יסודות המרד הרעיוני

 

הקדמה

 

מטרת חיבור זה היא להבהיר את היסודות הרעיוניים של התנגדותי לחוק הנוהג במדינת ישראל ולממשלת ישראל. הבהרה זו תנסה להמחיש את העובדה שפעולתי אינה אלא חוליה בשלשלת ארוכה של תנועת הגות אנושית שמטרתה השגת מיצוי הפוטנציאל האנושי בהסטוריה, שבו אין אני אלא יורש העוסק בהנחלת ירושתו לעתיד. עמדתי מבוססת על מושגי יסוד שחקרתי במשך זמן ארוך ועל המסקנות שהסקתי מהם עד היום. מכיוון שהכל צפוי והרשות נתונה, אני פתוח גם לתיקון טעויות, לשיפור הדרך ול"חזרה בתשובה" אם מסקנותי יוכחו כמוטעות אך, מאידך, כל עוד הן לא תוכחנה ככאלה, אחזיק בהן כבאמת אובייקטיבית, ע"פי המיטב שבידיעתי, ויהי מה.

 

 



1. שלטון החוק איננו ערך שאין למעלה ממנו.

שלטון החוק הוא ערך נעלה מבחינות רבות, אך אין לו מעמד מטפיסי אלא פוליטי ועליו להימצא תחת ביקורת מתמדת; מכיוון שחוק המדינה יכול להיות מוטעה, שלטון המבוסס על חוק כזה אינו נמצא בדרגת "קודש" כזו שיש להתייחס אליו כאל כזה שאינו יכול לטעות. החוק האנושי הוא מעשה ידי אדם. אם וכאשר הוא מייצג אמת, הוא מקודש, במובן האובייקטיבי.

דבר זה מתנה את היותו של החוק צודק. רק חוק צודק אינו יכול להיות מכשיר מועיל בידי האדם ואם איננו כזה יש לתקנו או לבטלו. בשנות ה50, בעת דיון בכנסת ישראל החדשה, הזכיר ח"כ מנחם בגין כי השאיפה לחוק צודק עשוייה להביא לביטול חוק לא צודק ו/או להפרתו. בגין הצהיר על עיקרון שנקט בו בזמן המנדט הבריטי - עיקרון הפעולה נגד החוק, כאשר הוא חוק שיעבוד; במקרה כזה, מוצדקת מהפכה של מרד בחוק (הבריטי, אז) כדי ליצור חוק חדש. דבר זה נעשה בשם השאיפה לחוק חפשי (5).

מנקודת מבט של הצדק, אין לראות בשלטון החוק ערך יחיד או עליון (25) . הצדק עשוי לדרוש את שינוי החוק, ואף את הפרתו (כנ"ל).

על החוק להועיל לבני האדם; מה שיקבע את מידת תועלתו הוא המוסר: המוסר הוא שיקבע, למעשה, את תקפות החוק, כי המוסר הוא הקובע, אובייקטיבית, אם החוק מועיל או מזיק. פרופ' מילטון פרידמן כותב כי כשחוק מתערב בחייהם של בני אדם ואיננו מקובל מבחינה מוסרית, הם יפרו את החוק (50) . הוא מוסיף כי:

א. אנשים יהגרו כשחוק מציק להם.

ב. כשאנשים מצייתים לחוק שנראה להם לא מוסרי הם עושים זאת מפחד מעונש.

שתי הערות אלה חשובות במיוחד בישראל, שתוצאות לוואי אלה של חוקים לא מוסריים, מכות בה בקביעות; מאז היווסדה סובלת ישראל מנזילה מתמדת של מהגרים, העוזבים למדינות שבהן אין ידו של החוק מכבידה כל כך על האזרח. בחינה של מצב החוק במדינת ישראל מאז היווסדה מעידה על מצב חוקי וחוקתי גרועים (במיוחד ביחס לשאר מדינות המעבר), דבר המעלה את החשש כי רוב אזרחי ישראל סובלים קשה מן החוק ומצייתים לו מתוך פחד יותר – הרבה יותר - מאשר מתוך הסכמה ואישור מוסריים שלו.



2. בתנאים מסויימים, יש הכרח בהפרת חוק לא צודק.


לעתים, הפרת החוק היא הכרחית. רבים ומגוונים הם המקורות והתמיכות של גישה פוליטית זו, שניתן לציינה בכותרת "החוזה החברתי"; ביסודה הרעיון שקיומו של השליט – בין אם מדובר בשלטון יחיד ובין אם מדובר במסגרת חוקית או ממשל מודרני – הוא על תנאי: הסכמת הנתינים.

הצהרת האו"ם שדנה בזכויות האדם ובהכרח להגן עליהם בחוק, מעלה את אפשרות המרד כפתרון לדיכוי (39) . הפילוסוף ג'ון לוק הזכיר, בדברו על ראשיתה, תכליתה וזכויותיה של הרשות המחוקקת, כי כשהרשות המחוקקת פוגמת בחוקת יסוד של החברה היא מועלת באימון, ומכיוון שרשות זו קיבלה מהעם כוח למטרות מסויימות, אם היא מועלת במטרות אלה, חוזר הכוח אל העם (54) . כמו"כ מצהיר לוק כי העם רשאי להשיב לעצמו את חירותו המקורית (כנ"ל).

הכרזת העצמאות האמריקאית מהווה את הדגם המושלם של הצדקה של מרד בשלטון מבחינה טיעונית, והיא מבוססת על רעיון החוזה החברתי המחייב את השליט (61) . בהכרזה מצויין כי:

א.ממשלות חייבות להיות מבוססות על הסכמת הנשלטים.

ב.ממשלה שמפרה את חוזה השמירה על זכויות האדם, "זכאי העם לשנותה או לסלקה".

ג.העם לא יפיל ממשל בקלות אלא אם כן הוא ביצע שרשרת ארוכה של מעשי פגיעה בזכויות האדם.

ד.המלך האנגלי יצר משרות חדשות רבות ומצץ את לשד העם.

ה.המלך שיעבד את המתיישבים לחוקים זרים לתפישת המוסר שלהם ונתן הסכמה לפעולות חוקיות לא מקובלות.

ו.המלך הסכים להטיל מסים בלי הסכמת הנישומים.

כל אלה מאשרים ומצדיקים מרידה במלך, וכפי שאנו יודעים מן ההסטוריה, היא אכן התבצעה לשביעות רצונם של רוב הנוגעים בדבר, אשר הקימו את ארצות הברית של אמריקה.



3. חוק לא אובייקטיבי הוא מקור הסכנה הגדול ביותר.


חוק לא אובייקטיבי מהווה סכנה גדולה לאזרח; על החוקים להיות אובייקטיביים ולתאום למוסר האובייקטיבי ולא להסכמה או לשרירותיות. הפילוסוף ד"ר משה קרוי טען, בצדק, כי "תוקפו של חוק אינו נובע מהסכמה חברתית או החלטת רוב" (51), כי "חוק לא אובייקטיבי הוא שרירותי" (כנ"ל), כי "חוק לא אובייקטיבי הוא האמצעי המרכזי בידי מדינת בוזזים" (כנ"ל), כי "החוק הלא אובייקטיבי מאפשר למדינה לשלוט באדם ולהרוס אותו" (כנ"ל) וכי "מערכת החוקים הבינלאומית שותפה בפגיעה בזכויות האדם" (כנ"ל). ר' שמשון רפאל הירש הראה כי החוק יכול להיות משרת הרודנות וכי, בתנאים מסויימים, מחוקקי החוק ומפרשיו עוסקים בהלבשת צורה חוקית לרצונות השליט (46).

לחוק לא אובייקטיבי צורות הופעה רבות שביניהן האסכולה הפוזיטיביסטית, המפרידה בין תוקף החוק למוסריותו ומהווה, במובן זה, כלי שרת ממדרגה ראשונה לשלטונות עריצים (53), מכיוון שהיא עוסקת בפרוצדורות ולא בערכים המוסריים. חוקי מדינת ישראל, למשל, מושגים על יסוד פרוצדורה של בחירת רוב בכנסת ותו לא.

הגישה המרכסיסטית רואה את המשפט ככלי בידי הממשל. מרכס גורס כי המשפט הוא כלי להשגת אינטרסים כלכליים, וכי ביסוד המשפט נימוקים מטריאליסטיים (53) . זהו היסוד לנימוקים ידועים התומכים ב"משפט כמחנך הציבור" שמשמעו שבאמצעות המשפט מחנך הכוח השליט את העם, או, מה שחמור יותר, שליטה באמצעות חוקים: קיומו של בית מחוקקים המייצר חוקים ותקנות שמתבססים רק על הסכמת רוב עצמית שאיננה מוגדרת מבחינה אובייקטיבית או מוגבלת על ידי כללים אובייקטיביים, וכתוצאה מכך עוסקים בהנחייה והכוונה של העם למטרות ותכליות שונות ומגוונות, עפ"י שרירות הלב.



4. חוק אובייקטיבי ומשפט טבעי כיסודות לחוק ולשלטון חוק ראויים.


המשפט הטבעי והחוק האובייקטיבי הם היסודות והמקורות המשפטיים הראויים לממשל צודק. המשפט הטבעי הוא מושג המייצג אסכולת משפט ידועה שיש לה מהלכים של מאות שנים בעולם המשפט. האסכולה הטבעית תומכת בערכים נצחיים. על יסוד המשפט הטבעי ניתן להראות שמה שהוא חוקי איננו מוסרי ואינו ראוי להיות חוקי (53) . החוק האובייקטיבי מגלם את העיקרון של חוק שהוא נצחי, אוניברסלי, וניתן לזיהוי בצורה אובייקטיבית – והוא מנוגד, באופן טבעי, לחוק שאיננו מבוסס בצורה זו.

