הצהרה על עבדות

 

אל: ת"א הכבושה, תשרי תשנ"ו

משעבדי

א. ל. נ.,

הצהרה על עבדות

 

ביום רביעי כד בתשרי תשנ"ו אוכנס על ידי ממשלת ישראל לבית-כלא, בו ארצה עונש מאסר של חמישה חדשים, וזאת כעונש על סירובי לשלם מסים למדינת ישראל. הריני להצהיר בזאת כי אני רואה עונש זה כשיעבוד הממחיש את היותי עבד במדינת עבדים. בהתאמה לכך, שהותי בבית הכלא הממשלתי איננה אלא החמרת תנאי העבדות, אשר כנגדה יצאתי בסרוב זה.

סירובי נובע, בין היתר, מאי הסכמתי לממן פעולות לא מוסריות המבוצעות על ידי מדינת ישראל. ממשלת ישראל מבצעת, מאז קום המדינה, פעולות המנוגדות לעצם קיומי הפיסי והרוחני גם יחד; פיסית, מדינת ישראל פועלת כנגדי בכך שהיא מרוששת אותי מבחינה כלכלית. בטחונית, היא מסכנת את חיי במדיניות של מורך לב ותבוסתנות. מוסרית, מדינת ישראל מערבת אותי, כאזרח, בשיתוף פעולה בפשעים כנגד זכויות האדם בארץ ובעולם.

את כל אלה משיגה המדינה על ידי כפיה, ועל כן אני מתנגד לכפיה. התנגדותי לכפיית המדינה מבוססת על התנגדותי העקרונית ליזימת אלימות כלשהי של אדם - יחיד או קבוצה - כנגד בני אדם אחרים. אני רואה כל יזמה כזו כאי-מוסרית, ועל כן את מבצעיה כפושעים, בין אם הם מזויינים בנשק ובין אם הם מזויינים בהסכמת אחרים.

שום אדם - או קבוצה - אינם מחזיקים בזכות לפגוע בי ו/או ברכושי. אדם - ומה שיצר - שייך רק לעצמו. שום אדם אינו שייך לאיש. אני אינני שייך לאיש. איש אינו שייך לי. אני אינני רכוש וכל התערבות בכוח בחיי היא אלימות.

אלימות איננה צדק, ואדם או קבוצה שצודקים אינם חיים באמצעות אלימות. אלימות היא דרך חייהם של פושעים ולכן רק כנגדם היא מותרת - וצודקת. אדם שנוקט באלימות כלפי אחרים הוא פושע. ממשלה שעושה זאת היא פושעת אלימה.

מדינת ישראל של היום היא פושעת אלימה. אלימות זו מנוגדת לחופש וליהדות גם יחד, ועל כן מדינת ישראל איננה חפשית ויהודית, כפי שהיא מתיימרת להציג את עצמה. באלימותה פוגעת המדינה בזכויות האדם של אזרחיה. אזרח שיודע על פגיעה זו ואינו מוחה כנגדה הופך לשותף לפשע. על כן אני מוחה. על כן אינני משתף-פעולה; אני אינני פושע.

בשל מחאתי, בשל התנגדותי לאלימותו, מפעיל הממשל כנגדי אלימות גדולה יותר, בכדי לשבור אותי. מכיוון שקל לשבור אדם באמצעות אלימות, החליט הממשל שדרך האלימות היא הדרך האידיאלית "לטפל" בכל מי שאינו מסכים למדיניותו.

הממשל, הנוהג כרועה בהמות, פועל כנגד אזרחיו בשיטת המקל והגזר, וכך הוא מצליח לשכנע בני אדם בכך שהם בהמות - אבל הם לא. במדינת ישראל גוזזים את צמרם של האנשים כאילו היו כבשים, חולבים אותם כאילו היו פרות, ורוכבים עליהם כאילו היו סוסים. יום אחד יבינו הנגזזים, הנחלבים והנרכבים כי הם בני אדם, וכי יש להם זכויות אדם - ועד אז הם יהיו אומללים, כמו אזרחי מדינות-ערב העריצות שמסביב לגבולות הגטו הישראלי.

כיוון שכוחי דל יותר מזה של הממשל, וכיוון שהממשל מתנהג אלי כאילו אני בהמה )כפי שהוא מתנהג לכלל האזרחים(, אין לי ברירה אלא להיכנע לו - אלא שכניעתי לכוח הזרוע איננה אלא כניעה לעליונות כוח הזרוע. זו איננה כניעה רוחנית-מוסרית ואיננה הכרה במוסריותו וזכותו של הממשל. יתרה מזו, בכך שהממשל בוחר בדרך האלימות הוא מוכיח כי הוא איננו מתאים לנהל את עניניהם של בני אדם, אלא של בהמות.

