מרד מוצדק

 

מרד מוצדק

תצפית על המתרחש בימינו במדינת ישראל מעלה שאלות לגבי המתח הקיים בין השלטון בה לנתיניו, באשר ברור כי רבות מפעולות השלטון אינן עולות בקנה אחד עם משאלות לבם של אזרחי המדינה. לגבי הדבר נשאלת השאלה באילו תנאים פוקעת הלגיטימציה של ממשל נתון עד כדי שהמצב מצדיק נקיטה במרד אזרחי במטרה להסיר את השלטון ו/או להחליפו. לצורך בירור עקרון זה כדאי לפנות להסטוריה הכללית ולהתחיל את סקירתנו בגורמי המרד שהפילו את מלכות ישראל הקדומה.

בשיאה נשלטה מלכות ישראל על ידי שלמה המלך, אשר הקים את בית המקדש המפואר בירושלים. התנ"ך מספר לנו לגבי תקופת מלכות שלמה "וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו מדן ועד באר שבע כל ימי שלמה". מכך ניתן ללמוד כי לפחות כשמדובר בהיבט הקיומי-בטחוני של התקופה, מילא שלמה את הנדרש ממנו כמלך המופקד על בטחונו של העם. אך הדברים רחוקים מלהיות כה ברורים לגבי ההקשר הכלכלי של מלכות שלמה ובמיוחד לגבי ההיבט של הוצאות הציבור.

ממקורות שונים ידוע לנו על היות נטל המסים בתקופת שלמה המלך כבד ביותר וכי רבות מההוצאות שנטל המלך על מלכותו לא היו מקובלות על העם. למעשה, בימי שלמה נתקיימה נבואת האזהרה של שמואל אשר הזהיר את בני ישראל שביקשו לעצמם מלך כי המלך יקח רבים ממשאביהם לצרכיו. בנוסף לכך, המלך שלמה רשם לחובתו הוצאות כספיות עצומות אשר לא קיבלו את אישור העם ולא נתמכו על ידו. אך אין ספק שהחמור מכל אלה היה העומס הכלכלי הקשה שהטילה מלכות שלמה על העם, והוא אשר הביא, בסופו של דבר, להתפצלות הממלכה.

לפי המסופר במקרא, פילוג ממלכת ישראל המאוחדת התרחש לאחר מות שלמה המלך כאשר עלה בנו רחבעם לכיסא המלוכה. בני ישראל ביקשו הקלה מעול המסים הכבד ששרר בתקופת אביו כתמורה להכרתם במלכותו, אך בניגוד לעצת יועציו הזקנים שדגלו בהפחתת המסים כרצון העם, דחה רחבעם את בקשתם. הדבר נתן את האות למתנגדי בית דוד למרוד במלכות רחבעם. בעקבות זאת התפלגה הממלכה לשתיים.

בהקשר של העם היהודי, ההסטוריה שלאחר התפלגות הממלכה כוללת רצף ארוך של פרקי שיעבוד וגלות שעברו על העם היהודי וגירשוהו, בסופו של דבר, מארצו. גם עמים אחרים בעולם מצאו לנכון למרוד בשליטיהם ולהחליף מדי פעם את ממשליהם. באמצע המאה ה19 התרחש הגל הגדול האחרון של תנועות פוליטיות שבהן התנערו רוב עמי אירופה ממלכיהם ועברו לשיטה הדמוקרטית. מה שנתן דחיפה חזקה למהלך זה היתה מלחמת העצמאות האמריקנית, שהתנהלה במאה ה18. היא היוותה, למעשה, מרד באימפריה הבריטית ששלטה עד אז במושבות באמריקה.

המרד האמריקאי בבריטים, אשר התנהל לאור הסיסמה "אין מסים ללא ייצוג", בוסס, כמו המרד היהודי העתיק, על סוגיית המיסוי. אך אלה שנקטו בו לא התנגדו לעצם קיום המסים או להיקפם אלא לעקרון שלפיו אין הגורמים גובי המסים והמשתמשים בהם מעניקים לאזרחים משלמי המסים מעמד הראוי לפעולתם זו. כך, למעשה, היה הקשר בין מחוללי המרד נגד מלכות דוד ומחוללי המרד נגד המלך הבריטי באמריקה עקרוני ביסודו: בשני המקרים הבינו המורדים שניהולו של השלטון את משאבי הציבור מחייב אותו לפעול בדרך שמשרתת את עניני הציבור ואינה מנותקת ממנו. בשני המקרים ראו המורדים את ניתוק הקשר בין העול המושת עליהם לבין שאיפותיהם כהצדקה למרד.