ד"ר משה קרוי גורס כי "חוק הוא אובייקטיבי אם הוא מושתת, באמצעות השכל, על ההכרה בזכויות האדם" (14) וכי "חוק אובייקטיבי הוא רציונלי כי יש לו יסוד אובייקטיבי מוכח" (15) . החוק האובייקטיבי אינו נובע מהסכם חברתי או מהחלטה שרירותית. שלטון החוק צריך להיות מבוסס על חוק צודק מסוג זה.



5. תכליתו של ממשל תקין היא הגנה על זכויות האדם של בני האדם שבהם הוא מושל. היותו מחזיק בכוח היא על תנאי ועליה להתקיים תחת ביקורת במסגרת חוקה.


תכליתו של ממשל היא הגנה על זכויות האדם של אזרחיו, אך הממשל מהווה את הסכנה והאיום הגדולים ביותר על החירות בשל העובדה שלצורך הגנה זו הוא מחזיק בזכות הפעלת כוח. על כן, לצורך ניתובו של כוח זה במסלולים של צדק, יש הכרח להגביל ולבקר את סמכותו באמצעות חוקה, שתשמור על זכויות האדם ותגן עליהן. בנושא זה יש הסכמה הסטורית ארוכה בין הוגי דעות, כלכלנים, אנשי מדע ודת לאורך ההסטוריה; פרופ' בנימין אקצין מוקיע את המוסד הקולקטיבי כסכנה ליחיד (11), הכלכלן חתן פרס-הנובל וון האייק דוגל בההכרח שבפעולת ממשלה בהתאם לכללים חוקתיים (17) וטוען כי הריכוזיות הממשלתית היא איום, כי המחזיק בכוח מחזיק בשליטה (כנ"ל), הכלכלן פרופ' ג'ורג' ריזמן גורס כי תפקיד הממשלה צריך להיות הגנה על זכויות הפרט (18). אין ראנד מסבירה כי "פושעים פרטיים מהווים מיעוט קטן בהסטוריה - והממשלות הן הסכנה הגדולה ביותר על האדם" וש"לממשלות פוטנציאל העוול הגדול ביותר" (22) . תומס ג'פרסון, נשיאה של ארה"ב ושותף ביצירת חוקתה, הזהיר מכך שיש סכנה גדולה שהשליטים יעמיסו על האזרח חוב ציבורי (27) . הרב שמשון רפאל הירש מצהיר כי "חוק שלטוני סובייקטיבי מעניק בטחון קטן מאד לעם" (46) . בהצהרת העצמאות האמריקנית נכתב במפורש כי ממשלות קיימות לצורך הבטחת זכויות האדם (61) . הכלכלן מילטון פרידמן רואה את ריכוז השלטון כאיום הגדול ביותר על החופש (38), את הממשלות מזיקות בכל מקום שבו הן מנסות לתקן, ואת פעולות הממשלה הריכוזית ככאלה שרק מעכבות את השוק ואת היזמה החפשית (כנ"ל) . ד"ר משה קרוי מאשר כי מטרת המדינה שמירה על זכויות האדם ועל כן הוא רואה "מדינה הגובה מס הכנסה גרועה מכל שודד" בשל הפרה בוטה של זכויות האדם על ידי מי שאמור להגן עליהן (14) . מילטון פרידמן מאשר כי "כוח הממשלה הוא הגורם הראשי לירידת החירות בעולם" (64).



6. העקרונות המבססים חוזה חברתי ומדינה חפשית: שאיפה לרווח, תבונה וחופש, כשהם מוגדרים במסגרת חוקה.


שפינוזה, הפילוסוף היהודי בן המאה ה17, גרס כי חברה אנושית צריכה לכלול חוזה בדבר הגנת זכויות, וזאת מכיוון שיש תועלת בחיים חברתיים ובשיתוף (40) . בכך הצדיק את החברה על יסוד התועלת שהיא מביאה לחבריה. נמצאנו למדים: חברה צריכה להביא לחבריה רווח. עוד לימדנו שפינוזה, כי החופש הוא גורם הכרחי וכי "רק אנשים חפשיים מביאים זה לזה את התועלת הרבה ביותר" (כנ"ל). החופש מרכיב הכרחי ביחסי אחווה, דרך התבונה, החופש והשיתופיות עולות בקנה אחד, חוק משותף של מדינה עולה בקנה אחד עם התבונה והחופש (כנ"ל). כל אלה מבוססים, לפי שפינוזה, על העובדה המטפיסית ש"חיי האדם על פי טבעו הם חייו לפי התבונה" וש"חיים אנושיים ע"פי התבונה הם בעלי התועלת הרבה ביותר" (כנ"ל). בכך קשר בין פעולת האדם למען עצמו באופן רציונלי (אנוכיות ורציונליות) לבין פעולתו השיתופית עם אחרים (חברה חפשית).



7. במדינה חפשית, השלטון צריך להסתמך על הסכמת האזרחים המוגדרת באמצעות חוקה.


שלטון ראוי צריך להסתמך ולהיות מבוסס על הסכמת האזרחים. הסכמת יסוד כזו היא חוקה ומדינה שאין לה הסכם כזה איננה יכולה לטעון למעמד של מדינה חפשית. ממשלת ישראל חסרה תקפות שלטונית בשל מעילה באמון בנושא החוקה. ח"כ בגין הצהיר בדיון בכנסת כבר בשנות ה50 כי הממשלה מעלה באמון בענין החוקה (4) וכי היה עליה לפנות אל הציבור ולבקש את הסכמתו למשול בלא חוקה (כנ"ל) הממשלה הזמנית הבטיחה חוקה (8) ולא נתפזרה כשלא יכלה לספק חוקה כזו, וגם לא הציעה אפשרות אחרת להסדר. באי קיום ההתחייבות של המועצה הזמנית על חוקה (6) יש משום ויתור על עיקרון החופש וניצול קביעת העובדה השלטונית על ידי מפלגה סוציאליסטית ש"השיגה את שלה": השלטון. כך, למעשה, נגזר דינה של החברה בישראל לעריצות סוציאליסטית במצב של זכויות אדם בלתי מוגנות. ממשלת ישראל רימתה, ועדיין מרמה את העם, בחטפה את השלטון ובהחזיקה אותו עד עתה. שלטון זה איננו, על כן, לגיטימי.

 


8. עקרון יסוד הכרחי של מדינה חפשית הוא השויוניות בפני החוק ואי ההעדפה של החוק יחידים ו/או קבוצות מסויימות.


ממשל נאות צריך לפעול למען הכלל ללא העדפה וללא משוא פנים. מסים וחובות לקבוצות מסוימות מחד, ופטורים והקלות לאחרות מאידך הם ביטוי להעדפה כזו. משמעות העדפה כזו היא שלקבוצה מסויימת יש זכויות יתר ומעשית, שהיא מקבלת מה שנלקח מאחרות. על מגרעת זו של שלטון לקוי מצהיר כבר אריסטו (2). אין ראנד סוברת כי "זכויות הקבוצה לא יכולות להיות גדולות יותר מזכויות יחידיה" (19) וזה נכון לגבי כל קבוצה בתוך האוכלוסיה. ההשקפה היהודית גורסת אף היא כי לקיחה של השלטון מחלק ולא מן הכלל דינה כדין גזל (29/12), כי עיקרון הממשל המקובל על היהדות במסגרת חוקי "דינא דמלכותא דינא" אינו מתקיים אם אין מיישמים אותו בצורה שווה לכל (29/13), וכי "דינא דמלכותא דינא" תקף רק בתנאי שהחוקים שוים (29/14), בעבר ההסטורי ראו קבוצות יצרנים בהעדפה של מגזר זה או אחר פעולה שנוגדת את היושר (74).

 


9. עמדת היהדות: עקרונות הממשל בהלכה ובמסורת היהודית תואמים את עקרונות הגישה הליברלית המוצגים כאן.


עקרונות הממשל המגולמים בהלכה היהודית מתאימים לתפישת המשפט הטבעי וכוללים, בין היתר, את עקרונות ההכרה בזכויות האדם של היחיד ובהסכמה חברתית כיסוד לחברה בריאה. עקרון הממשל היהודי, ממלכתי בהתגשמותו. עם זאת, יש לזכור כי התורה מציגה את שלטון המלך כשנויה במחלוקת (בין העם לאל) וניתן לייחס עימות זה, בפרשנות מסויימת, להבנת כותב התורה לסכנה המוחשית של שחיתות ממלכתית, הנדונה במסה זו). אך העמדה הידועה כ"דינא דמלכותא דינא" (משפט המלך הוא הדין הקובע) כופה את המלך לתנאים שכמוהם כקיומה של חוקה אובייקטיבית, במובן זה שבהגדרה, המלך כפוף לתורה, דבר שמשמעותו היא דבר זה היא שהמצוות נמצאות מעל למלך (התורה, מצוותיה וההלכה מייצגים את העקרונות המטפיסיים, שהם חוקתה הטבעית של היהדות, ולצורך הענין הפוליטי הם פועלים כחוקה, כלומר כחוק-על), ואין הוא יכול לפעול באופן שרירותי אלא בהתאם לחוקת התורה (29/2), כדלהלן:

למלך אין סמכות לקחת מנתיניו שלא בדין (29/1) . ב. החוק חייב להיות שוה לכל (29/4) . ג. דיני המלך חייבים בהסכמת נתיניו (29/5 ו29/6) . ד. דין המלך תופש רק היכן שהוא יכול לגרש את נתיניו הסרבנים מחוץ לגבול (מה ששנוי במחלוקת בארץ ישראל שניתנה לעם ע"י כוח עליון או, לפי המושג החילוני, הטבע (29/7) . ה. כל פעולות המלך מוגדרות במסגרת הדין, כלומר: על פי חוקה שמחייבת אותו (29/8) . ו. המלך אינו יכול לפעול שרירותית ולתבוע קיום כל חוק שהוא (29/9) . ז. כוחו וסמכותו של בי"ד גדול נובעים מכך שהאזרחים סומכים על דעתם של הדיינים ולא מכוח כפיה (29/15) . ח. החוק צריך להיות מותאם ליכולת הציבור: "אין גוזרים על הציבור גזירה שאינו יכול לעמוד בה" (29/16) . ט. ולסיכום, גזירת בי"ד שלא נתקבלה באופן מעשי על ידי הקהל מבוטלת ואין זכות לאכפה (29/17) , כלומר: לפי השקפת היהדות – בהתאם לגישה הליברלית של המאה ה18 – שלטון החוק הוא, ביסודו, כלי שרת של הציבור; קבלה או אי קבלה של העם תקנה ו/או חוק שנתקבלו הם אלה המעניקים תוקף מעשי ולגיטימי לחוק; החוק אינו נמצא "מעל" לעם. כאמור, כל אלה מתיישבים היטב עם תפישת חוקה המבוססת על הסכם חברתי של כבוד הדדי ושותפות על יסוד חוק אובייקטיבי.

