38 מילטון פרידמן ריכוז השלטון ועוולותיו

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 928

 

ריכוז השלטון ועוולותיו

 

הדעת אומרת - וההסטוריה מאשרת זאת - שריכוז השלטון הוא האיום הגדול ביותר על החופש. השלטון הוא הכרחי כדי לקיים את חירותנו, הוא מכשיר שבאמצעותו אנו יכולים להפעיל את חירותנו; עם זאת, ריכוז כוח בידי השלטון הוא גם איום על החירות. גם אם האנשים המחזיקים בכוח זה ומפעילים אותו יהיו מלכתחילה בעלי רצון טוב, וגם אם עשויים הם שלא להיות מושחתים על ידי כוח שהם מפעילים, הכוח ימשוך ואף ייצור אנשים בעלי אופי שונה.

המעשה הנדיב של חלוקת הכסף איננו באופן ברור המעשה ה"נכון". האם אנו מוכנים לטעון לגבי עצמנו ולגבי אחרים כי כל אדם שאשרו עולה על הממוצע של כל האנשים בעולם חייב באופן מיידי להתפטר מן החלק היתר שבידו על ידי חלוקתו באופן שוה לכל שאר תושבי העולם? אנו עשויים להעריך ולשבח פעולה כזו כשהיא נעשית על ידי מעטים, אך "חלוקת מתנות" כללית תהפוך את העולם התרבותי לבלתי אפשרי.

כך או כך, התוצאה של עוולה ועוד עוולה אינה צדק. חוסר נכונותו של רובינסון קרוזו העשיר או של המוצא בר המזל לחלק את עשרם אינם מצדיקים את השימוש בכוח מצד האחרים. האם אנו יכולים להצדיק את היותנו אנו שופטים של עצמנו, את ההחלטה שלנו עצמנו מתי מותר לנו להשתמש בכוח לקחת מאחרים את מה שלדעתנו מגיע לנו? או מה שלדעתנו אינו מגיע להם?

עובדה מאלפת, גם היא בניגוד להשקפה הרווחת, היא שהקפיטליזם מוביל לאי שויון קטן יותר מאשר שיטות ארגון אחרות, ושהתפתחות הקפיטליזם הקטינה את מידת אי השויון. השואות של תקופות שונות ושל מקומות שונים מאשרות דעה זו. אין ספק כי באופן מכריע יש הרבה פחות אי שויון בחברות הקפיטליסטיות המערביות, דוגמת מדינות סקנדינביה, צרפת, בריטניה וארה"ב, מאשר בחברה מעמדית דוגמת הודו או במדינה נחשלת דוגמת מצרים. ההשוואה למדינות קומוניסטיות דוגמת רוסיה היא קשה יותר בשל מיעוט הנתונים וחוסר מהימנותם. אך אם נמדד אי שויון על פי הבדלים ברמת החיים בין המעמדות המיוחסים לבין מעמדות אחרים, הרי שאי-שויון זה עשוי בהחלט להיות קטן יותר במדינות הקפיטליסטיות מאשר במדינות הקומוניסטיות. בין המדינות המערביות בלבד נראה שאי השויון הוא קטן יותר בכל מובן משמעותי ככל שהמדינה היא יותר קפיטליסטי; הוא קטן יותר בבריטניה מאשר בצרפת, קטן יותר בארה"ב מאשר בבריטניה...

 

על המסים ועל אי ההצלחה המתמדת

של הפעילות הממשלתית

 

גורם נוסף אשר צמצם את השפעתו של מבנה המס הפרוגרסיבי על אי השויון בהכנסה ובעושר הוא העובדה שמסים אלה נוטלים יותר על המתעשרים מאשר על העשירים. הם מגבילים את ניצול ההכנסה מעושר קיים, אך הם מעכבים בצורה הרבה יותר בולטת, עד כמה שהם יעילים, בעד צבירת עושר.

חלוקת ההכנסה היא עוד תחום שבו הזיקה הממשלה יותר על ידי סדרת צעדים אחת מכפי שיכלה לתקן על ידי צעדים אחרים. זוהי דוגמה נוספת לצידוק להתערבות ממשלתית במונחים של פגמים כביכול של שיטת היזמה החפשית, בשעה שתופעות רבות שעליהן מתלוננים הדוגלים בממשל נרחב הן בעצמן מעשי ידיו של ממשל - נרחב או מצומצם.

