"פרזיטיות"?

 

"פרזיטיות"?

יש הנוהגים לקרוא "פרזיט" למי שאינו משלם מסים למדינה. כשמדובר במדינה ריכוזית-כפייתית, זוהי טעות. הצד השני של המטבע של טעות זו היא קריאה בשם "פיראט" לכל מי שיוזם לבצע עסק כלשהו בצורה פרטית, מבלי להכפיף את עצמו מתחת לחוק המדינה. בהקשר זה, די לראות את הוקעת הממשל הממלכתי את השידור, החינוך ושאר היוזמות הפרטיות בשם "פיראטיות" בזמן שהממשל הוא המבצע דרך קבע את שוד האזרחים...

טכנית, המלה הלא-עברית "פרזיט" (כמו "פיראט") מסייעת להסתיר את העובדה שלא ניתן להגדיר כעלוקה את מי שאיננו רוצה לתת (ובהמשך ארחיב את הדיבור בנושא בחירת המלה): עלוקה היא מי שלוקח, לא מי שמסרב לתת. זה שקורא לאדם שמסרב להיכנע לשוד "פרזיט" מסייע לשודד ויש לחשוד בו שהוא א. שוטה ב. שותפו של השודד ג. פחדן ד. כל אפשרות אחרת שמציגה ניתוק מהמציאות ו/או מהמוסר.

ה"פרזיטיות", כפי שמציגים אותה הפסוודו-אינטלקטואלים של היום, היא הביטוי שבו הם מתארים את סירובו של האזרח המרומה להמשיך להיות מרומה. אדם כזה נתפש כ"פרזיט" רק על ידי זה שמאמין באמת ובתמים שהרמאי הוא זה שמפרנס את המרומה והשודד הוא זה הדואג לרווחת קרבנו.

בנוסף לכך יש להעיר כי במדינת ישראל אין אפשרות מעשית אמיתית שלא לשלם מסים מכיוון שכל המוצרים הקיימים בשוק כפופים לפיקוח ולמיסוי, גם אם חלקיים ולפיכך מכיל בתוכו כל מוצר אחוז גבוה של מסים שונים - לכך דאגו השלטונות עוד עם קום המדינה. הממשל הבטיח לעצמו כבר אז קופת הוצאות ציבורית מנותקת מאפשרות ביקורת וסירוב. רצונו, בחירתו וכבודו של האזרח אף פעם לא היו בראש מעייניהם של החוגים המפוקפקים הללו (המוכרים היום את המדינה ועוד מוסיפים לקונים מכיסנו): למעשה יש רק חוג אחד שאיננו משלם מסים במדינת ישראל: זה שלוקח את הכסף ומדפיס את תלושי הממשלה (אלה שאנו קוראים כסף): זהו הפקיד הממשלתי. את הכסף שבידי הפקיד (כלומר: את התלושים שנקראים בשם כסף) הוא קיבל מראש מקופת העניים שנבזזו בכדי שהוא יוכל להיראות כמו כולנו בבואו אל המכולת.

אז מיהו – אם בכלל – הפרזיט האמיתי?

אוהד קמין

נתונים נוספים