פגיעת המדינה הבוזזת

 

פגיעת המדינה הבוזזת

על שוד מה שאינו ניתן לחישוב

בפסק הדין שכתבה השופטת ברכה אופיר-תום נגדי בשנת 1995 היא ביקרה אותי כמי שחייב כספים למדינה ובכלל זה גם כמי שביקש להוציא כספים מידיה. אך תהיה אשר תהיה המידה שבה דברים אלה נכונים עובדתית, המדינה חייבת לי הרבה יותר ממה שאני מסוגל להוציא ממנה – וזאת גם אפילו אם אצליח להחזיר לעצמי את כל מה שהיא לקחה (ועדיין לוקחת) ממני. כי מה שהמדינה חייבת לי איננו רק מה שלקחה ממני, אלא גם – ואולי בעיקר – מה שלא איפשרה לי להיות בעליו. בהקשר זה הכוונה בעיקר לעושר רוחני, הנמצא ביסודם של כל ערכים שיכלו להיות לי, רוחניים וחומריים גם יחד.

במובן זה חש אני כי אני מייצג את היותם של רבים מאזרחי מדינת ישראל נפגעים מנחת זרועה של המדינה. למעשה, רק לעתים רחוקות – אם בכלל - התעוקה שמטילה זו על כתפי משלם המסים החי בה מובנת לו עד היסוד.

ב"מרד הנפילים", ספרה של אין ראנד, מגיש ראגנאר דאנאשילד להאנק רירדן מטיל זהב המייצג את מה שנבזז ממנו על ידי מס ההכנסה, שדאנאשילד לקח על עצמו להשיב לו. זוהי דוגמה להצהרה של ראנד על צורת השוד של המדינה את אזרחיה. אך גם בהשבה זו של מה שניתן לחישוב אין משום כיסוי הנזקים שגורמת המדינה לחיי אזרחיה בשל שליטתה במסגרות חייהם; מעבר לנזק הכלכלי-חומרי הרב שהיא גורמת להם (שבהם מסים רבים, ישירים ועקיפים, שביניהם מס ההכנסה), היא פוגעת בהם גם – וכנראה בעיקר - מבחינה רוחנית.

פגיעתה של המדינה הבוזזת באזרחיה מבחינה רוחנית גדולה יותר מפגיעתה החומרית, כי בדרכים רבות היא מונעת מהם לממש את מה שהיה בכוחם להוציא אל הפועל אלמלא היא. העוני הקיים במדינה הבוזזת אינו רק תוצאת ביזת משאבי "אלה שיש להם" אלא, לרוב, תוצאת בחירתם של רבים מאזרחיה שלא לממש את יכולתם היצרנית כתוצאה ממדיניות הכפיה של השלטון. זה, אשר חודר לכל תחומי החיים, מצר בכך את צעדיהם של האזרחים ומדכא את יוזמותיהם היחידאיות בתחומי היצירה.

חייו של אזרח מדינה בוזזת הם, לרוב, חיים של עוני. עוני זה קיים באופן יחסי גם כאשר מדובר במי שמצליח לצבור הון רב, כי דווקא כשמדובר באדם בעל יכולת יצרנית גדולה, אין דרך שניתן באמצעותה למדוד באופן מדויק את הישגיו היצרניים האפשריים בחיים שאינם כפופים למרות המדינה – ואת מה שנבצר ממנו לממש בשל השפעתה. שלא כשודד יחיד או כנופיית שודדים הנמצאת מחוץ לחוק, המסוגלים לפגוע באדם באופן מבודד ואקראי, מטיל קיומה של המדינה הבוזזת עול כבד המעיק על כתפי האזרחים היצרנים מלידה ועד שיבה; מעורבותו של זה בתחומים כמו תקשורת וחינוך, שמטרתם לשמור את האזרח בתלם הציות למסגרות הפוליטיות, פוגע גם ביכולתו הרוחנית והנפשית ליוזמה ולחדשנות, שהן המפתח לחייו של אדם חופשי. מידת החופש במדינה היא הקובעת את המידה שבה יכולים אזרחיה לממש את הטמון בהם מבחינה יצרנית. המימוש האנושי העצמי היחידאי הוא גם תנאי להישגים שיש בהם תועלת גם לכלל.

למותר לציין, בהקשר זה, עד כמה יש בפגיעת המדינה בחופש האנושי משום פגיעה ביסוד היסודות של טבע האדם. עד כדי כך פגיעה זו היא חמורה שיש בה כדי לדכא את מימושו של כלל הפוטנציאל האנושי בחברה ולהביא לכך שאזרחיה לא יוכלו להיות מאושרים.

אוהד קמין

נתונים נוספים