 


10. מחוייבותה של מדינת ישראל לחופש בכלל ולערכים היהודים בפרט.


מדינת ישראל התחייבה, במגילת העצמאות שלה ובהצהרות אחרות, לערכי החופש, הצדק והמוסר - באופן שלא קויים מעולם - וכך הדבר גם לגבי ערכי היהדות, שהמדינה חרתה על דגלה. המועצה הזמנית שקמה ב1948 התחייבה על "יסודות החירות" (6) והוסיפה התחייבות אודות "חזונם של נביאי ישראל" (כנ"ל). מדינת ישראל עיגנה בספר החוקים שלה את ההצהרה "עקרונות החירות והצדק של מורשת ישראל", הכוללים, כאמור, התייחסות לחירות ולמורשת ישראל גם יחד (7) – אך זה נותר עד היום ללא יישום.

 


11. ההתנגדות השמאלנית לחוק העברי בשל דתיותו.


ההתנגדות לשילוב החוק העברי בחוק הישראלי היתה חזקה ובאה במיוחד מצד השמאל; אנשי מפ"ם התנגדו לחוק העברי וגם לחקירה מדעית בנושא (34) . הסוציאליסטים במוצהר התנגדו לחוק מכיוון שהוא דתי. הדבר נובע מהשקפת הסוציאליזם לגבי הדת היא שלילית ביותר: הסוציאליזם רואה את הדת כמנותקת מן המציאות, כשקרית ואת האמונות הדתיות כמיסטיות וכבנות-חלוף (35) . הסוציאליסט רואה את הדתות כמנוגדות למדע ומצהיר כי הסוציאליזם מנוגד לדת ויחסל אותה בסופו של דבר (כנ"ל). למעשה, זה מה שהסוציאליזם מנסה לעשות ליהדות ולחוק היהודי מאז קום המדינה וזה חמור במיוחד על רקע ההצהרה שלעיל. בנוסף, מאחורי הסוציאליזם מתקיימת, למעשה, נצרות מוסווית. לכך מגיעים על ידי ניתוח פילוסופי של עקרונות הסוציאליזם; הרוצה לעמוד על טיבו הדתי-נוצרי של הסוציאליזם צריך להתחיל מאביו של הסוציאליזם, הפילוסוף אפלטון, אשר היה הראשון שהגדיר את יסודות הקומוניזם והנצרות גם יחד. בתמלילי אפלטון (42) ניתן למצוא את יסודות התפיסה הנוצרית-סוציאליסטית, הקוראות לביטול הרכוש הפרטי, במיוחד אצל מנהיגי העם ומוקיעות, בהקשר זה, את הרכוש הפרטי כאות לאי מוסריות וכיסוד לרוע תרבותי ולסכסוך בין בני האדם. ברוח זו ממשיכים, הסטורית, הנצרות והסוציאליזם, להילחם נגד מושג הרכוש הפרטי ובעד חברה "נטולת מעמדות כלכליים".

 


12. מדינת ישראל חסרת החוקה, היא, למעשה, דיקטטורה, כי בשל היעדר החוקה אין הגנה על זכויות האדם של אזרחיה מפני חוק ושלטון פוגעניים.


במדינת ישראל אין חוקה וגם לא חוק אובייקטיבי שיגנו על זכויות האדם. שני אלה חושפים, במשולב, את האזרח, לפגיעה חמורה בזכויות האדם שלו מכיוון שמחד אסור עליו להפר את החוק ומאידך אין החוק נותן לו הגנה בפני שרירותיותה של חקיקה פראית. מנחם בגין חשף כבר בשנות ה50 בכנסת הראשונה את בעיית היותה של הממשלה מעל החוק כענין שלילי והתריע על האפשרות הבלתי מוגבלת של הממשלה לחדור לעניני הפרט (4). ד"ר יוסף נדבה, בספרו על צורות המשטרים, מאשר כי כוח הכנסת בישראל נמצא מעל חוקה (8), השופט חיים כהן ראה גם הוא את בעיית אי קיום חוקה לישראל כבעייה חמורה ומסוכנת (9) . הפילוסוף לוק ראה את הרשויות ככפופות לחוזה עם העם. החוזה הוא החוקה, ומדינה שבה אין חוקה אינה יכולה לתת לאזרחיה הגנה על זכויות האדם. הגנה כזו דרושה מפני הרשות השופטת וגם המחוקקת. היא דרושה מפני הרשות המחוקקת כי היא עלולה לחוקק חוקים הסותרים את זכויות האדם (53) . חוסר החוקה במדינת ישראל מאפשר לכנסת למשול על ידי פרוצדורה, והכנסת, בשל היעדר החוקה, יכולה לסתור או לבטל כל זכות אדם (כנ"ל). יורם דינשטיין, בספרו, מכנה את הכנסת בכינוי "השולטת הראשית" (51) . החומרה שבמצב שבו אין למדינה חוקה והכנסת יכולה לקבוע לעצמה חוק לפי צרכיה, והחיוניות שבחוקה שתגביל את השלטון הובעה על ידי השופט לנדוי ב1970, לפני 25 שנה, שלוש שנים אחרי מלחמת ששת הימים, 22 שנה אחרי קום המדינה ו20 שנה אחרי הויכוח בכנסת (65) . העובדה שעברו שנות דור מאז קריאתו זו של שופט אין כמוה לעדות על חוסר האונים וההתדרדרות של מערכת המוסר וביקורת הפנימית של החברה הישראלית – והוכחה לאינפלציה המוסרית החמורה שהיא תוצאתה ההכרחית של דיקטטורה מעשית, המוצגת קבל עם ועדה כמדינה חפשית.

 


13. הדמוקרטיה הכוללת איננה שיטה צודקת, ולעתים מזומנות מהווים מוסדותיה כיסוי לדיקטטורה; כדיקטטורה, נסמכת מדינת ישראל על מסד הבורות האזרחית לגבי אי קיומו של הבדל עקרוני בין דמוקרטיה לדיקטטורה, בורות שהיא תוצר השלטון הרודני.


מדינת ישראל היא דיקטטורה, על אף שהיא מציגה את עצמה כמדינה חפשית, וזאת מכיוון שמבחינת זכויות האדם אין הבדל עקרוני בין דיקטטורה לבין דמוקרטיה. ניתן למצוא הבנה זו כבר בימי קדם, בניתוחו הפוליטי של אריסטו (12), או בימינו ובמקומנו, בדברי השופט חיים כהן על דמוקרטיה כעיקרון שלילי וכמסווה אפשרי של עריצות (9) . בכתביו של הרב אשלג הוא יוצא נגד העיקרון הדמוקרטי של החלטת רוב ואומר כי הכרעה על פי רוב אינה טובה ויש להחליט על פי החכמה, ומסביר כי החלטה על פי רוב היא פעולה אשר עלולה לבלום את התפתחות האנושות כולה (10). האייק, הכלכלן חתן פרס הנובל מדבר על "האמונה הדמוקרטית המוטעית לגבי הרוב" (17) . ד"ר משה קרוי מסביר כי בין דיקטטורה ודמוקרטיה יש רק הבדל טכני (14). ביהדות התורנית גם כן נשמעים היום קולות האומרים שישראל של היום היא דיקטטורה; ככלל צודק, הגישה האפיינית לדמוקרטיה של היהדות התורנית הוא שקול ההמון איננו משהו שיש צורך להתחשב בו בכל הקשר (48). הפילוסופית אין ראנד סוברת ש"אחרי הסכמה על זכויות היחיד ניתן להסכים שדברים מסויימים יהיו דמוקרטיים" (19) אך משטר דמוקרטי מלא איננו צודק כי: א. הצדק אינו ענין של רוב. ב. "זכויות היחיד אינן נושא להצבעה ציבורית" ג. "תפקיד הזכויות להגן על המיעוטים בפני הרוב" (19) . בנוסף, ברור הוא שחלק מן המוסדות הראשיים בישראל אינם מתנהלים ע"פי החלטת רוב (בג"צ, למשל) (48) וההגיון מחייב לשאול: אם בתחומים אלה ואחרים אין הדמוקרטיה השיטה המועדפת, מה היסוד לטעון כי השיטה הדמוקרטית יעילה וטובה לממשל במדינה שלמה?

 


14. הסוציאליזם הישראלי בוגד ביהדות ופועל למען הנצרות.


מבחינת ההיבט הדתי, הצליחה מדינת ישראל לבצע את מה שלא הצליחו דורות של שונאים לעשות לעם ישראל: לקרבו לנצרות. מדינת ישראל מבוססת, חוקית, על הפרת הבטחה: ממשלת ישראל הבטיחה לבסס את המדינה, מבחינה עקרונית, על יסודות יהודיים וביססה אותה, מעשית, על יסודות נוצריים. חקיקה כוללת של סוציאליזם סרטני היא נשא של ערכים נוצריים. הדבר קרה בגלל הטעות היסודית המעריכה את הסוציאליזם כשיטה "חילונית", במסגרת התפישה שמערכות החוקים אינן נושאות מסר דתי. אך, למעשה, אין בעולם חוק שאין בו ערכים דתיים; החוק הישראלי נתפש כחוק "חילוני", והמפעילים אותו מאמינים, בתמימות, כי הוא איננו דתי ואפילו מנוגד לדת. אך ניתוח פילוסופי מראה כי חילוניות זו היא דתית ביסודה וכי ערכי הדת המגולמים במערכת החוק הישראלי הם, למעשה, ערכי הנצרות.

