוק האלים, על זכות האדם לחייו ולרכושו ולא על זכות כנופיות השלטון האלימות לפרי עמלו.

כן, הגיע הזמן לקרוא לדברים בשמם. אלימות היא אלימות, כוח הזרוע הוא כוח הזרוע וכפייה היא כפייה. אלה הם השמות האמיתיים לפעולות שנוקט הממשל בישראל כנגד נתיניו. ממשל זה, אשר איננו מיוסד על צדק אלא על הסכמה של פקידיו, מיישם מזה ארבעים שנה שיעבוד מקיף כנגד נתיניו. הוא זה פגע בכל ערכיהם הרוחניים והפיזיים של בני העם, הפך את אזרחי מדינת ישראל למלחכי-פנכה בחיי היום-יום, את מדינת ישראל לקבצנית בין האומות והשפיל את כבודו של העם היהודי בעולם.

פשעי השלטון גדלו כבר מכדי להיות מוסתרים וסבל קרבנותיו זועק לשמיים. במדינה בה חיים השליטים ללא דאגה על משמני הארץ, מתענה חלק גדול מן האזרחים הנשלטים באי היכולת לפרנס את בני ביתם - והשלטון, אשר הביא עליהם את העוני והמוגבלות, ממשיך ומנחית עליהם מסים, היטלים והליכים פקידותיים הגוזלים את חייהם בזמן ובעבודה. פקידי הרשות מסתובבים בקרב העם כנסיכים ובני אצילים מן העבר האפל ורודים בו כאילו היה משרתם. אדוני הצבור בישראל מתיימרים לסייע לו אך זה למעלה מארבעים שנה הם מכבידים את עולם עליו והופכים את חייו לגיהנום של עבדות ועוני. השלטון מרושש את אזרחיו, משתמש בממונם, ברכושם, בכוחותיהם ובפרי עמלם לטובת חיי מותרות של פקידיו ולמימון מטרות נלוזות, שבתוכן תמיכה במשטרי עריצות והוצאת עמל האזרח על מטרות מפוקפקות אחרות.

הרשע בישראל ממוסד בחוק שאינו ניתן לתיקון, בחוזה מרמה המשתק את זכויות הצד האזרחי בכבלי מלים מעוורות וגונבות דעת. בידי האזרח הישראלי אין כוח ממשי כנגד שגיונות החקיקה התוקפנית ומיום ליום הוא הולך ומשתעבד למנגנון עריצות ההולך ותופח. במשך שנים רבות הוכח כי התהליכים החוקיים והמשפטיים, הפתוחים כביכול בפני האזרח בכדי לפתור את ליקויי השלטון, אינם מעשיים. ההליכים הפתוחים לפני האזרח חסרי אונים לבצע שינוי של ממש מכיוון שהם מוגבלים על ידי הנחות היסוד האי מוסריות של החוק, המחזיק בכך שהאדם הוא רכוש החברה לעשות בו כרצונה.

אדם איננו רכושה של קבוצה כלשהי ואשרו מותנה בהיותו אדון לעצמו. מדינה היא אמצעי לטובת האזרח ולא לרעתו. אם מסגרת מדינית איננה משפרת את חיי האדם יש להחליפה ולהביא תחתיה מסגרת מתאימה יותר. ממשלות ישראל מיצו עד תום את האשראי שקיבלו מן האזרחים. הן פשעו בעם פשעים חמורים והזיקו לו במקום להועיל לו. פעילותן ההרסנית שפגעה בחירות הפרט הביאה שליטה ריכוזית באמצעי הייצור והפכה את מדינת ישראל לדיקטטורה של קבוצות לחץ פוליטיות.

המילה "חופש" שועבדה בישראל לצרכי המשטר והורדה לזנות. מדינת ישראל איננה מדינה חפשית ואיש איננו חפשי בה. הממשל דלדל את העם בחומר וברוח גם יחד: דרך מערכת המיסוי הוא מצץ את גופו ודרך מערכת החינוך הוא שטף את מוחו. בשניהם הוא גזל את רכושו ואת חירותו. הוא יצר טיפוס אדם חסר כבוד עצמי - אדם אשר רואה את חייו כשייכים לחברה, אדם שהוא תוצר מושלם של חברת עריצות, אך איננו אדם חפשי.

בעשותו זאת הפר המשטר את החוזה הקדוש שבין האדם למדינה: המדינה, שהוקמה כדי לשמור על זכויות האדם, פגעה בהן. מי שחושב שמדינת ישראל חפשית, יהודית או עצמאית הוא קרבן לגניבת הדעת הממשלתית המאורגנת אשר כל סיעות הממשל שותפות לה. מעולם בהסטוריה לא בוצעה השמדת רוחו של עם בצדקנות גדולה מזו ובהתיימרות חמורה מזו שבה נעשה הדבר בישראל. מעולם לא הצליחו בוגדים מבית ללחוץ את העם היהודי עד כדי שיטוש את ישראל מרצונו. ממשלת ישראל הצליחה לעשות זאת באמצעות רעיונות שקריים של שיתופיות, שויוניות כלכלית, חלוקת משאבים וצדק חברתי. רעיונות זרים וסותרים אלה מסייעים עד היום בידי העריצות הישראלית לסחוט את הפרט ולהפקיע ממנו את מה שהוא שלו בזכות.

