30 נתנאל ברנדן אנוכיות ומוסריות

 

אנוכיות ומוסריות

 

האנוכיות והמוסריות כמאוחדות במסגרת צורך ותנאי פסיכולוגי לאדם

מציגים בפני ההכרה רעיון שאינו משתלב בה, רעיון שאינו נובע מן כאשר המציאות, שאינו מקבל תוקף מתהליך חשיבה, שאי אפשר לבדקו ולשפטו באמצעים רציונליים וגרוע מכל - רעיון המתנגש עם שאר המושגים ועם הבנת המציאות - זו היא חבלה בתפקוד האינטגרטיבי (המאחד והמשלב) של ההכרה; זו היא גדיעת שארית השיקול, שיש עוד לאדם וקטילת כל אפשרות להיות בטוח בדבר כלשהו.

הצורך שיש לאדם בהערכה עצמית מקפל בתוכו את הצורך לשלוט במציאות, אך אין כל אפשרות של פיקוח בעולם הכולל בהסכמתו של האדם... את חסר הסיבה.

חייו של האדם והערכתו העצמית דורשים, שהכרתו תעסוק במציאות ובעולם הזה ותתעניין בכך, אך האדם לומד שהמוסריות בזה לעולם הזה ולמציאות...

חייו והערכתו העצמית של האדם דורשים ממנו שיתגאה ביכלתו לחשוב, ובכשרו לחיות, אלא שהמוסריות - כפי שמלמדים את בני האדם - פוסלת את הגאווה

חייו והערכתו העצמית של האדם דורשים ממנו שיהיה נאמן לערכיו, לשכלו, לשיפוטו - לחייו. אולם יסוד המוסר, כפי שהאדם לומד, הוא ההקרבה העצמית.

יש לזכור, שכל ערכיו של האדם מתקיימים בהיררכיה: יש דברים שהאדם מעריך יותר מדברים אחרים: אדם רציונלי... מעריך דברים באופן יחסי לחשיבותם בחייו. אין הוא מעריך את מה שעויין את חייו ואת רווחתו, את מה שעויין את טבעו ואת צרכיו כיצור חי.

ולהיפך: אחד מאפיוניה של מחלה נפשית הוא מבנה מעוות של ערכים: הנאורוטי אינו מעריך דברים לפי ערכם האובייקטיבי ביחס לחייו וביחס לצרכיו; לעתים קרובות הוא מעריך ביותר את מה שיובילו לערך עצמי. אם נשפוט את הנאורוטי לפי קריטריונים אובייקטיביים, נוכל לומר כי הוא מעורב בתהליך כרוני של הקרבה עצמית.

שרשה של האנוכיות נעוץ בזכותו של האדם ובצורך שלו לפעול בהתאם לשיפוטו. אך אם שיפוטו עתיד להיות מוקרב - איזה מין יעילות, פיקוח, שיחרור מניגודים פנימיים או שלוות נפש תיתכן לאדם?

מוסריות המוצבת בניגוד לטבעו של האדם, ובניגוד לעובדות המציאות ולדרישות הקיום של האדם, כופה את האדם בהכרח לקבל את האמונה, שקיימת התנגשות בלתי נמנעת בין המוסרי לבין המעשי - ויש לבחור בין היות האדם בעל מעלות לבין היותו מאושר, בין היותו אידיאליסט לבין היותו מצליח. אך אי-אפשר להיות גם זה וגם זה. השקפה זו מביאה לקונפליקט ההרסני ברמה העמוקה ביותר בהווייתו של האדם. זוהי דיכוטומיה קטלנית, הקורעת את האדם לגזרים: היא כופה עליו לבחור בין היכולת לעשות את עצמו למסוגל לחיות לבין האפשרות לעשות את עצמו בעל-ערך לחיות. אלא שהערכה עצמית ובריאות נפשית דורשים מהאדם שישיג את שניהם.

ד"ר נתנאל ברנדן "היבטים פסיכולוגיים בעולמו של היחיד"

נתונים נוספים