החוק החילוני בישראל איננו משולל דתיות מכיוון שהוא נלקח ממדינות דתיות שהדת קבעה את יסוד חוקיהן. לפיכך, משמש החוק כפוגע ביהדות בעקרונות הדתיים שהוא מייצג (28) - ובמיוחד כשהדבר מבוסס על אי יכלתם של המפעילים את החוק לראות את הערכים הדתיים שבו. כך, החוק השולט בישראל מנוגד לערכי היהדות אע"פי שאין לו אופי דתי מוצהר (כנ"ל). (כהערת אגב חשוב לציין כי גם במדינות המערב, שבהן שוררת, להלכה, "הפרדה בין הדת למדינה", שולטת הנצרות באופן נסתר באמצעות הנחות היסוד של החוק, אשר אינן נהירות לרוב האוכלוסיה).

הסוציאליזם הישראלי הוא שהביא במישרין לירידת כוחה של היהדות בישראל על ידי שני גורמים: א. הרמאות שביסוד הפרת ההסכם הראשוני (מגילת העצמאות), המצהיר כי המדינה היא מדינת היהודים. ב. פעולות פוליטיות אחרות, ישירות יותר, כמו חקיקה ואכיפה. מקורות המשפט העתיקים של העם היהודי הוזנחו על ידי המחוקק, השופט והמבצע ולא זכו להתייחסות רצינית מן המדינה החדשה (28), הממשל הסוציאליסטי ראה עצמו נעלה על הדת ולמעשה, ברוח ייצוג ערכי הסוציאליזם, כמנוגד לה. הדת היהודית – ובמיוחד ההיבט המשפטי והחוקי שלה - לא קיבלה מן הממשל הסוציאליסטי אף את המינימום של בחינה מדעית ו/או אובייקטיבית הוגנת, לצורך בדיקת האפשרות של התייחסות לערכי היהדות כאל ערכים אובייקטיביים במסגרת החוק והמשפט של מדינת ישראל.

ד"ר זרח ורהפטיג, שעסק בנסיון להכניס ערכים יהודיים לחוקי ישראל, מצהיר כי "חוקת ישראל היא בליל של חוקים זרים שבאים ממקורות שינקו, חלקית, מן המקור היהודי" (34) . הוא מסר כי הדתיים התאכזבו מכך שהמשפט החילוני לא פנה כלל את היהדות לבירור, כי בישראל לא נעשתה כל הכנה בשטח המשפט העברי (כנ"ל), ובעיקר, כי בישראל לא נעשה שום נסיון משמעותי להכניס ערכים מן המשפט העברי למערכת בתי המשפט (כנ"ל) . לפי עדותו קמה התנגדות גדולה כנגד חוקי הדת, אשר כללה ארגונים כמו הנהלת הסוכנות והועד הלאומי, ו"אנשי המשפט שהתנגדו, אשר חונכו על ברכי המשפט האנגלי" וכך קרה ש"אנשי המשפט נשתעבדו לתערובת המשפטית של חוקים זרים (כנ"ל).

האם יש צורך לציין, בהקשר זה, כי חוק לא יהודי – ובמיוחד נוצרי - איננו יכול לחייב יהודי, או מי שהיהדות נתפשת על ידו כקרובה וכמייצגת את תפישת המציאות והצדק שלו?


15. שרשי הקומוניזם והנצרות נטועים עמוק בגישה הסוציאליסטית.

 

יסודות הנצרות והקומוניזם קיימים, כאמור לעיל, כבר במשנת אפלטון. אפלטון, כישו ומרכס אחריו, סבר כי אסור שיהיה לאיש המעלה קנין פרטי, כי חייו של איש המעלה צריכים להיות שיתופיים ומצומצמים, כי ככל שאיש מקורב לשלטון צריך שיהיה לו פחות אינטרס עצמי יחידאי, כי בעלי הרכוש הם מיידית עויינים את שאר האנשים, כי יש ניגוד אינטרסים בין בני אדם, כי הרכוש האישי הוא יסוד לסכסוכים, וכי הוצאת רכוש מחזקת אנשים "מטהרת" אותם (42) - כל אלה הם, על רגל אחת, המשותף בין נצרות, הסוציאליזם והקומוניזם. ביחס לערכים המעורבים, ההבדלים בין שיטות אלה הם ענין של פרטים קטנים. את מרכס ניתן לראות, באור זה, כאפלטוניסט שמבקש להוציא את סלע המחלוקת, הרכוש, מידי האנשים היחידים, למסור אותו לידי החברה ולהביא לשלום על ידי כפיית המדינה. בשלושת הגישות סמל הרע הוא היצרן העצמאי ורכושו הפרטי (16) . ההסטוריה של השיטות דומה וכפי שמראה מחקרו של משה בן יוסף (הגר) (37) - הסוציאליזם והכנסייה הנוצרית זהים גם בשיטות פעולתם.

 


16. ישראל נמצאת בדרך לקומוניזם: האופק שלעולם אין לגעת בו.


ישראל של היום נעה, למעשה, במסלול אל הקומוניזם. אין זה אומר שהיא תגיע אליו בקרוב - גם רוסיה הסובייטית היתה במסלול זה ומעולם לא הגיעה וגם לא תגיע אליו, כי המרכסיזם-סוציאליזם המעשי, (כמו הנצרות שרואה את ה"עולם הבא" כתכלית), משיג את שלו כשהוא באמצע הדרך, על ידי הלאמת רכושו של היחיד לטובת השלטון.

מזימתו הפוליטית של הסוציאליזם היא חברה מעמדית מוסווית שבה יש מעמד מנצל שחי חיי מותרות ומעמד אחר, עמל, שנמק בעוני של תקופת "בינתיים" שנמשכת זמן חיים... עיקרון מעשי של השיטה הוא שאין קשר מחייב בין אמירות הממשל למעשיו, קצב התרחקות הפקידים ממבקריהם גדול מאפשרות האזרחים לעקוב אחרי פעילותם, והכל - חוקי, כי במדינה סוציאליסטית נטולת חוקה כל חוק לגיטימי.

אם בודקים את המגמות המוצהרות של המרכסיזם-קומוניזם-סוציאליזם אפשר לראות דרכן את המגמות העירומות של השלטון בישראל, כפי שהן באות לידי ביטוי ביישום מזה למעלה מ50 שנה, על ידי החוק, מנגנוני המיסוי והפקידות הישראליים:

מרכס ואנגלס הצהירו כי "המרכסיזם ישתמש בשלטון הפוליטי כדי להוציא כל הון מידי הבורגנות (55), וכי "המהפכה המרכסיסטית תתבצע על ידי התערבות, שיש בה משום עריצות, בזכות הקנין וביחסי הציבור הבורגניים (כנ"ל). הבעייה הראשית של המשטר הקפיטליסטי, לפי המרכסיזם, הוא היותו מבוסס על בעלות פרטית על אמצעי הייצור (26). עוד גורס המרכסיזם כי בעל ההון אינו זכאי לעשרו כי לא עבד למענו, כי יש ניגוד אינטרסים בין בעל ההון והפועל, כי ניגוד אינטרסים קיים גם בין בעלי ההון לבין עצמם, כי יש ניגוד אינטרסים כללי בין המעמדות, ובעל ההון אינו עובד אלא מנצל.

ענין אחרון זה ראוי להדגשת-הבהרה: לפי המרכסיזם, בעל ההון עושה את עשרו מניצול, כלומר: המרכסיזם מניח שניתן להרוויח מניצול, כלומר: ההשקפה המרכסיסטית מותאמת מבחינה רעיונית להפקת רווחים על ידי ניצול, מכאן יוצא: משטר מרכסיסטי, בתחפושת של משטר חפשי, יפעל על ידי כפיה להוצאת רווחים מיצרנים (56) . כהערה מוספת, ראוי לראות את האיזכור הרב של ניגוד אינטרסים בין המעמדות ובתוכם כחזות ידיעתית ופסיכולוגית של הסוציאליסט, אשר רואה את המימד הפוליטי כמימד של ניגודים – וזאת בניגוד ברור לתפישת הליברליזם, המדגיש ומבסס את ההשקפה הרואה אפשרויות שיתוף פעולה בין בני אדם בצורה חפשית, לא כפייתית והסכמית למען תועלת ורווח.

עקרון היסוד הניגודי, בהקשר זה, הוא ההבדל הגישתי שבין תפישות רוח לחומר: בזמן שבו תפישות החומר (אפלטוניזם, נצרות, סוציאליזם), רואות את האדם והמימד הפוליטי-כלכלי שבתוכו הוא נתון כמימד "סגור", של אפשרויות מוגבלות וסופיות הנתונות מראש, שעליהן מתחולל מאבק שליטה שבו רווחו של אחד נעשה על חשבון הפסדו של משנהו, רואות תפישות הרוח (יהדות, הליברליזם, האובייקטיביזם) את העולם הפוליטי-כלכלי כמקום של אפשרויות ביטוי, צמיחה וגדילה של כוחות אדם יחידים על יסוד של שיתוף פעולה, כשהרווחים האישיים של הפרט גדלים ביחס ישר למידת השיתופיות שלו.

מכך גם ברור מדוע רצונו של הסוציאליזם להגן על החלש צריכה לבוא לידי ביטוי בהחלשת החזק (ה"מדכא"), מדוע איש ה"ענינים המנוגדים" סובר כי מה שמקבל האחד חייב לבוא על חשבון האחר – ומדוע, לעומת זאת, רואה הקפיטליסט את פתרון ה"בעיה החברתית" בהגדלת היש, בהכנסת אנשים נוספים למעגל היצירה, וכתוצאה מכך את הריבוי של אנשים כערובה לגדילת התוצר ומכך גדילת רווחו וחלקו היחסי של כל יחיד באמצעות יזמה פרטית המבוססת על ענין פרטי.

