מכתב למשרד הבטחון 2011
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1226
לכבוד
משרד הבטחון
הנדון: הצהרה ותביעה נגד חוסר המוסריות של משרדכם.
מדינת ישראל השיגה מאז הקמתה הישגים רבים וגם קנתה לה מעמד של כבוד בהסטוריה של עם ישראל, אך ביחד עם זאת מחייב אותנו הצדק להכיר בכך שיש במדינת ישראל גם אי צדק רב; מאז הקמתה פוגעת המדינה באופן קשה בזכויותיהם של אזרחיה וגורמת להם נזקים כבדים, הן כבני אדם והן כיהודים.
במסגרת פעולתה החוקית והמדינית הביאה מדינת ישראל את אזרחיה לשפל כאשר – באמצעות ממשלות ישראל – הרחיקה אותם מהאפשרות לממש את יכולותיהם היסודיות. היא עשתה זאת על ידי פגיעה גדולה בזכות החיים, החופש והקנין שלהם. בפועל, בשל אי קיומה של חירות מלאה בישראל, רובם ככולם של אזרחי המדינה הם עבדים.
מדינת ישראל שולטת בחיי אזרחיה באמצעות החוקים האלימים שחקקה והנחילה באופן לא צודק, שבעזרתם כבשה רבים מתחומי החיים שלהם. בפעולותיה החוקיות פגעה המדינה באזרחיה כבני אדם בכלל וכיהודים בפרט, הן על ידי פגיעה בזכויות האדם והיחיד שלהם והן על ידי פגיעה במסורת ההלכה של הדת היהודית.
משרדי הממשלה מהווים את זרועות השליטה של המדינה בחיי אזרחיה, כשכל משרד פוגע בזכויות האדם של הציבור באמצעות מונופולין בלתי מוסרי שניתן לו על ידי המדינה; באמצעות החוק הישראלי הלא צודק, המבוסס אך ורק על כוח הזרוע, חודר כל אחד ממשרדיה של מדינת ישראל מאז הקמת המדינה לחייהם הפרטיים של אזרחיה בניגוד לרצונם, להסכמתם או אף לידיעתם.
על אף תרומת מערכת ההגנה של ישראל לבטחון אזרחיה, משרד הבטחון הישראלי הוא אחד מזרועות הממסד הלא מוסריים, המזיקים וגורמי הנזק הגדולים ביותר למדינת ישראל. דבר זה נובע בעיקרו מהשילוב בין צרכי הבטחון האובייקטיביים של המדינה לבין השחיתות הקיימת במנגנוני הממסד האחראי על בטחונה. שחיתות זו מתבטאת הן בכך שמשרד הבטחון מבוסס על חוקי כפיה הכוללים מיסוי וגיוס חובה והן על הסודיות הרבה הנהוגה בו, אשר איננה מאפשרת ביקורת מקצועית ראויה, ומביאה להתדרדרות בתחום היכולת הבטחונית.
בשל אחריותו של משרד הביטחון לתפקודן של מערכות ההגנה של ישראל אין מקום להטיל ספק בתרומתו לבטחון המדינה ואזרחיה, אך בשל גורמים כמו הכפיה והשיעבוד של האזרח הישראלי לטובת שירות בצה"ל מגיל צעיר והקצאת משאבי עתק לתקציבי הבטחון יש מקום להטיל ספק ביעילות הכוללת של ניהולו, שלא לדבר על כך שחלק מהפעילות הבטחונית שמשרד הבטחון אחראי עליה הוא בלתי מוסרי במפגיע וככזה הוא מזיק לבטחון המדינה ואחראי לפגיעה רבה בזכויות האדם היסודיות של אזרחיה, החל מהזכויות לחיים ולחירות.
למעשה, מהווה הממסד הבטחוני הישראלי מיסוד של עסקת חבילה מתוחכמת אשר בשל פעולתה החיובית הידועה לציבור היא מצליחה להסוות אי צדק ועוול רב הנעשים על ידיה בתחומים שאינם ידועים לציבור ואשר אינם ניתנים לפיקוחו הישיר. בהקשר זה, מנצל משרד הבטחון את הכורח הבטחוני של ישראל לסודיות נגד אזרחי ישראל שמשאביהם מממנים אותו – מה שיוצר מצב של אי מוסריות קיצונית שבו נמנע ממשלם המסים לבקר את הדרך שבה משתמשים בכספו ולהשפיע בבחירתו על החלטות מנהלי המדיניות הבטחונית. במצב זה מתאפשר למשרד הבטחון לנהל מדיניות שמכוונת, בחלקה הגדול, נגד ענין הציבור.
