חוקה לישראל: אינפלציה מושגית

 

חוקה לישראל: אינפלציה מושגית


57 שנים עברו מאז הקמת מדינת ישראל. במשך תקופה ארוכה זו אין מהותה של המדינה מוגדרת כהלכה במסגרת חוקה. יתכן ובמשך תקופה זו היה גם מי שהיה בעל ענין שאזרחי ישראל לא יידעו את ההבדל העקרוני שבין חוקה לחוק, שלא ידעו כי כל עוד אין למדינת ישראל חוקה, היא למעשה איננה קיימת.

 

מדינה ללא חוקה

 

עם ההכרזה על קום המדינה הבטיח דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של המדינה הזמנית כי תוך זמן קצר תגובש חוקה.

חוקה היא ההסכם היסודי שבאמצעותו יודעים האזרחים מהם העקרונות שעליהם מבוססת המדינה. מדובר בכתב החוזה המוסכם שבלעדיו אין בסיס לשום חוק אחר. אך עד היום לא קויימה ההבטחה. עד היום מתפקדת מדינת ישראל כמדינה ללא חוקה.

מיום קומה ועד היום מדינת ישראל מונהגת על ידי ממשלה זמנית, שהיתה אמורה להפוך לממשלה של קבע תוך מספר חדשים, לאחר שתתקבל הסכמה לגבי עקרונות מנחים. העובדה שהדבר לא קרה אומרת שמדינת ישראל היא עובדה חסרת הצדקה, פרי של פעולת מרמה מקיפה, המטילה צל של אי לגיטימציה על כל חוקי מדינת ישראל.

אך ידיעתה של מרמה זו, אשר אך מעטים מבין האזרחים מודעים לה, מיטשטשת עם התרחקותו של הגנב ממקום הפשע. הגנב – אלה שהשתלטו על הציבור המאכלס את ארץ ישראל, ובעיקר היהודים היושבים בה – נהנה עד היום ממחטף מחדל. עד היום הוא סומך על בורותו של האזרח הישראלי לגבי מהותה של חוקה ומאפייניה.

בורות זו באה השבוע לידי ביטוי ביום ההולדת של הכנסת, שבו הגיש לכנסת הח"כ מיכאל איתן, יו"ר הועדה לחוק, חוקה ומשפט, את ההצעה הראשונית לחוקה, כפי שגובשה לאחר תקופה ארוכה של עבודה. אך כל הכרוך בעובדה זו ממחיש את אי ההבנה הקיימת בציבור לגבי מושג החוקה ואת האינפלציה החוקית/משפטית שנבעה כתוצאה ממחסור זה במדינה.

ביום ט"ו בשבט, שבו כלל סדר היום דיון על הצעה על נוסח חוקה, אמר יו"ר הכנסת ריבלין דברים המשקפים את הבנותיו לגבי מהותה וכוחה של חוקה כתובה. בדבריו יש מן התעודה לגבי תפיסתו החברתית דהיום של מושג החוקה.

ריבלין, שהיה בין הדוחפים לגיבוש החוקה, אמר: ""הרחק מהכותרות הצהובות; הרחק מכל הפרשיות שהכתימו את הכנסת ה16; הרחק מגבולותיו הצרים של הקשב הציבורי - יושבת קבוצה של חברי כנסת ומלומדי משפט, ועושה היסטוריה. בזכות הקבוצה החרוצה הזו, בראשות היושב-ראש חה"כ מיכאל איתן, עוד תיזכר הכנסת ה-16 לטובה, בדברי ימי הדמוקרטיה הישראלית".


עם זאת אמר: "לעולם אין ולא תהיה, הכרעה סופית, המסיימת את כל המחלוקות, שאין אחריה הרהור וערעור. זו מהותם של החיים הדמוקרטיים. וכאן בדיוק טמונה, כמובן, גם הסכנה הגדולה שבחוקה כתובה (בכל חוקה אנושית כתובה), כזו המנציחה ומקדשת ערכים שאולי יפים לשעתם, אך תוקפם החברתי, המוסרי, עלול לפוג לאחר זמן".


בדבריו מנמק ריבלין: "מי שסבור כי ניתן בכלל לכנס ערכי יסוד מוסכמים אל תוך חוקה כתובה ולפתור בכך, אחת ולתמיד, את המחלוקות הערכיות הקורעות את החברה הישראלית - שיתעורר מן האשליה. זו, לדעתי, איננה צריכה להיות תכליתה של חוקה; בוודאי לא של חוקה ישראלית".


"בית המשפט העליון, שיופקד על פרשנותה של החוקה הישראלית הכתובה, אם וכאשר תיכונן, יעמוד בדיוק כמו היום, מול אותן שאלות ערכיות וייגרר, בדיוק כמו היום, אל תוך המחלוקות החברתיות (וממילא גם הפוליטיות) של העתיד ויש לי יסוד להניח, שמחלוקות אלו לא תהיינה שונות בהרבה, מאלו הידועות לנו כיום. המחלוקות של היום פשוט "יעלו קומה": במקום להתווכח אם זכות פלונית היא חוקתית, אם לאו, נתווכח כיצד יש לפרש את הזכות שעוגנה בחוקה ועד היכן משתרעת הזכות החוקתית המעוגנת".