לפיכך, פועל המרכסיזם ל"הגנה על הפועל" באמצעות ריכוזיות - וכפייתיות זו באה לידי ביטוי בפעולת מנהיגיה הסוציאליסטים של מדינת ישראל (שאינם רק מן השמאל), שבה הסוציאליסטים שואפים לקידום האינטרסים העצמיים שלהם בשמה של רווחה "כללית". זו הדרך שבה, אף כי לעולם לא יגיעו לכך, חולמים הוגיה השמאלניים של ישראל על חברה קומוניסטית – כלומר חברה שויונית, שבה, מתישהו בעתיד, לא יהיה רכוש פרטי ולכולם יהיה הכל. עד אז, משוכנעים שזה הפתרון העתידי ההכרחי לבעיות העולם, כמעט כמו שהנוצרי המאמין משוכנע שבעיותיו ייפתרו לאחר מותו, הם יפעלו להמשיך להחזיק בידיהם את השליטה ב"אמצעי הייצור" (וחשבון הוצאות בלתי מוגבל לצורך שירות הציבור שבו הם עוסקים...).

 


17. מיסויכפייתי הוא ממאפייניו הראשיים של המשטר הריכוזי.


ממשל ריכוזי מאופיין בעיקר בהיבטים שונים של כפייתיות. אחד המוצרים המובהקים שלו הוא המיסוי כפייתי. כפי שהראה ד"ר קרוי, מיסוי כפייתי מממש את האתיקה האלטרואיסטית (16) . קרוי מבחין כי הליקוי היסודי בפסיכולוגיה והכשל הלוגי שבחשיבת מנהיגי העם הוא שהם רואים עצמם כרועי עדר וסוברים שהם יודעים יותר טוב מן הכבשים מה טוב בשבילם (15) . בנוסף, ד"ר קרוי קובע כי ההכרח לשקר, שמערכת המס יוצרת, גורמת נזק לכבודו העצמי של האדם (16) .

היום, רבים הם אשר אינם מבינים את הביטוי "מיסוי כפוי" אלא כהכפלה שלא לצורך של שני מושגים: מסים וכפיה. הם אינם מבינים את המושג מיסוי במובנו המקורי: תשלום על פעולתו של הממשל. בחברה חפשית מיסוי הוא צורת התשלום על השירותים שאותם מעניק הממשל לאזרח, והם נעשים מרצון ומתוך ענינו של האזרח לפעול למען רווחיו הפרטיים. אזרח של מדינה חפשית משלם את מסיו מתוך אותו רצון שבו הוא קונה לעצמו כל סוג אחר של שירות או רכוש. מדינה חפשית, שהיא מכשיר של האזרח למען עצמו, איננה כופה את עצמה על האזרח אלא נבחרת וממומנת על ידו מרצון.

המיסוי הכפוי של מדינה ריכוזית, עריצה ולא צודקת הוא אשר יצר מצב שבו אין האזרח מעוניין לשלם. במקרה של מדינת ישראל יודע האזרח שלא רק שכספו יממן בזבוז אלא הוא אף ישמש למטרות לא מוסריות, שבחלקן פגיעה בזכויות האדם – והוא יימצא שותף לדבר עבירה.

זולת העובדה שהמיסוי הכפייתי פוגע בזכויות האדם, קובע פרופ' ס. נ. פרקינסון כי "הממשלות מבזבזות את כספי אזרחיהן בתואנה שהן דורשות את טובתם" (26) . פרופ' מילטון פרידמן קובע כי כפיית פעולה איננה מוצדקת (38), כי הממשל מנסה לאלץ אנשים לעשות מה שהוא מניח שהוא רצונם, כי הוא פועל לכפות אנשים בניגוד לרצונם (38) .

פרידמן מראה כי נטל המיסים ואי ההצלחה המתמדת של הפעילות הממשלתית הולכים יד ביד, כמו"כ הוא מראה כי חלוקה שווה של ממון איננה מוסרית ו/או מעשית (38). בנוסף הוא מציין כי המסים פוגעים במתעשרים יותר משהם פוגעים בעשירים (38)

פרופ' ג'ורג' ריזמן קובע את ביטול מס ההכנסה כחלק מרכזי מתכנית קפיטליסטית להגנה על זכויות הפרט (18). כמו"כ הוא רואה את העונשים על אי תשלום מס כבטלים מבחינת הצדק בשל העיקרון שהאדם אינו יכול לגנוב מעצמו (כנ"ל).

 


18. אלטרואיזם מול אנוכיות – ההטעייה הרעיונית המסוכנת ופתרונה.


האלטרואיזם הוא תורה חברתית הרואה את תמצית המעלה וההתנהגות המוסרית בחברה כהקרבה עצמית למען הכלל, למען האחרים (13). תורה זו מנוגדת לזכויות היחיד, מכיוון שמשמעה הוא שלחיי היחיד אין שום ערך מיוחד. בשל אי ההערכה ליחיד כערך לעצמו, ובשל היותו של האלטרואיזם מוסר הקרבה עצמית, הוא מנוגד, למעשה, לטוב לב.

האלטרואיזם מוצג תמיד כצורה של דאגה לזולת, אך רבים בני האדם המחזיקים בו, מטיפים תדיר לביטול עצמי וביטול ה"אגו". בכך, הם מצהירים, למעשה, על אי הבנתם את המניע המוסרי היסודי של האדם, שהוא פעולה למען הערכים העצמיים – אנוכיות.

האנוכיות המוסרית היא עובדה מטפיסית ביסודה, באשר כל חי פועל למען עצמו ולמען ערכיו. עובדה זו היא גם תנאי לכל פעולה אנושית חיובית – ובכלל זה לשיתוף פעולה וסיוע הדדי בין בני אדם. בהתאם לאמירתה של אין ראנד "כדי לומר "אני אוהב אותך" על האומר לדעת לומר "אני", האנוכיות המוסרית היא תנאי לכל דאגה לזולת.

לפי התפישה המטריאליסטית (ראה לעיל), דאגה לא חייבת לבוא על חשבון ב ולכן, זה נשמע הגיוני שפעולה למען האחד תצריך, כתנאי, את ביטול אישיותו של משנהו. אך האם באמת פעולה שתיקח מן הרופא תועיל לחולה? להיפך, ביחסי עזרה ותועלת הדדיים יש התאמת ענינים ולא ניגוד ענינים.

גדילתו של הנותן פירושה גם גדילתו של המקבל ולכן יש לשניהם ענין עצמי לשתף פעולה. היחיד הדואג לעניניו שלו הוא הגורם הטבעי לגדילתו העצמית וגם להפרייה של העולם שסביבו, כולל החברה שבה הוא שרוי.

לאור זה, האנוכיות, האגואיזם ולא האלטרואיזם הוא המפתח לעושר אישי וחברתי גם יחד – ואילו האלטרואיזם, המבטל את היחיד למען החברה ורואה את עניניהם מנוגדים, יבטל את הכוח היוצר והמניע את השפע ובבטלו את המשפיע יפגע גם במושפע.

 


19. המוסר האלטרואיסטי, הצד השני של מטבע ביטול העצמיות, גורם נזק ראשון במעלה למערכת החברתית.


התורה המוסרית השולטת בחברתנו היא אלטרואיסטית (על האדם לחיות למען אחרים), קולקטיביסטית (היחיד הוא רק חלק מקבוצה) והקרבתית (אין זה מוסרי לפעול למען רווח; המוסרי הוא לפעול שלא למען רווח). ד"ר קרוי הראה כי תורת המוסר האלטרואיסטית נובעת מן הקולקטיביזם (14), כי לפי האלטרואיזם ההקרבה העצמית היא ערך עליון (כנ"ל), וכי שניהם שליליים ופוגעים באדם. ד"ר נתנאל ברנדן מסביר כי מוסר ההקרבה העצמית פוגע בהערכה העצמית של האדם (30) ובאשרו. ברנדן מצביע גם על כך שמבנה מעוות של ערכים הוא מאפיוניה של מחלת נפש (30) וכי האנוכיות ורווחיה מבוססות על השיפוט העצמי וקשורות להערכה העצמית האנושית, ועל כן מי שדורש מהאדם לותר על שיפוט זה פוגע בנפשו (כנ"ל). כמו"כ עמד ברנדן על כך שמוסריות הפועלת בניגוד לטבע האדם משמידה את רוחו (כנ"ל) ושאדם המשוכנע בשל כך שיש ניגוד בין המוסרי והמעשי נידון לאי אושר. מכאן נובע שמוסר אלטרואיסטי-הקרבתי פוגע בבריאות הנפשית האנושית - והדברים אמורים גם לגבי כל יחיד או קבוצה העוסקים בפעילות המחזקת יסוד זה בחברה. לאור אלה ניתן לומר כי אפילו אם, תיאורטית, היתה דרך להביא לידי חברה ריכוזית באמצעות דיכוי אלטרואיסטי, ואפילו אם היו הכל מסכימים עם העקרונות האלטרואיסטים-קולקטיביסטיים-הקרבתיים, היתה חברה זו משוללת אושר ובכך, למעשה, היא היתה מאבדת את אשר חפצה להרוויח מלכתחילה.

 


20. מעלת האנוכיות ומקומה במציאות ובהגות.


בתרבות העולם יצאה לפעולת האדם למען עצמו שם רע. אי המוסריות שבפעולת האדם למען עצמו היא הרעיון המוסרי החביב על רודנים, המייצגים את ה"כלל" והופרה במשך דורות בעיקר על ידי הכנסיה הנוצרית. ד"ר משה קרוי הראה כי המושג המקובל רואה באגואיסט חיית טרף (32) וכי יש סילוף מחשבתי עצום בחברה ובתרבות לגבי מוסריות פעולת האדם למען עצמו (כנ"ל).

