מכתב לשופטת

לכבוד

גב' ברכה אופיר, שופטת בבית המשפט הישראלי

להלן עמדתי בנושא שבו שפטת אותי:

לפני 18 שנה דנת אותי לחמישה חודשי מאסר וקנס באשמת אי תשלום מס הכנסה, שהיה חלק מפעולת מרד רעיוני שעליו הכרזתי נגד מדינת ישראל. בנימוקייך לגזר הדין כבוד השופטת ציטטה (מפי מישהו לא מזוהה) כי זה שאינו מוכן לשלם מס, בסופו של דבר לוקח ממישהו (שכן משלם) או פוגע במישהו. ניתן לומר, על אותו משקל, דוקא את ההיפך: בגלל חוסר המוסריות של המדינה, המתפקדת כמהות שפוגעת באזרחיה. הרי שדווקא זה שנותן, בסופו של דבר, פוגע במישהו.

בשל העובדה שמי שמשלם את מסיו (בין אם מרצון ובין אם בכפיה) פוגע במי שהוא איננו רוצה לפגוע בו, ואיננו עוזר למי שהוא כן רוצה לעזור לו (הן מכיוון שהמדינה מצמצמת את יכולתו לעזור והן מכיוון שאין בינו לבין המדינה הסכמה על מי שראוי לעזור לו), ומעל לכל – הוא זה שנפגע, יש בכך שמשאביו נמסרים למדינה משום פעולה נגד כל מה שחשוב לו ויקר לו.

בהתייחסות לחלק מהאמירה לעיל של השופטת, דבר זה נכון כבר בתחילתו ולא רק בסופו. האמירה "בסופו של דבר" יכולה להיאמר על ידי כל מי שפוגע בך גם בהווה. ...ומה קורה אם בין מה שאתה נותן ומה שאתה מקבל נמתחות כמעט ששים שנה של חייך כאזרח במדינה, שהם שנים שבהן אתה מת, כי אינך מממש את אושרך בגלל המדינה? ומה עם אלה הקרובים אליך? וילדיך? וערכיך?

ההבדל בינינו הוא שלפי העמדה שלך, תקינות החברה חייבת בסבלי ותפישתי שלי אומרת שסבלי לא רק שאינו מהווה יסוד לחברה בריאה אלא שהוא ערובה לכשלון חברתי ומכאן גם לכשלונה של החברה הישראלית.

אף כי אינני מסכים עם עמדתך אני מכבד את השקפתך, במובן זה שאני מכיר בכך שכוונתך היסודית היא לסייע לאזרחי המדינה, ואני רואה את פעולתך באור החיובי של פעולה שעושה אדם כי הוא מניח שיש בה הכרח כדי לשמור על ערך חשוב לו.

אני משוכנע שבעתיד יסתבר כי בין עמדות שנינו גישתי היא זו שבידה לבסס חברה אנושית הגונה, ואני מקווה שלא יארך היום שבו תכיר החברה בכך.

בכבוד רב

אוהד קמין

נתונים נוספים