חלק גדול מן התכניות החדשות שבוצעו על ידי הממשלה בעשרות השנים האחרונות לא הצליחו להשיג את יעדן. ארה"ב המשיכה להתקדם: אזרחיה קיבלו מזון טוב יותר, לבוש טוב יותר, ומגורים טובים יותר. התחבורה השתכללה; קטנו ההבדלים המעמדיים והחברתיים, פחת קיפוחן של קבוצות מיעוט; התרבות העממית התפתחה בקצב מדהים. כל זה היה תוצאה של יזמה ודחף של יחידים אשר פעלו במשותף באמצעות השוק החפשי. פעולות הממשלה לא סייעו להתפתחות זו, אלא עיכבו בעדה. הצלחנו להתגבר על המכשולים שהערימו פעולות אלה רק בשל יכולת הייצור היוצאת מגדר הרגיל של השוק. היד הנעלמה שמשכה לקידמה היתה הרבה יותר חזקה מן היד הגלויה שמשכה אחור.

האם זהו מקרה שחלק כה גדול של הרפורמות הממשלתיות בשנים האחרונות נכשלו, שהתקוות המזהירות לא נתגשמו? האם זה רק מפני שהתכניות היו מוטעות בפרטים? אני סבור כי התשובה היא בבירור שלילית. הפגם העיקרי של צעדים אלו הוא שהם מנסים לאלץ אנשים באמצעות הממשלה לפעול בניגוד לאינטרסים המיידיים שלהם עצמם כדי לקדם מה שמניחים כי הוא אינטרס כללי. הם מבקשים ליישב מה שאנו מניחים כי הוא ניגוד של אינטרסים או הבדלי השקפות ביחס לאינטרסים, לא על ידי כינונה של מסגרת אשר תבטל את הניגוד או על ידי שכנוע של אנשים לשנות את האינטרסים שלהם, אלא על ידי אילוצם לנהוג בניגוד לאינטרסים של עצמם. במקום ערכיהם של אנשים המעורבים בענין הם נותנים תוקף לערכי זרים, אם על ידי כך שחלק מן האנשים בחברה אומרים לאחרים מה טוב בשבילם, ואם על ידי כך שהממשלה לוקחת מחלק מן האנשים כדי לתת לאחרים. כנגד צעדים אלה קם איפוא אחד הכוחות החזקים והיצירתיים ביותר הידועים לאדם - הנסיון של מליוני פרטים לקדם את האינטרסים של עצמם, לחיות את חייהם על פי הערכים שלהם עצמם. זוהי הסיבה העיקרית לכך שצעדים אלה השיגו לעתים קרובות את התוצאות ההפוכות מאלו שלהם נתכוונו. זוהי גם אחת מן העצמות העיקריות של חברה חפשית, עצמה המסבירה גם מדוע אין הפיקוח הממשלתי יכול לדכא אותה.

האינטרסים שעליהם אני מדבר אינם רק אינטרסים אנוכיים צרים. אדרבה, הם כוללים את כל תחום הערכים שכה חשובים בעיני אנשים ושעליהם הם נכונים להוציא את כספם ולהקריב את חייהם. הגרמנים שאיבדו את חייהם בנסיון להתנגד לאדולף היטלר שירתו את האינטרסים של עצמם כפי שהם הבינו אותם. כך גם האנשים והנשים המקדישים זמן ומאמצים רבים לפעולות צדקה... מעלתה של חברה חפשית היא שהיא משאירה לאינטרסים אלה חופש-פעולה מלא ואיננה משעבדת אותם. זוהי הסיבה לכך שחברות קפיטליסטיות הן פחות חמרניות מן החברות הקולקטיביסטיות.

יש איומים על קיומו והתפשטותו של החופש משני כיוונים. איום אחד הוא פשוט וברור. זהו האיום מבחוץ של אותם אנשים רעים בקרמלין המבטיחים לקבור אותנו. האיום האחר הוא הרבה פחות שקוף. זהו האיום מבית של אנשים בעלי כוונות טובות ורצון טוב המבקשים לתקן אותנו. בהיותם קצרי-רוח מכדי להשתמש בדרך השכנוע האיטית ובדוגמה אישית כדי להשיג את השינויים החברתיים הגדולים שבחזונם, הם בהולים להשתמש בכוחה של המדינה כדי להשיג את מטרותיהם ומשוכנעים ביכלתם לעשות כן.

לרוע המזל מחזקים שני איומים אלו זה את זה ...אני מאמין כי נוכל לקיים את החופש ולהרחיבו... אם נוכל לשכנע אנשים אחרים בחברה כי מוסדות חפשיים מציעים דרך בטוחה יותר, להשגת היעדים שהם רוצים בהם, מכפי שמציע כוחה הכופה של המדינה.

 

מילטון פרידמן, מתוך "קפיטליזם וחופש"

נתונים נוספים