דבר זה מתבטא בפגיעה קשה בזכויותיהם של כמעט כל אזרחי ישראל, החל מהפגיעה הישירה והעקיפה בחיי אלה הנכפים לשרת בצבא נגד רצונם ובחירתם. מצב בלתי מוסרי זה של השירות הבטחוני הכפוי על האזרחים, אשר חלקם מאבדים בו את חייהם וחלקם את אחדותם המוסרית, מוסווה מעין הציבור בשל ההכרח הבטחוני המאפשר להאשים בכל נזק את האויב, אך חלק גדול מהפגיעה הקשה הנגרמת לאזרח המשרת בצה"ל (ולא רק) היא תוצאת הניהול הלא מוסרי של מדיניותה הבטחונית של ישראל הן כלפי חוץ והן כלפי פנים.
במדיניות החוץ שותף משרד הבטחון לכך שישראל איננה נוקטת בפעולה מלחמתית מוסרית ראויה נגד אויבי ישראל והיא מניחה ליסודות ערכיים לא מוסריים להחליש את יכולת העימות עימם ולהימנע מלהילחם באויב. דבר זה גורם באופן ישיר לכך שגם רבים מהנפגעים על ידי האויב (חיילים ואזרחים כאחד) לא היו נפגעים אם היתה מדיניות הבטחון של ישראל נחושה יותר, ממוקדת יותר בפעולת השמדה של האויב ומושפעת פחות מגורמים רעיוניים לא מוסריים ולא יהודיים המפעילים על מדיניות הבטחון של ישראל לחץ מתמיד כדי שזו תקריב את אזרחיה משיקולים פוליטיים לא עניניים.
במדיניות הפנים מאפשר משרד הבטחון לנצל את הצבא על ידי גורמים פוליטיים לפעולות נגד זכויות האדם של אזרחי ישראל, כמו נגד ההתיישבות היהודית. בפעולות אלה מבוטאת הפרה גסה של ההסכם הקיים בין האזרח למדינתו, שהוא צורה של מרמה ישירה של אזרחי צה"ל לגבי טבע הערכים שעליהם מגן משרד הבטחון. במקום להגן על זכויותיו – שהיא משימתה המוסרית של מערכת בטחון ישראל – פועלת היא נגדו.
בנוסף לכך אחראי משרד הבטחון לפגיעה ישירה בערכיו של העם היהודי, כחלק ממדיניותה האנטי-דתית של ההנהגה, החל מהפגיעה הישירה במעמד ההנהגה הדתית באמצעות הנחיית חיילי צה"ל להעדיף את החוק הלא-דתי על פני הדתי, המשך בהשחתתו המוסרית של החייל-העבד הצה"לי באמצעות קשרים עם גורמים תרבותיים בעלי מגמה מנוגדת למסורת היהודית המופעלים ביחידות צה"ל וכלה ביישום מדיניות צבאית המנוגדת לחוקי המלחמה היהודיים.
מעובדת היות פעילות הממסד הבטחוני מכוונת לניצול מירבי של כוח האדם הקיים במדינת ישראל, עולה שמשרד הבטחון שותף מלא לניצול ושיעבוד של מיטב העם למטרותיו באופן שחלק גדול ממנו נהנה מהבלעדיות השלטונית בתחום הבטחון, שאיננה מתירה לאזרח לדעתה.
התעשיה הבטחונית הישראלית שבאחריות משרד הבטחון היא אחד מהמוסדות הלא מוסריים ביותר במדינת ישראל, שכן מחד הוא נהנה מהחסיון הבטחוני שממנו נהנים כל זרועות הביצוע של מדיניות הממשל הישראלי בתחום הבטחון ומאידך אין לציבור האזרחי בישראל יכולת לדעת על טיבן המוסרי של העסקות שבהן מעורב משרד זה. לאור העובדה ששליחי משרד הבטחון אינם נמנעים מלפעול נגד אזרחי מדינת ישראל במישורי המוסר וההלכה היהודית גם יחד לא מן הנמנע שהתעשיה הבטחונית מנוצלת לייצור ואספקת טכנולוגיה מתקדמת לגורמי חוץ לא מוסריים כמו מדינות הפוגעות בזכויות האדם.
לאור כל זה ניתן להבין כי פגיעת משרד הבטחון באזרחי ישראל גורמת לנזק ישיר ועקיף: הישיר מתבטא בקרבנות ובנזקים שמהם סובל האזרח הישראלי מצד האויב החיצון ומצד ההנהגה הישראלית בגלל מחדליה. העקיף מתבטא במה שבשל הפגיעה הישירה לא מומש על ידי אזרחי ישראל במונחים של יצרנות ויוזמה שהיו יכולים לשפר את מצב האומה, אך לא הגיעו לידי מימוש. בגלל החסיון המגן על פעילות משרד הבטחון מפני ידיעת הציבור הישראלי לא ניתן להעריך את היקפו של ההפסד לצרכים של תביעה פרטית ו/או ייצוגית. אי לכך אני מוצא לנכון לתבוע ממשרד הבטחון פיצוי ראוי על הנזקים שנגרמו בגללו לי ולשכמותי, אזרחי המדינה.
אוהד קמין