מכתב למשרד לשירותי דת 2011
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 955
לכבוד
המשרד לשירותי דת
הנדון: הצהרה ותביעה נגד חוסר המוסריות של משרדכם.
מדינת ישראל השיגה מאז הקמתה הישגים רבים וגם קנתה לה מעמד של כבוד בהסטוריה של עם ישראל, אך ביחד עם זאת מחייב אותנו הצדק להכיר בכך שיש במדינת ישראל גם אי צדק רב; מאז הקמתה פוגעת המדינה באופן קשה בזכויותיהם של אזרחיה וגורמת להם נזקים כבדים, הן כבני אדם והן כיהודים.
במסגרת פעולתה החוקית והמדינית הביאה מדינת ישראל את אזרחיה לשפל כאשר – באמצעות ממשלות ישראל – הרחיקה אותם מהאפשרות לממש את יכולותיהם היסודיות. היא עשתה זאת על ידי פגיעה גדולה בזכות החיים, החופש והקנין שלהם. בפועל, בשל אי קיומה של חירות מלאה בישראל, רובם ככולם של אזרחי המדינה הם עבדים.
מדינת ישראל שולטת בחיי אזרחיה באמצעות החוקים האלימים שחקקה והנחילה באופן לא צודק, שבעזרתם כבשה רבים מתחומי החיים שלהם. בפעולותיה החוקיות פגעה המדינה באזרחיה כבני אדם בכלל וכיהודים בפרט, הן על ידי פגיעה בזכויות האדם והיחיד שלהם והן על ידי פגיעה במסורת ההלכה של הדת היהודית.
משרדי הממשלה מהווים את זרועות השליטה של המדינה בחיי אזרחיה, כשכל משרד פוגע בזכויות האדם של הציבור באמצעות מונופולין בלתי מוסרי שניתן לו על ידי המדינה; באמצעות החוק הישראלי הלא צודק, המבוסס אך ורק על כוח הזרוע, חודר כל אחד ממשרדיה של מדינת ישראל מאז הקמת המדינה לחייהם הפרטיים של אזרחיה בניגוד לרצונם, להסכמתם או אף לידיעתם.
המשרד לשירותי דת הוא האחראי, בהגדרת תפקידו, על מתן שירותי דת לאוכלוסייה היהודית בישראל. מנקודת מבט מציאותית יסודית, מבטא הביטוי "שירותי דת" את השקפתם של יוזמי משרד הדתות לגבי נושא הדת, שלפיה מדובר בתחום חיים מסויים שלגביו קיימים צרכים אזרחיים שהממשלה מסוגלת לספקם לציבור. אך לא רק שהשקפה זו איננה עולה בקנה אחד עם תפיסת ההלכה היהודית את מקומה של מסורת ישראל בחייו של העם, אלא שברור כי גישה זו מבטאת את רצונו של הממשל לשלוט בהיבט הדתי של החברה בישראל הן כדי למנוע מן האזרחים – ובמיוחד מהמאמינים שביניהם – את הקשר עם מנהיגיהם הדתיים והן כדי להחלישו.
במיוחד כשמדובר בישראל, מולדת העם היהודי, יש בגישה זו של הממשל משום התיימרות לספק את צרכיו של האדם הדתי כאילו היו אחד מהשירותים שמסופקים לציבור באמצעות ספקים המתמחים באופן מקצועי בהיבטי צרכיו החומריים של האזרח. אך מהות הדת, המהווה עולם רוחני עצמאי וייחודי, איננה תואמת את מושגי השלטון ושירותיו אינם עומדים בתחרות עם אנשי הדת שרק הם, המכירים את המסורת מקרוב, יכולים להבין. נזקו של פער הבנה זה אינו מתבטא רק בחוסר יכולתו של משרד ממשלתי ל"סיפוק צרכים" רוחניים אלא בהיותו מעשה מרמה של הממשל כלפי חלק מאזרחי המדינה, הלומדים ממנו את הרעיון הדתי כשהוא מעוות ומעוצב בהתאם לבורותם של פקידי הממשל.
לפיכך, אף אם מסוגלים אנשי המשרד לספק לאזרחי המדינה שירותים בתחומים מסויימים הקשורים להיבטים הדתים של חייהם, גדולה הסבירות של היות פעולות אלה לא רק מוטעות וחלקיות (במקרה הטוב) אלא גם לא מוסריות ומנוגדות לערכי הדת. ככאלה הן מונעות מאזרחי ישראל בעלי כוח האמונה לממש את יכולותיהם הדתיות, שיכולות להתפתח ולהביאם להישגים אישיים גבוהים וטובים יותר בתחום זה.
בצורת פעולה זו של המשרד יש משום פגיעה ישירה גם באיכות החיים הגבוהה והאושר האפשריים ליחידים המטופלים על ידם וגם בהגשמת הייעוד החברתי בתחום זה. בנוסף לכך, תקציבי המשרד מבוססים על משאבי משלמי המסים בלי אבחנה לגבי מידת דתיותם ובכך יש לא רק אי צדק אלא גם הנחת יסוד לשנאת הדת הנפוצה בישראל בין חילוניים לדתיים, בשל הטענה הנשמעת תדיר בישראל כי המגזר הדתי מנצל את זה הלא-דתי. בכך גורם משרד זה ישירות לנזק דווקא לקבוצה האנושית שלה הוא מתיימר לסייע – וכמו כל משרד ממשלתי הוא פוגע בכך בתחום שאותו הוא מנהל.
על הנזקים המצטברים שגורם המשרד לשירותי הדת לאזרחי ישראל הן באמצעות פגיעה חומרית והן על ידי פגיעה תדמיתית בדת בשל הצגתה לציבור באופן מעוות שומה על המשרד לפצות את אזרחי ישראל.
אוהד קמין