הכרחיותו הפסיכולוגית של המרד
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 931
הכרחיותו הפסיכולוגית של המרד
מדוע אין הפשרה בגדר פתרון אפשרי לאדם?
חיפוש פתרונות ונסיונות תיקון עולם הם חלק מסיפור חייו של כל אדם בריא; אני מאמין שאין בינינו אחד שלא ניסה לפצח את החידה וניגח את דעתו בחלק זה או אחר של קיר השאלה המטפיסית: איך פותרים את בעיית העולם?
מהי בעיית העולם? ביסודו של דבר, הבעייה היא הסבל.
עבור חלק מבני האדם זוהי שאלה של סבל אישי ועבור אחרים של סבל האנושות כולה. יש כאלה שמפליגים עד כדי לחוות את סבל היצורים כולם ומגיעים אף לסבל הטבע, הארץ והאטמוספירה. כל אלה הם צורות ביטוי של העובדה שביסודם, מיועדים חיי האדם להנאה ולא לסבל, שהאדם איננו בנוי להשלמה עם סבל, אינו מותאם לעבור לסדר היום כשהוא נתקל בעוול.
סבל אינו עולה בקנה אחד עם החיים וכל חי משתדל להימנע ממנו. כפי שהרעב תובע שובע ואי סיפוק היצר אינו מאפשר שלווה, אין הסובל יכול לנוח או לשקוט על שמריו.
ומה שהוא טראגי במיוחד כשמדובר באדם הוא שעל אף עובדה זו מגיעים רוב בני האדם, בשלב מוקדם למדי של נסיונותיהם להילחם בסבל ליאוש גמור, מוותרים על המשך המלחמה נגדו ונוחלים בכך, למעשה, תבוסה.
בעייתיותה של תבוסה מסוג זה מתבטאת בכך שאין היא אפשרות אמיתית במאגר האפשרויות האנושיות הקיימות במציאות. גם הפשרות שבני אדם החיים בחברה לא מוסרית, המדכאת באופן פעיל את זכויות האדם, מוצאים לעצמם – כמו, למשל, להצטרף לצוות סוהרי בית הכלא – אינן פותרות את הבעיה באופן מלא, שכן האדם הוא רוחני.
עובדת רוחניותו של האדם אומרת שגם אם הוא מוצא את עצמו במצב של עליונות חומרית על בני חברתו הוא יודע שאין בעליונות זו משום פתרון לטווח ארוך, שכן אין הוא חש במצב של עימות פוליטי – ויהיו תוצאותיו מוצלחות ככל שיהיו – את הסיפוק שחש אדם מחיים אנושיים אמיתיים. בשל היותה ביטוי של זהותו הטבעית, אנושיותו של האדם איננה בגדר של מותרות.
חיי אנוש אמיתיים מכוונים אותו להתגבר על אתגרי הקיום המציאותיים ולא על בני אדם אחרים. האדם מותאם מבחינה נפשית למצב של שלום ושיתוף פעולה עם בני אדם אחרים, שבהם מתרחש בין בני האדם סחר שבו הם משתמשים בערכים שאותם הם יוצרים. ואף כי יכול אדם להתקיים ללא חברה אין הוא יכול, למעשה, לממש את עצמיותו במלואה כי יש לו צרכים חברתיים, כמו חיי משפחה, שכדי לספקם הוא זקוק לחברה טובה, שאיננה פוגעת בזכויותיו.
אם חי אדם בחברה רעה, שבה הוא מוצא את עצמו במצב שבו אין הוא יכול ליצור ולממש את יצירתו במערכת יחסים חברתית בריאה, כלומר כזו שבה הוא מרוויח ממעשיו באופן שאינו מבוסס על פגיעה בזכויות האדם שלו או של סביבתו, הוא מתקיים במצב של סבל. מצב כזה כופה עליו למרוד בו כדי להגיע למצב שבו יוכל לממש את אנושיותו ולהיות מאושר.