אזרחי ישראל של היום מונעים בעיקר על ידי פחד. פחד הוא, היום, המניע הישראלי הראשי בפוליטיקה, בכלכלה ובמוסר. אזרחי ישראל חוששים ממדינות ערב, ממדינות המערב, מפקידים, שוטרים, פקחים, ראשי ערים, שרים וכיו"ב. אזרחי ישראל אינם צריכים לפחוד מן הממשל, אלא ממה שיקרה להם אם יאבדו צלם אנוש וייהפכו לבהמות - וזה מה שיקרה אם יתנו לפחד למשול בהם. מדינת ישראל של היום היא גטו שבנו מדינות העולם ליהודים בכדי להגביל את חופש התנועה שלהם במזרח-התיכון. בתי הכלא של מדינת ישראל הם מחנות ריכוז שמטרתם להוות את האיום הכוחני הגדול ביותר על האזרח.

בתי הכלא הם בתי עינויים רוחניים; הם מכוונים לפגוע בנפש האנושית, שהערך היקר לה ביותר הוא הדרור. הם מיוסדים על העיקרון שעינויו הרוחני של הטוב והחף-מפשע גדול יותר מזה של הפושע האמיתי, והם מתוכננים לגרום ליחיד סבל פעיל שישמש גורם שירתיע אותו מלהגשים את חייו הוא. מטרת הכלא היא לדכא את אישיות היחיד לטובת אחרים, ו"לשכנע" אותו, על ידי אלימות הסורג והמנעול, כי חיי עבד בחוץ עדיפים מחיי עבד בתא המאסר. בנוסף, יש לבתי הכלא השפעה משחיתה מבחינה מוסרית גם על מפעיליהם; כך, פוגע מוסד זה בסוהרים ובאסירים גם יחד, והופך את כל המעורבים בהפעלתו לקרבנותיו.

מכיוון שמוסד הכליאה הוא מוסד נפשע, מכיוון שמוסד הכליאה איננו אלא המשך אלימות הממשל כנגד חפים-מפשע, מכיוון שמוסד הכליאה אינו עולה בקנה-אחד עם שום רעיון אנושי של הגנה על רוח האדם )כולל התפישה היהודית-המסורתית(, מכיוון שמוסד הכליאה ממסד עינויי רוח ופגיעה בזכויות היסוד של כל יחיד בחברה, מכיוון שמוסד הכליאה הוא הממסד האלים אשר במשך אלפי שנים איפשר את המשך עריצותם של ממשלים פושעים באשר הם, יש לחסלו.

חיסולו של ממסד זה ייעשה באמצעות מאבק רעיוני, אשר יסביר ויתאר את פגיעתו החמורה ברוח האדם. מאבק זה יבוסס על מחקר אשר ימחיש את העינויים העוברים על החוסים בבתי-הכלא, ואת ההפסדים והעוול הנגרמים מקיומם. בנוסף, יראה מחקר זה כי קיומם הנוכחי של בתי הכלא הוא פשע ממוסד כנגד זכויות האדם, ושהצגתו כלפי החברה כפתרון לבעיות הפשיעה איננה אלא אחיזת-עיניים המתיימרת לפתור פשע על ידי ביצוע פשע נוסף: פשע ממשלתי.

העדויות לביסוס תחילתו של מחקר זה הן רבות וזרועות לאורך אלפי שנות עוול. כהוגה-דעות וכחוקר, אני מתכוון לנצל את זמני במאסר להכנת דו"ח מפורט אשר יתאר את הפגיעה בזכויות האדם בבתי-כלא בישראל ויניח את אבן הפינה לפעולה חברתית אשר תחסל את בית עינויי רוח האדם ותוציא אותו אל מחוץ לחוק. מדינת ישראל החדשה, אשר תיישם את הידע החדש בתחום זה, תהיה מדינה בה ייאסרו עינויים מכל סוג שהוא - בגוף וברוח.

אני נכנס לכלא בהכרה שאני אדם חפשי, החי בחברה אנושית משועבדת הנשלטת בידי ממשל אלים, התופש את בני האדם כבהמות. ככזה, משימתי היא להמחיש את מהות רוחו של אדם חפשי, אשר אף כי ניתן לשעבדו גופנית, רוחו היא מעבר למגע ידם של אחרים, אלימים ככל שיהיו.

כוח גופני הוא רק כוח חמרי, והוא יכול להשיג רק כאב. כזה הוא כוח הרוב. מבחינה מוסרית, רק לכוח הצדק יש משמעות - ורק הצדק יכול להגשים את מטרות האדם והחברה. במובן זה, לאדם צודק אחד יש כוח רב יותר משיש למליון טועים.

עבדכם הלא נאמן

אוהד קמין

הוגה-דעות, אמן, מחנך

עבד מדינת ישראל בהווה

אזרח חפשי של מדינת עם ישראל החדשה

 

נתונים נוספים