ביסוד טעות/סילוף אלה קיימת גישת אינטרסים מנוגדים המקובלת בסוציאליזם, אשר, לדברי אין ראנד, מכילה את "ההנחה הקניבלית המחזיקה בכך שאושר אנושי מחייב פגיעה באדם אחר" (21) .

מכיוון שהאנוכיות היא ערך מוסרי חיובי נעלה, ומרכיב חשוב והכרחי של האופי האנושי, הוקעתה במשך הדורות היא בעלת משמעות עמוקה וחלק ממלחמה רעיונית עזה. מלחמה זו היא מלחמת האדם לשחרור ולגאולה ויש לה צביון כלכלי-פוליטי שמתפתח במערב מאז הרנסנס וצביון רעיוני פילוסופי דתי שבא לידי ביטוי בעת החדשה בהקמת חברות חפשיות ביותר שבראשן ארה"ב.

היהדות, המגלמת פוטנציאל עתידי בעל ערך עצום, התחילה את צעד עצמאותה הממלכתית בעידן החדש ברגל שמאל, מה שגרם לכוחות יצירה רבים בה שיתדלדלו. מושג האנוכיות, שזוהה והועלה על נס קודם כל על ידי הפילוסופית היהודיה אין ראנד בארה"ב ואח"כ ע"י ד"ר משה קרוי בישראל, הוא מושג חיובי-חיוני במלחמה למען הטוב, אשר דורש הבהרה לשם הגנה עליו.

הנצרות, המייצגת את הגישה ההקרבתית, גורסת כי האגואיסט רע, אינו יכול לאהוב, לתרום וכו'. גב' ראנד הראתה כי רק אגואיסט יכול להעריך, ולכן לאהוב (13), כי אדם יכול לשרת את עצמו רק אם הוא אינו פוגע באחרים (21) . תורת המוסר של אין ראנד, האתיקה האובייקטיביסטית, תומכת באנוכיות רציונלית (כנ"ל).

בניגוד לגישת הענינים המנוגדים בחומר שמייצג המרכסיזם-סוציאליזם-קומוניזם, ראנד טוענת כי "האינטרסים הרציונליים של אנשים אינם מתנגשים" (כנ"ל) וכי "אין ניגוד אינטרסים בין אנשים מוסריים".

בניגוד לגישות שסקרנו, המתנגדות למסחר, לשאיפה לרווח ולרכוש הפרטי, טוענת ראנד כי עיקרון המסחר הוא העיקרון המוסרי הרציונלי הכולל את כל שיתוף הפעולה החברתי (נ"ל), כי עיקרון המסחר מגלם את הצדק (כנ"ל), כי רק אדם אנוכי יכול להעריך (ולהשיג ערכים) וכי רק על יסוד אנוכיות רציונלית ניתן לבנות חברה אנושית חפשית וטובה (כנ"ל) . בכך קשרה ראנד בין המוסר לפוליטיקה והציגה דגם שבו האינטרסים האנוכיים של בני אדם מהווים יסודות מוסריים לחברה טובה.

ראנד לא היתה הראשונה בפילוסופים אשר זיהו את הנאצל שבאנוכיות האנושית; את מעלת האנוכיות ניתן למצוא, בין היתר, גם בעבודת שפינוזה אשר ראה אף הוא את האינטרס אישי כיסוד לחברה טובה, את התועלת ההדדית עולה בקנה אחד עם התועלת האישית, ואיך "ככל שאדם שואף לתועלת עצמו כך הוא מחונן במידה טובה יותר" (40) . שפינוזה הבחין כי הפוטנציאל של אינטרסים אנוכיים משותפים הוא יסודה של חברה טובה או, בלשונו, "ככל שאדם מבקש יותר תועלת לעצמו יותר אנשים מביאים תועלת זה לזה" (כנ"ל), וכי האדם שואף שאחרים יהנו מהטוב שהוא נהנה ממנו (כנ"ל) ובכך הוא מאשר את האינטרס העצמי החברותי וההזדהותי של היחיד.

לחיזוק ההערכה החיובית של האינטרס העצמי תורם הכלכלן מילטון פרידמן שמזכיר כי נהוג לתפוש את האינטרס האנוכי באופן צר מדי – וחמרני – וזאת מכיוון שהאינטרס האנושי העצמי כולל את כל הטווח של שאיפות אנוש; הנדבן המעוניין לסייע לאנשים פועל, אף הוא, במסגרת האינטרסים הפרטיים שלו (44) . פרופ' פרידמן מוסיף ומציין, לגבי האנוכיות, כי "אינטרסים אנוכיים כוללים את כל תחום הערכים שחשובים בעיני אנשים" וכי "אנשים שמקדישים זמן ומאמצים לפעולות צדקה גם כן פועלים למען הערכים שלהם" (38) .

הענין האנוכי והמוסריות האנוכית הם ליבת חיי האדם, גם במסגרת חיי הפרט וגם בהיבט החברה הגדולה, המבוססת על שיתופיות יצרנית, המגדילה תדיר את רווחיות הפרטים הכלולים בה. במובן זה, ההכרה בחיוביותה של האנוכיות מבחינה מוסרית היא תנאי לקיומה של חברה אנושית מוסרית בעתיד, כזו המגינה, קודם כל, על זכויות יחידיה.

 


21. זכויות האדם וחשיבות היחיד בחברה הן היסוד לכל חברה אנושית מוסרית.


קדושת חיי היחיד, אשרו וערכיו, מהווים את היסוד לשיטה חברתית מוסרית. כל שיטה פוליטית מוסרית מחייבת הגנה על זכויות האדם. עובדת היותו של היחיד האנושי יסוד ותנאי לכל שיטה פוליטית מוסרית הוגדרה במאה ה20 בצורה השלמה ביותר על ידי הפילוסופית אין ראנד אך יש לה שרשים עמוקים בעבר, ובתפישות קדם-פילוסופיות, שהראשונה והגדולה שבהן הוצעה על ידי היהדות.

דבר זה בוטא, בין היתר, בעבודתו הפילוסופית של הרב יהודה אשלג, חוקר הקבלה ובעל פירוש "הסולם"; הוא כתב על חשיבותו הגדולה של ערך היחיד וחשיבותו הגדולה בעולם כשלעצמו ולא רק (10), על כך שאסור לפגוע בשום נטיה מנטיות היחיד והוא מדגיש את היותו של היחיד מיוחד, בלעדי ובלתי ניתן להחלפה. בכך הוא מציג אנטי-תיזה לתפישה הקולקטיביסטית, אשר איננה רואה את חשיבותו הייחודית של היחיד אל מול החברה, ומאפשרת את הפעילות היצירתית הרבה של גורמים שמאמינים כי יכול אדם לנהל את חייו של אדם אחר.

אמונה טפלה זו עומדת ביסוד כל ההתנהלות השלטונית הישראלית, שבה עוסקים הכל בניהול חיי הכל. ההשקפה היהודית והיחידאית, רואות את היחיד כגורם שאינו ניתן לניהול חיצוני, דבר המשמיט את הקרקע מתחת לגישות המצדיקות סוג זה של שליטה.

ד"ר נתנאל ברנדן, פסיכולוג, רואה את מקור טוב הלב האנושי בהשקפה על קדושת ערך היחיד (13) ובכך דוחה את הנסיון להציג את הגישה הריכוזית, אשר נוטלת מידי היחיד את ניהול חייו ומוסרת את הניהול לידיים חיצוניות, כביטוי של טוב-לב, כפי שמנסים השמאלנים להציגו.

 


22. סוציאליזם ויהדות: אשליית ההתאמה.


המחשבה שהסוציאליזם מתאים ליהדות כבשה אינטלקטואלים יהודים רבים (23), וחלק מהם ראו בסוציאליזם "פתרון" ל"בעייה היהודית" (24) - הווה אומר, לדרך שבה ראו הסוציאליסטים את היהדות לאחר שפרשו ממנה; הסוציאליזם ראה באופן שלילי את הדת בכלל ואת היהדות בפרט, בין היתר בשל ריחוקו היחסי של היהודי מעבודת הכפיים, באשר הגישה הסוציאליסטית – מתוקף החזיקה בתפישה מטריאליסטית - רואה את עמלו המובהק של האדם דוקא בעמל-כפיים. גישה זו, אגב, כבשה רבים ממחנות שאינם מזוהים עם הסוציאליזם בצורה ישירה, והיא הפכה להצדקת חוגי השמאל החלוציים כמייסדים אפייניים של תרבות ישראל המודרנית יותר מחוגי הקפיטליזם וההתיישבות העירונית. חוגים אלה ראו בסוציאליזם את הערך החמרי של עבודת הכפיים הגופנית ובנו על יסוד זה חלק מן ההתיישבות החלוצית בישראל, כשהם רואים בסוציאליזם הגשמה של אידיאל יהודי. ראיה תמימה-נאיבית זו, אשר התבססה על בורות ושטחיות ידיעתית, שימשה מאז ועד היום ככלים ידיעתיים מטעים שבהם פועל הסוציאליזם לעשות לו נפשות כנגד היהדות הדתית, ה"גלותית", כלומר: זו שאינה בוחרת בעמל פיזי. גישה זו איפשרה את הוקעת היהודי שאינו עובד אדמה כ"טפיל" ע"פי העיקרון המרכסיסטי ולמעשה, יצר תנועה אנטישמית חדשה, המוסווית מתחת למדיניות הממשל, אשר מופעלת במרץ מאז קום המדינה.

