ההגיון שבמלחמה למען החופש

 

ההגיון שבמלחמה למען החופש

מחשבות מיומן פרטי

הסרט "בחורה טובה" מתחיל במונולוג של נערה שרואה את העולם שלה כפי שהוא נראה לה בגיל מסוים: כבית כלא גדול שבו נמצאים כל בני האדם בתא הנידונים למוות, שבו הם מחכים, כמו פרות, ליום השחיטה. זה גרם לי לחשוב על האיכות היסודית של החיים הפרטיים של כל יחיד, ועל כך שכדאי שיראה את עצמו כגיבור בסרט הגבורה שלו, כמי שיוכל להוריש לילדיו את הסיפור על מה שעשה בחייו, שיהיה מיוחד וכזה שילדיו יאהבו.

לפני כשעתיים שוחחתי עם ברק על המרד שלי וסיפרתי לו שאני רואה את מה שחייב אדם לעשות כמה שהוא חפץ להוריש לילדיו. בגיל מסויים, אמרתי לו, איפשהו בין גיל 13 ל18, אם אדם מספר לילדיו שהוא עשה דברים לא צודקים כי "לא היתה לו ברירה" והוא היה צריך להאכיל אותם, הם יבוזו לו.

סביר שכאשר אותם ילדים יגדלו, הם יקימו משפחות משל עצמם ואז יבינו את הפשרות שהוא עשה, אך עדיין קיים ספק בשאלה באם יסכימו עימן. אך אולי חשובה יותר משאלת הספק שלהם היא העובדה שמבחינה מציאותית ילקו רוב הילדים האלה, כאשר יתבגרו, בתסמונת קשה, שנקראת בפי רוב בני האדם "הכרה במציאות" שמשמעה הרגל רע להתאים את עצמך לתנאים הקיימים.

הרוע הקיים בכך הוא שבהסכם זה שעורך האדם עם מה שנראה כעובדות מציאות שלא ניתן לשנותן הוא מוכר למעשה את עצמו – את החלק בעצמו שהוא חלק החיים הטהור ביותר שבו, זה ששואף אל החופש כי הוא יודע שרק בתנאים של חופש יכול היחיד לממש את עצמו באמת – וכל חיים שאינם כאלה שבהם מממש האדם את עצמו אינם חיים באמת.

יום ב' 13.12.10

בהמשך השיחה עם ברק אמרתי לו שענין המרד הוא מבחינתי אחד הדברים המוצלחים ביותר שעשיתי בחיי. הוא שאל אותי מדוע אני רואה את הדבר כהצלחה, אם כל מה שהשגתי היה עונש מאסר. הסברתי לו את הדברים הבאים:

קודם כל, עובדת ספיגת האבידות במחמה איננה אומרת שהפסדת. אפילו העובדה שחייל נהרג בקרב אין משמעה שהמלחמה לא הצליחה וקל וחומר שהיא לא היתה צודקת. במקרה שלי, בכל בחינה משמעותית של האירועים חויתי הצלחה – וקודם כל ברמת הכבוד שקיבלתי מהאנשים שעימם התעמתתי כמעט בכל מפנה של הדברים, החל מהשופטים, אנשי התביעה ואף אנשי מס ההכנסה, אשר יצרו את התביעה נגדי ועד לסוהרים הפשוטים ביותר שעימם נפגשתי במהלך האירועים. בכל המפגשים האלה חשתי כי בני האדם המעורבים מתייחסים אלי בכבוד בשל מלחמתי האידיאולוגית, שמהווה בסיס למאבקי.

הדבר החשוב ביותר שהיה מבחינתי סימן ההצלחה הגדול ביותר של פעולת המרד שלי מאז ועד היום הוא תחושת האושר והסיפוק שהקנה לי המאבק למען הצדק נגד אלה שפוגעים בי.

עד כמה שיכולתי לשפוט את פעולת המרד שלי מבחינה אובייקטיבית הגעתי למסקנה שהיא היתה מוצלחת וזאת קודם כל במונחים עסקיים טהורים, כלומר מבחינת היחס בין מה שהשקעתי למה שהשגתי; על אף שעקרונית הייתי עלול להפסיד הרבה יותר ממה שהפסדתי אם הייתי מקבל תקופת מאסר גדולה בהרבה, נכלאתי לתקופה של "שירות מילואים ארוך", שבו הצלחתי להעביר מסרים חשובים לעולם החיצון וגם ללמוד הרבה על הפוליטיקה שמעורבת במערכות שנלחמו נגדי.

סימנים להערכה כלפי מצד המתמודדים נגדי רשמית קיבלתי מעצם פסק הדין, שהיה קטן בהרבה ממה שיכול היה להיות – ומהערות ששמעתי באות אף מכיוון התביעה עצמה. למעשה, התרשמתי מכך שגם אנשי שלומנו אינם מבינים בדיוק את הנושא העקרוני שלמענו אני נלחם, וקל וחומר השופטת ברכה אופיר, אשר בנאומה המנמק את הענשתי היא שאלה מי יממן את הכבישים, החשמל והמים אשר כספי המסים מממנים – וכך, מבלי משים נגעה בדיוק בנושאים שבמדינה כמו ארה"ב אין הממשלה נוגעת כלל והם ממומנים לגמרי על ידי השוק הפרטי.

למדתי מאין ראנד שכדי לגרום שינוי אינך חייב להקים בריקדות ולצאת למהפכה פעילה. אתה יכול להתבסס על הבעת דעה או הצגת עמדה למען הצדק. מן היהדות למדתי ש"לא עליך המלאכה לגמור" וגם ש"יגעת ולא מצאת אל תאמין". אלה מסתכמים בכך שגם אם אינך רואה את פירותיה של עשיה צודקת כאן ועכשיו יש לעמלך שכר. במונחים אובייקטיביסטיים, אחד הדברים הגדולים ביותר שלמדתי מאין ראנד הוא שהרווח הגדול ביותר שיכול אדם צודק להפיק ממלחמתו – שהוא למעשה הרווח הגדול ביותר שיכול להיות לאדם ממילא – הוא הסיפוק הנפשי-רוחני שיש לו מעשיית הצדק.

כך או כך, אתה מחוייב להביע את עמדתך במצבים מסוימים, שבהם אי הבעת דעתך תיחשב לאישור של דעה מנוגדת לה. זה יכול לקרות במצב שבו נאמרת דעה שאינך מסכים עימה במחיצתך ואז עלולה שתיקתך להיחשב כהסכמה. מנהגו של הרוע הוא לנצל את שתיקתם של בני אדם כהסכמה לטובת ענינו.

באופן אישי, אחת מהסיבות לפעולת המרד שלי נגד הממסד היא שבזמני היום-יום שלי אני חש פעמים רבות שזמני איננו מנוצל כהלכה, אך אם אעצר או אאסר על דבר חשוב כמו במסגרת מאבק רעיוני אחוש כי כל דקה שבה אני מבלה בכלא מנוצלת לטובת מלחמה חשובה.

זו הסיבה שבשלה אינני רואה ספיגה של עונש על מחאתי משום הפסד. כפי שאמרתי לברק, אם חייל נפגע או אפילו מת במלחמה צודקת אין הדבר מקטין את צדקת המלחמה – את זה יודע כל חייל וההגיון מצדיק את הדבר בשל חשיבות המאבק.

נתונים נוספים