65 משה לנדוי על מצבה נטול החוקה של ישראל

 

הבעייתיות שבמצבה נטול החוקה של ישראל

 

כיצד תובטח עליונות זו של החוקה, אם על ידי צורת קבלתה ואם על ידי קביעת סייגים לשינויה? מה תהיה הסנקציה להפרת הוראותיה של החוקה ומי יהיה מופקד על קיום הסנקציה הזאת? בהחלטה הידועה משנת 1950 כאילו "טואטאו מתחת לשטיח" כל השאלות הקשות הללו, מתוך רצון להגיע לפשרה כלשהי נוכח חילוקי הדעות שנתגלו בויכוח הגדול בכנסת שקדם לקבלת ההחלטה ההיא. מאז זכינו לחוקי-יסוד שונים, ובהם סעיפים "משוריינים" שעל משמעותם ותוקפם התנהל ומוסיף להתנהל ויכוח ער בין המומחים למשפט תחוקתי. אולם הבהירות בכל אלה היא מאיתנו והלאה. ...מה מעמדם ותקפם של חוקי היסוד, ובמיוחד הסעיפים המשוריינים שבהם, לעומת חוק רגיל של הכנסת, ובהקשר זה - האם כנסת אחת יכולה לחייב את הבאות אחריה על ידי ציון חוק כחוק-יסוד או על ידי "שריון" סעיפים בחוק-יסוד? האם שאלות אלה "שפיטות" בפני בית המשפט, ולמי "מעמד" מספיק כדי להביאן בפני בית המשפט? בית המשפט העליון נמנע מלהשיב על שאלות אלה, ואף מקצתן. על הימנעות זו נמתחה ביקורת... מטעמים מובנים לא עלי להשתתף בויכוח על הדרך בה הלך בית המשפט בפרשה זו. מכל מקום, כך קרה שחשיבותו העיקרית של פסק-דין זה לצורך הבירור החוקתי הוא לא במה שנפסק בו אלא בכך שהוא הבליט בצורה חריפה שתקופת עשרים השנים אשר החלה בהחלטה משנת 1950, אינה יכולה להימשך עוד לאורך ימים והגיע הזמן לקבלת הכרעות מפורשות וחד-משמעיות בשאלות שהזכרתי. ואם המחוקק לא יתן את דעתו עליהן, יבוא יום ושאלות אלה תעלינה מחדש בפני בית המשפט והפעם אולי יראה בית המשפט הכרח לעצמו לפסוק בהן. אפשר לראות מראש, שבמקרה כזה עשויה הכנסת שלא להשלים עם פסיקתו של בית המשפט, אם היא לא תישא חן בעיני הרוב בכנסת, והכנסת שוב תשתמש בסמכות החקיקה שלה כדי לבטל, לגבי העתיד לבוא, מה שפסק בית המשפט. אין צורך להרבות במלים על כך שהתפתחות כזאת אינה רצויה ומוטב שהכנסת תקדים ותקבע את דעתה בסוגייה זו, שהיא כולה נושא הראוי לחקיקה על ידי נציגיו הנבחרים של העם או אפילו על ידי העם במישרין, שיביע את דעתו בדרך של משאל. יש לקוות שעוד לפני ההכרעה הסופית על ידי הכנסת יתלבנו הדברים בציבור הרחב. מדיון ציבורי כזה אין אנו יכולים לפטור את עצמנו אפילו בתקופת משבר זו בתולדות מדינתנו; אדרבה, עצם העובדה שהוא התנהל בימים קשים אלה תעיד על חסנו של משטרנו הדמוקרטי.

ברור שפיקוח עצמי על ידי הפרלמנט אינו יכול להיות אותו בלם הדרוש נגד הסכנה של שינוי יסודות המשטר החוקתי על ידי הצבעת רוב רגיל בפרלמנט. גם הסנקציה הטמונה בהבעת רצונו של העם בבחירות כלליות מאבדת את יעילותה אם, למשל, החוק בדבר עריכת הבחירות לעתים מזומנות בוטל או שונה בתוקף חקיקת תיקון של הפרלמנט, אין איפוא תחליף לפיקוח על ידי גוף שמחוץ לפרלמנט...


השופט משה לנדוי

מתוך "חוקה כחוק עליון למדינת ישראל?",1970

נתונים נוספים