אך הסוציאליזם מנוגד ליהדות בערכיו היסודיים, וקודם כל בתביעתו קיום ממשל ריכוזי, ממשל מסוג זה, ה"מארגן מחדש" את הכנסות הכלל באופן כפייתי, מתעלם מהיחיד, סותר את תפישת הרכוש הפרטי ומנסה להעלים את המסחר הפרטני מן החברה; לפי ד"ר מילטון פרידמן, הסוציאליזם סותר את ערכי היסוד של היהדות ובהם הכבוד לשוני בדעות, אחריות היחיד למעשיו, האמונה בכוחה של התבונה (64) . פרידמן מזכיר כי היהודים שרדו בהסטוריה בכוח כלכלת השוק, כנגד החוקים, ומעולם לא נזקקו לממשלות. ההפך הוא הנכון: הממשלות היו נגדם (כנ"ל) . מילטון פרידמן מזכיר כי היהודים ניזוקו בהסטוריה רבות על ידי ממשלות (64) . אין ספק כי נזק זה ממשיך להיגרם תחת שלטון הממשל הישראלי, המתפקד כמו כל עריץ או נוגש לאורך ההסטוריה הגלותית, אך הפעם בארץ ישראל.

 


23. האלטרנטיבה: קפיטליזם, סחר המבוסס על רכוש פרטי.


קפיטליזם הוא שיטה חברתית המבוססת על רכוש פרטי ועל כיבוד זכויות האדם. אין ראנד הראתה כי הזכות לחיים מתממשת בזכות לרכוש (22) ויצרה את הקשר ההכרחי בין זכויות האדם לזכויות הרכוש בחברה חפשית. קפיטליזם משמעו רכושיות, כלומר: שיטה המבוססת על יחסי רכוש, ועל שיתופיות באמצעות סחר. על אף שהקפטיליזם עומד ביסודו של כל שגשוג בהסטוריה, הוא לא זכה להכרה הפילוסופית שהוא ראוי לה ולכן, הקפיטליזם המושלם עדיין לא זכה ליישום מדיני מלא. כאמור, בכל רמה ומידה שבה נוסה הקפיטליזם, הוא הביא לשגשוג ופריחה גדולים ביותר ביחס למשטרים אחרים, כדוגמת ארה"ב. הכלכלן וון האייק רואה במערכת המבוססת על רכוש פרטי את מגן החופש (17). אין ראנד הראתה ששום זכויות אינן יכולות להתקיים ללא רכוש, ומכך את זכויות הרכוש הבלתי נפגעות כיסודה ההכרחי של חברה חפשית (20) . הכלכלן פרופ' ג'ורג' ריזמן רואה את החברה הקפיטליסטית העתידה כחברה בה לא יסבול איש בשל הצלחתו (18) - כפי שזה קורה היום... פרופ' מילטון פרידמן (אוניברסיטת שיקאגו) מראה כי א. הקפיטליזם מוביל לצמצום פערים. ב. הקפיטליזם מביא לפריחה. ג. ההצלחות הכלכליות בהסטוריה המודרנית נעשו על ידי יחידים שפעלו באמצעות שוק חפשי. ד. חברות קפיטליסטיות הן פחות חמרניות מחברות קולקטיביסטיות.

לקפיטליזם יסודות הסטוריים במחשבתם של כלכלנים והוגים כאדם סמית (45) , אשר סבר כי בחברה בריאה צריך כל אדם חפשי לעסוק בקידום מטרותיו, כי מסחר הוגן הוא חלק מחברה בריאה, וכי חברה חופשית מקלה על הממשל על ידי כך שהיא מקטינה את פעולותיו (כנ"ל).

בעיני המרכסיזם-קומוניזם, המשטר הקפיטליסטי מבוסס על ניצול פועלים, העובדים מתוך כפיה, ויש ניגוד אינטרסים בין בעלי ההון לבין אלה העובדים. על כך מבוססת התיאוריה המרכסיסטית הגורסת כי אפשר להגדיל רווח על חשבון צמצום במשכורות ויש, על כן, שאיפה קפיטליסטית להנמיך ל"מינימום קיצוני" את רמת המחיה של העמל בכדי להרוויח יותר. מכל זה משתמע שלפי השקפה זו, ככל שרווח של אדם אחד במערכת כלכלית נתונה נמוך יותר, הרווח של אחר גבוה יותר (57) .

בהנחות אלה מצטרפים מרכס ואנגלס למסורת הנוצרית הגורסת כי העולם חמרי (מטריאליזם), כי רווח של אדם אחד נעשה מניצול אדם אחר - וכי על אדם להקריב את טובתו האישית למען החברה (במקרה המרכסיסטי-סוציאליסטי - עתיד החברה). פרופ' מילטון פרידמן מזכיר כי הקפיטליזם מואשם על ידי הנוצרים-סוציאליסטים ברוע לב אך העובדות ההסטוריות מוכיחות את ההיפך (49) ; ההגירה לארצות קפיטליסטיות (במיוחד על רקע הבריחה ממדינות עריצות וסוציאליסטיות) היא בין ההמחשות לכוחו החיובי של הקפיטליזם ולתועלתו לבני האדם. כנגד הטענות המושמעות כנגד הקפיטליזם כשיטה המתעלמת מערכים אנושיים כמו עזרה הדדית, מציין פרידמן כי ההיפך הוא הנכון, וכי יעילות הקפיטליזם באה לידי ביטוי בכל תחום, וזה כולל את תחום העזרה ההדדית. פרידמן מוסיף כי יעילות שיתוף פעולה מרצון למטרות צדקה איננה נופלת בקפיטליזם מיעילות בארגון לייצור לשם סוג אחר של רווח (49) .

 


24. זכויות האדם ניתנות ליישום מלא רק בקפיטליזם.


זכויות האדם הן ערך עליון שקיומו בעל תוקף מטפיסי. מבחינה חברתית הן ניתנות ליישום אך ורק בקפיטליזם כי רק חברה שמבוססת על סחר חפשי ורכוש, המובטחים מפני התערבות והפרעה, מתאימה לקיומן.

הסנגוריה הפילוסופית המוצקה ביותר לזכויות האדם ולקשר ההכרחי שבין יישומן לקפיטליזם נוצרה במאה ה20 על ידי אין ראנד שטענה, בין היתר, כי אין זכות המחייבת הפרת זכות של אחרים (22), כי אין זכותו של אחד - או רבים - יכולה לכלול פגיעה בזכות אחר - או אחרים (כנ"ל), הזכות לחיים של היחיד איננה מחייבת אחר לחיות למען מישהו או לקיים אותו בחיים (כנ"ל), כי כל פעולה חברתית דורשת את הסכמת כל המשתתפים (כנ"ל) וכי קפיטליזם חפשי הוא השיטה המבוססת על זכויות האדם (כנ"ל) . ד"ר משה קרוי ביסס, בתורתו, את התיאוריה של תוקפן המטפיזי של זכויות האדם (31) . הוא טוען כי תוקף זכויות האדם אינו חברתי אלא מטפיסי, כי זכויות האדם אינן דברים שהחברה יכולה לתת או לקחת וכי, לצרכים משפטיים ושימושיים אחרים, יש לראות את זיהוי זכויות האדם כדבר שאינו שרירותי ואינו הסכמי אלא אובייקטיבי כזיהוי אמיתות מדעיות אחרות (כנ"ל) . אין ראנד ראתה את זכויות היחיד כמרכיב יסודי בכל תיאוריה פוליטית חיובית ועל יסוד זה ראתה כל חברה שאינה מכירה בזכויות היחיד כאספסוף (19).

 


25. היהדות היא קפיטליסטית בטבעה.


נטייתם של היהודים למסחר ולצבירת עושר הביאה להם נזקים רבים בהסטוריה. תרומתם לתרבות הייתה עצומה. תרומה זו לא רק שלא הוכרה, אלא הוקעה כשלילית, כחומרנית וכבוזזת ומנצלת על ידי שליטים, חברות וממשלות בכל העולם. נושאת הדגל של האנטישמיות בכל הזמנים הייתה הכנסיה הנוצרית שערכיה המוסתרים בענפי הסוציאליזם גרמו להשמצת היהודים כחומרניים ותאבי-בצע, (ועם קום מדינת ישראל – כאימפריאליסטים). (משא האשמה הזה הוא הדוחף את ישראל של היום להתאבדות פוליטית נוצרית של צליבה עצמית). בעבר זוהו הייחוד היהודי, מעלותיו וערכיו רק לעתים רחוקות מחוץ ליהדות הדתית (62) אבל עובדה היא שהיהודים, כיחידים וכקהילות, נלחמו במשך דורות שהותם באירופה בחוקים מקומיים שניסו – ובד"כ גם הצליחו - למנוע מהם צבירת רכוש.

מכיוון שערכים נוצריים סוציאליסטיים אלטרואיסטיים שלטו בכיפה באירופה, זוהה רק לעתים רחוקות הקשר, שעליו עמד המדינאי ד'יזראלי, בין הנטיה (היהודית) לדת לנטייה לרכוש (כנ"ל). הצלחתם של היהודים, כנגד כל המכשולים, לצבור רכוש במאבק ההסטורי הזה נוצחה קודם כל על ידי אנטישמיות חוקית (63) שניסתה להכחיש את ייחודיותם של היהודים בדרכים חוקיות שונות (כנ"ל) ; דבר זה נעשה, בין היתר, על ידי חוקים כלכליים "משווים" אשר מטרתם המוצהרת היתה "להשוות את הפערים" מבחינה כלכלית (כנ"ל) כדי להגיע ל"שויוניות" .

בהתאמה, באירופה הוקע תדיר על ידי הנוצרים מה שנקרא "היחס הבלתי מוצדק בין הרכוש היהודי לבין העמל הנוצרי". צורת אמירה זו משקפת את זהות הרעיונות האנטישמיים-נוצריים כלפי היהדות עם ההשקפות הפוליטיות-כלכליות של המרכסיסטים והסוציאליסטים, שאומר כי האנטישמים זהים מבחינה זו למרכסיסטים ולסוציאליסטים. על כל זה נוסיף כי האנטישמים שניסו לבלום את התפשטות היהודים הצהירו תדיר על הרבית היהודית – ה"נשך" - כעיקרון הרווח אשר נתפש, בעיני הנוצרים, כרווח מנצל במיוחד. נושא זה מטופל כדבעי בהגות היהודית, וביסודו עומדת תפישת רווח עודף אשר מנוגדת לחלוטין לתפישת הערך-העודף של המרכסיזם (56) . כך, כפי שהיהודים מייצגים עבור הנוצרי את "הרוע שבממון", הם מייצגים עבור הסוציאליסט את הקפיטליסט המנצל.