את דבריו מסכם ריבלין וקובע כי "מי שמצפה שהשיח החוקתי יהפוך ולו לרגע אחד לפשוט יותר, ברור יותר, מכפי שהוא היום - מוזמן להתפכח מן האשליה. עוד בטרם נתכוננה בכלל חוקה כתובה - יש מי שעמל כבר על בנייתה של הקומה הנורמטיבית הנוספת, זו שתהיה מעל החוקה הכתובה, הגלויה, המסורה לעם. אם חשבתם שהחוקה הכתובה תהיה חזות הכול – טעיתם".

היו"ר מבטא, כאמור, את אי ההבנה הקיימת בחברה הישראלית של היום לגבי מושג החוקה. יסודה של הטעות, בראש ובראשונה, היא בהערכת הערכים הכלולים בחוקה כעלולים להשתנות עם שינוי הרוחות; ריבלין אומר כי החוקה הכתובה "מנציחה ומקדשת ערכים שאולי יפים לשעתם, אך תוקפם החברתי, המוסרי, עלול לפוג לאחר זמן". זו טעות – ויסוד ההבדל בין חוקה לחוק. תפקיד החוקה הוא בדיוק הגדרת ערכים יסודיים כאלה

 

הטעות היסודית: זמניות במקום קביעות

דברים שיפים לא רק "לשעתם" אלא לכל הזמנים:

חוקה היא תעודת יסודות חוקי המדינה. יסודות אלה אינם משתנים. החוקים יכולים להשתנות, החוקה לא. הענקת מעמד של חולף למה שקבוע הוא תוצאת האינפלציה החוקית, שלה אנו עדים בעיסוק היום-יומי של המחוקקים: חקיקה. בפרלמנטריזציה הישראלית מקובל שככל שיש חוקים רבים יותר, טוב יותר הדבר. רק בשבוע שעבר התקיימה מול הכנסת הפגנה שאת מתביעותיה הוגדרו כ"מיעוט חקיקה" לגבי נושא מסויים.

הציבור האזרחי התרגל לכך שהחקיקה היא דרכו של הפרלמנטר לנהל את עניני המדינה – והוא מכבד ח"כ ככל שזה הציע יותר חוקים לספר החוקים. בד"כ אין האזרח רואה את מערך האכיפה שתובע כל חוק כדי ליישמו – ואת ההוצאות המרובות שבצידו, שמשמען הטלת עוד ועוד מטלות על גבו של האזרח, שבישראל הוא ממוסה ללא שום מגבלה.

 

החוקה כמגביל הממשל

זוהי גם אחת מנקודות הצורך בחוקה; מדינה שבה מגדירה חוקה את מגבלות השלטון, אין החקיקה יכולה לחרוג אל מעבר לגבול הנדרש – והגדרת תפקידה של המדינה ומקומו של הממשל בה הוא אחד מתפקידיה של החוקה. במדינה שבה החוקה מגדירה את מידת השימוש הראוי בחוק, יכול האזרח לשמור על כך שהחוקים לא יופרזו במידתם. כשאין חוקה, אין הגבלה למספרם, מידתם ואיכותם של החוקים.

במדינה שבה מוגדרים מראש סמכויותיו של הממשל, מוגדרת בחוקה גם אמת המידה לפעולתו. איש הממשל אינו יכול – כמו בישראל נטולת החוקה – להטיל מסים, מגבלות או הלכות על האזרח ללא מעצורים או מגבלות מצידו. במובן זה, החוקה הוא ספק המגבלות של השלטון, המונע מן השלטון לשעבד את האזרח. אם החוק חורג מסמכותו ומטיל על האזרח חוק רק משום שהעומד/ים בראש הממשלה החליטו על כך, יכוןל האזרח להגן על זכויותיו באמצעות החוקה המגדירה אותן.

למשל, אם היו זכויות הרכוש של האזרח בישראל מוגנות על ידי חוקה, לא יכול היה ראש ממשלה – או, אפילו הסכם בכנסת – לאיים על זכויות אלה. במקרה כמו תכנית ההתנתקות למשל, לא היה צריך שום אדם לחשוש מכך שהוא ורכושו יופרדו זה מזה. מכיוון שבישראל אין בנמצא חוקה השומרת על זכויות האדם, איש, למעשה, אינו בטוח מפני חוק ממשלתי שעליו תחליט הממשלה מחר.

בהיעדר חוקה, אין החברה חיה מתוך הסכמה לגבי תכליתה של המדינה – וזו יכולה להיקבע עפ"י כל רעיון שרירותי או גחמתי עפ"י רוב. במקרה של ישראל, נקבע רוב זה עפ"י 120 חברי כנסת – אך מה מונע מהממשל להוסיף עוד 10, 30 או 50 חברים נוספים לכנסת? ומי קבע – ולמה - כי 120 ח"כים – ולא 30 או 300 יחליטו על החוק שייכפה על האזרחים כולם?

לחוקים פתרונים.

נתונים נוספים