מאז ומעולם הטיל השכל הישר, העומד ביסודה של כל שיטה פוליטית ראויה, על ממשל ראוי לספק לנתיניו ערכים מסוימים ובהם מידה של בטחון אל מול אויביו. בכל מקרה מחויב השלטון להוצאת משאבים לא בזבזנית שתהיה מותאמת לעניני ציבור משלמי המסים שלו. במדינת העולם המודרני, שמתערבת בתחומי חיים רבים שבהם לא עסקו מלכי ישראל בעבר, מוטלת על הממשל חובת השקיפות והבהירות, שבאמצעותם אמור האזרח לבקר את הדרך שבה מוצאים משאביו.

במדינת ישראל של היום אין ספק לגבי עול המסים הכבד המושת על הציבור. משלם המסים הישראלי ידוע כאחד המממנים הגדולים ביותר של הוצאות ממשל בעולם הדמוקרטי. אך האם הוצאה משאבית עצומה זו אומרת שניהול משאביו של הציבור הישראלי נעשה בצורה הטובה ביותר האפשרית? לא ולא. ישנם תחומים רבים שבהם ממשלת ישראל אחראית לבזבוז אדיר של משאבי ציבור בשל שיקולים לא עניניים וחוסר ידע מקצועי, שלא לדבר על כך שבשל המצב הבטחוני הרגיש שבו נמצאת ישראל מוטלים סוגי חסיונות שונים על הוצאות בתחומי הבטחון, אשר הציבור הרחב מנוע מלדעת מה מתרחש לגביהם. על רקע האיומים הקיימים על המדינה גם לא ברור לאזרח המקומי מהי מידת יעילותה של ההגנה שיש בידם של העומדים בראשה לספק להם.

במדינת ישראל של היום מתערבים אנשי הציבור בתחומים רבים ומגוונים של חיי האזרח, כשאין הם רואים שום מגבלה על זכותם-כביכול לנהל את חייו מינקות ועד זקנה. בצד העובדה שהתערבות מסוג זה לא היתה קיימת אף בימי שלמה המלך, לא היה הוא מעז לדון עם אויבי ישראל ועמים זרים בתנאי כניעה משפילים או במסירת חלקים מארץ ישראל לידי פושעים אלימים ורוצחי יהודים.

ההוצאות והטיפול במשאבים הנוגעים להקשר הבטחוני נושקים בישראל לנושאים פוליטיים, שבעיקרם עוסקים בשאלות ערכי היסוד של העם היהודי. במידה שבה ניתן לבחון עד כמה מובטחים ערכים אלה על ידי שיטת השלטון הישראלית, ניצב העם בישראל מול בעיה עקרונית החורגת משאלת השימוש במשאבים. נראה שמזה זמן ארוך אין ערכיו של הציבור היהודי-ישראלי מוגנים כהלכה. בהקשר זה נובעת הבעיה מהבדל משמעותי של עמדות הקיים בין אנשי הממשל לבין אזרחי המדינה.

הדבר גדול במיוחד על רקע העובדה שמדינאי ישראל מבטאים היום את עמדותיו של השמאל, שמשמען כניעה לאויב. פער עמדות זה מבטא היום, לאחר שבבחירות האחרונות גברו אנשי המחנה הלאומי בישראל על תנועות השמאל, מצב שבו אין ליהודי הלאומי ייצוג הולם בממשל. ביחד עם עול המסים הגדול המושת על גבו של אזרח זה, מתקרבת מדינת ישראל למצב שבו עשויים אזרחיה לראות את הממשל העומד בראשה כבלתי מוצדק וכחסר לגיטימציה.

המדיניות העכשווית של ישראל כוללת יסודות רבים של פשרה לא מוסרית עם אויביה. נראה שהממשל הנוכחי אינו מאפשר לאזרח ייצוג הולם של עמדותיו או בחירה אמיתית באפשרות פוליטית השונה מזו של כניעה לתביעות האויב. אם יחליט, בנקודה מסוימת, חלק מהציבור בישראל על ביטול ההסכם שיש לו היום עם המסגרת המדינית שלו, הפועלת באופן לא מוסרי, תהיה משימתם של אנשי הציבור בישראל להסביר לו מדוע לא כדאי שיעשה זאת – ולא בטוח אם יעלה הדבר בידם.

אם יחליט העם בישראל כי הוא אסיר בידי ממשל אלים, שמחד משתמש במשאביו ומתקיים באמצעותו ומאידך פועל נגד עניניו, הוא עשוי להתחיל לחשוב שוב על אפשרות לפלג את הממלכה הנוכחית לשתיים באמצעות מרד. מרד מסוג זה אינו חייב להיות אלים אך הוא עשוי להיות בהחלט מוצדק,

נתונים נוספים