במובן זה, המדיניות הכלכלית של הממשל הסוציאליסטי הישראלי (כולל מדיניות המס) עוקבת במדויק בהשקפותיה ובהצדקתה אחר הטיעונים האנטישמיים הקלאסיים של הסטוריית התעללות נוצרית בת אלפיים שנה. כך, משיגה הנצרות את היהודים גם בארצם שלהם ומתעללת בהם. אך הפעם, בזכות בורות וטפשות שטופחו על ידי התיאוריות הסוציאליסטיות, מוסוות נטיות ההרס האנטי-יהודיות-יצרניות של השיטה, כאמור לעיל, מאחורי טיעונים של "טוב לב", "הקרבה" ו"עזרה לחלשים".

 


26. הסוציאליזם בישראל ובעולם.


השיטה הפוליטית הסוציאליסטית מקובלת בישראל מאז היווסדה על ידי רוב הזרמים. הסוציאליזם, המצהיר על הכחשת זכויות הרכוש הפרטיות (20), הצהיר מאז ימי קיומו הראשונים על מטרות כגון השגת עושר ושגשוג לכל ונכשל באופן חרוץ (20) . כפי שהראתה אין ראנד, אין הבדל בין סוציאליזם ורודנות אחרת (כנ"ל). התירוץ הסוציאליסטי הקלאסי לגבי עוולותיו הוא ש"הדברים צורכים זמן" וזוהי גם תמצית טיעוניהן של ממשלת ישראל הסוציאליסטית, אשר השיגה (ברוח המשימה המרכסיסטית) את השליטה ברכוש ובאמצעי הייצור וכמו במקרה של שאר העריצויות הסוציאליסטיות וגרמה לאזרחיה רק סבל.

הסוציאליזם הבטיח לשחרר את האדם מה"שיעבוד לרכוש", לבסס את הכלכלה על קנין משותף, להעביר את אמצעי הייצור לידי הכלל, ו"להנחיל את נכסי הרוח שהם נחלת המעטים לרבים" (33) . לפי הסוציאליזם, המשטר הסוציאליסטי, אשר "אינו יודע משברים כלכליים" (58), יבטל את "ניצול האדם בידי אדם" (כנ"ל) . כפי שמראה פרופ' נורטקוט פרקינסון, הסוציאליזם איננו מתפקד ואינו יכול לתפקד (41) .

כאמור לעיל, הסוציאליזם הוא שפתה החילונית-בינלאומית העכשווית של הנצרות, אשר התחפשה בלבוש חדש בכדי להמשיך ולבצע את כיבושיה הרוחניים בעולם. ככזה, מאפשר הסוציאליזם תקשורת מורכבת כלל-עולמית של עריצים, בשל קיומה של טרמינולוגיה סוציאליסטית. זו הסיבה לקשר בין עריצויות מזרח-אירופה לעריצויות המזרח הרחוק או המזרח התיכון; בארצות ערב, למשל, קיבלו את עקרונות הסוציאליזם והחופש ככלי שלטוני מעולה להצדקת רודנות ותקשורת מודרנית עם רודנים. מפתח המושגים הסוציאליסטי הוא שפה בינלאומית של עריצויות שיצרה קשרים בין בריה"מ וארצות-ערב והיום בין ארגוני טירור סוציאליסטיים בהשקפותיהם, עריצויות סוציאליסטיות בארצות-ערב, ותנועות סוציאליסטיות בארה"ב ובישראל (25) . הסוציאליזם הפוליטי מסתתר מאחורי השיטה הגורסת שלא צריך להיות שום קשר בין ההצהרות המגמתיות להצלחה במציאות. לאור זה, אין איש הבודק את מידת ההצלחה של השיטה הסוציאליסטית במציאות – וקל וחומר שאיש איננו מחזיק ביכולת להשיב פעולה לאחור פעולה חוקית משהוחלט על ביצועה. במובן זה, נוסע הסוציאליזם העולמי בכלל והישראלי בפרט רק קדימה, כשהוא דורס את מתנגדיו ללא נימוק פרטי משמעותי. הציוד הרעיוני היחידי של הסוציאליזם על כל צורותיו הוא "סיסמאות הקרב" העתיקות של הנצרות.

 


27. סיכום, לאור הדמיון בין מצבה של ישראל היום למצב מתיישבי ארה"ב לפני ההחלטה על המרד במלך האנגלי.


ענינו של משפט זה הוא הפרת חוק שבוצעה על ידי. את הפרת החוק ביססתי על אותם עקרונות מסגרתיים שקיבלתי בירושה מאנשי הצדק, האמת והחופש של הדורות שעברו. מבחינה עקרונית, יש בידי לפחות את כל הזכויות החיוביות שהיו לאותם אמריקאים שמרדו בשלטון הבריטי. אם נשווה את טיעוני לטיעוני מורדי המהפכה האמריקאית, ניתן יהיה לראות בקלות את הדמיון:

א. ממשלות חייבות להיות מבוססות על הסכמת הנשלטים. אני לא הסכמתי עם שליטת הממשל בי - והממשלה הישראלית מעולם לא מילאה את המינימום שעמדתי עליו לעיל.

ב. ממשלה שמפרה את חוזה השמירה על זכויות האדם, "זכאי העם לשנותה או לסלקה". כפי שנראה מהמקרה הישראלי, הממשלה הזו לא רק שלא שמרה על זכויות האדם של אזרחיה, אלא אף הפכה להם לרועץ.

ג. העם לא יפיל ממשל בקלות אלא אם כן הוא ביצע שרשרת ארוכה של מעשי פגיעה בזכויות האדם. הממשל הזה מבצע מאז שנת 1948 מעשי פשעים, שביניהם מותם של אנשים שאיש לא ישיב לעולם. אין במציאות שרשרת ארוכה יותר של אשראי לענין הזה.

ד. המלך האנגלי ששלט בארה"ב לפני המהפכה האמריקאית יצר משרות מלאכותיות רבות ומצץ את לשד העם. כמה משרות נוצרו על ידי אלופי הסוציאליזם הישראלי, כמה מפעלים כושלים הוקמו, וכמה מלשד משלם המסים הישראלי מצצה הפקידות המסואבת בישראל?

ה. המלך שיעבד את המתיישבים לחוקים הזרים לתפישת המוסר שלהם ונתן הסכמה לפעולות חוקיות שלא היו מקובלות עליהם. מדינת ישראל, שאמורה על פי מגילת העצמאות להיות מדינה יהודית קיבלה עליה חוק נוצרי.

ו. המלך הטיל מסים בלי הסכמת הנישומים. כפי שהראיתי, הסכמת האזרחים במדינה חופשית למסים המוטלים עליהם היא הכרחית. מי, אי פעם, במדינת ישראל, שאל נישום לדעתו על השוד שמבצעים בו? כמעט אף אחד, אף פעם.

כל אלה היו די והותר בכדי שמתיישבים אמריקאיים ימרדו במלך אנגליה לפני למעלה ממאתיים שנה. סעיף ה לבדו די היה בו בכדי שמתיתיהו ימרוד ביוונים לפני אלפיים שנה. איך קורה שהיהודים של היום שותקים? הם מרומים והמומים. הם טובלים בטעות שחלקה טרגדיה וחלקה מזימה; הם חושבים שמדינת ישראל חפשית ודמוקרטית. הבורים הגמורים שלהם מאמינים שהמדינה יהודית. ע"פי מה שהראיתי היא איננה אף אחד מאלה.

הדמוקרטיה איננה משטר חיובי והיא מועילה רק לעריצים ולטפשים. הממשל חייב לפעול למען הכלל ללא העדפה והוא איננו עושה זאת; הוא מגרש אנשים אל מחוץ לארץ על ידי מדיניות מסים חונקים ומדביר חלק אחר באוכלוסיה על ידי המוני חוקים, צווים, הליכים ופרוצדורות. בפעולות אלה, האמורות לסייע לחלשים, הוא פוגע בעיקר ביצרנים. הממשל בישראל, באין חוקה המגבילה אותו, אינו מוגבל ביכולת החקיקה שלו ונמצא למעשה מחוץ לחוק, לשכל ולצדק; הוא יכול להוציא לפועל כל גחמה שרירותית – והוא עושה זאת: הוא פוגע בזכויות של מיעוטים ומפר מדי יום את ההבטחה לפנות אל האזרח בכדי לקבל את הסכמתו לשליטתו.

אף כי ארה"ב קמה כאומה נוצרית, היא הצליחה, בזכות חוקה המגוננת על זכויות האדם, לשמור, על אף הערכים הנוצריים המושחתים פוליטית ומוסרית, על מידה רבה (יחסית) של חופש. בזכות זאת שגשגה מבחינה כלכלית והפכה לאומה החזקה והעשירה שבעולם.

ישראל הוקמה כעריצות סוציאליסטית לא-מוסרי והיא מחניקה את הפוטנציאל היהודי-אינדבידואליסטי-קפיטליסטי שלה. אם תוקם בישראל מדינה חפשית שבה חוקה שמבוססת על זכויות האדם, על חוק אובייקטיבי ועל כבוד לחוקי היהדות ייעשה, לדעתי, צעד משמעותי ראשון בכיוון הנכון, שיביא רווחה ואושר לעם בישראל.

על רקע אי הצדק, העוול, הטפשות, הבזבוז והבורות ה"חוגגים" בישראל, מתחייבת, מוסרית, ממי שמודע למצב, פעולת סירוב להמשכת שיתוף-פעולה; בהקשר הקיים, אני מוצא לנכון לסרב לשתף פעולה עם העוול – וזאת כדי לשמור על מוסריותי.

נתונים נוספים