כאזרח, אני אינני מאמין יותר לשקרים המוטחים בפני בעזות מצח. האמת היא שאני עבד. האמת היא שאינני אדם חפשי. האמת היא שכאזרח מדינת ישראל מצווה עלי לשרת גחמות פקידי השלטון, הממציאים מדי יום ביומו דרך חדשה להתעלל בעם. עייפתי. אין לי כוח יותר לאשליית מדינת חוק זו, אשר חוקיה נקבעו בכדי לשדוד אותי, מדינה הטוענת כי אני חפשי בשעה שבכל יום היא מניחה מכשולים נוספים בדרך לאשרי. אני אינני מוכן להניח יותר מזמן חיי היקר על קרן הצבי של עלוקת הפקידות המוצצת אותי בכל מה שהיא מוצאת לנכון. אני החלטתי להפסיק ולתמוך בכל צורה של שיתוף פעולה עם השלטון כי אין טעם בתמיכה במנגנון המכוון כנגדי.

אני מסרב לחיות למען עוכרי, אני מסרב להמשיך ולתפקד כחיית קרבן או כשה לעולה. אני אינני פרה לחליבה וגם לא כבש לגזיזה. אני אדם טוב וכל הפוגע בי איננו כזה. כאדם יחיד, אני ממילא חלש מכדי להתנגד לאלימות ממוסדת, אך לא אסכים עוד לשתף פעולה עם הרוע המופנה נגדי, כפי שהוא מופנה כנגד חפים מפשע אחרים. לא אסייע יותר לקנות לכם, אנשי השלטון, ארכת זמן נוספת לייסר את העם. בידכם לאסרני, להחרים את פרי עמלי ולשעבד את גופי, אך את רוחי לא תצליחו לשעבד. כאדם מציאותי המכיר בעדיפות כוחנית כבעובדה אני לא אתנגד לכוחה של אלימות העולה על כוחי שלי - אך הפעם הזו גם לא אשלם את מס השתיקה או ההשתתפות במאמץ, ולא אתמוך יותר בהסתרת שקרי המשטר ועוולותיו באמצעות הסכמה שבשתיקה.

מאבק זה, שעל תחילתו אני מכריז היום, איננו חדש. זהו רק פרק חדש בסיפורו של מאבקו ההסטורי של האדם לחירות מוחלטת. העם היהודי, בצאתו ממצרים ובהילחמו כנגד משטרי יוון ורומא, חתם פרקים אדירי הוד במאבק זה. לאחר מכן הצליחו שואפי החירות בעולם להשיג עוד ועוד חופש בתקופת התחייה, במאה ה19 ובמאה ה20 עם התפוקקות הגוש הקומוניסטי. אך המאבק לחירות עדיין לא הושלם - לא כל עוד תופשות מדינות לא מוסריות בגרון אזרחיהן.

אני אינני יחידי במאבק ועל כך יעידו הוגי הדיעות במובאות שאני מצרף להסברת עמדתי. שלא במקרה, התעלמו במשך שנים רבות ממשלות בעולם ובישראל מדברי חכמה וצדק כאלה - בכדי לאפשר נגיסת עוד נתח בשר מנתיניהן. שלא במקרה, הוקעו רבים מאנשים טובים וחכמים אלה, שחלק מהם חי עדיין בינינו, על עמוד הקלון הציבורי כטפשים ובלתי שפויים - אף שהעתיד יראה כי רעיון החופש חייב להם רבות. אני מקווה שפעולתי זאת תתרום להתקרבות היום בו יוקירום כראוי על תרומתם.

אני אינני מכוון אצבע מאשימה כלפי אדם מסויים זה או אחר או קבוצה מסוימת זו או אחרת. הטוב והרע נלחמים ביניהם בנפשו של היחיד וגם בתוך קבוצות חברתיות ואינני חודר צפונות-נפש בכדי לדעת אם משתף אדם פעולה עם רעיון שלילי מתוך הבנה או מתוך תמימות. אבל זה אינו משנה את העובדה שמעשים רעים נעשים, שיש לעצרם, ושהדרך שנותרה לכך היא השביתה והפסקת שיתוף הפעולה עם הרוע באשר הוא קיים כרועץ לאדם: בפקידות, בחוק ובמבנה הקיים של מדינת ישראל.

אוהד קמין

אזרח

נתונים נוספים