אחריות השג
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1567
אחריות הש"ג
בין התסמונת לאמת
תסמונת הש"ג ידועה בציבור הישראלי כהרגל השלילי של בעלי אחריות להתנער ממנה תוך הטלתם אותה על אדם אחר במקרה של מחדל מצידם. אך לצירוף האותיות "ש"ג" יש בתרבות הישראלית משמעות פשוטה יותר, הן בגלל שרבים מאיתנו מכירים את הצירוף-ביטוי מתקופת שירותם הצבאי, בנוסף לכך שמדובר בתפקיד שקיבל משמעויות נוספות בעולם החברתי הישראלי.
החייל הנושא בתפקיד השומר הגדודי, שהוא המכונה ש"ג בעגה הצבאית, מקובל בישראל כאדם הנושא במשרה המקבילה לזו של שומר הסף בכל מוסד או ארגון. במקרה של צה"ל, מדובר לרוב באדם שמחזיק בדרגה נמוכה, שכל תפקידו מתמצה בהשגחה על הנכנסים (ו/או הבאים) בשעריו של אחד ממחנות הצבא. אך המשמעות המיוחדת שנקשרה לתפקיד זה קשורה לאירוע שבו הוטלה על הש"ג האחריות לגבי חדירת אויב לאחד ממחנות צה"ל, ובעקבות הדבר הפך הש"ג לשם כללי של תסמונת שמבטאת בחברה הישראלית התנערות מאחריות על ידי הטלתה על בעל תפקיד זוטר.
האשמת הש"ג הקטן באחריות למחדל גדול הפכה לביטוי ישראלי נפוץ הנשלף בכל פעם שנראה שאדם המחזיק בתפקיד קטן או משני מואשם באחריות למחדל שהאחראים לו נמצאים במקום גבוה בהרבה בסולם האחריות. אבל בימינו, בגלל הפרסום הרב שלו זכה הביטוי, שוכחים רבים כי למעשה תפקידו של הש"ג הוא באמת בעל אחריות גדולה, כי הוא האדם שקובע לגבי הכניסה לשער שהוא מופקד עליו ולפיכך בידיו הכוח לשלוט בזהות הבאים בשערי המוסד שבו הוא פועל.
למעשה, זו הסיבה שבגללה יש לראות את הש"ג כמי שמייצג את המוסד כולו (מחנה, מפעל או בית עסק) כלפי חוץ – וכך גם על האדם הבא בשעריו של מוסד זה להתייחס אליו; מבחינה זו שומה על כל מי שחפץ להגיע למקום שיש בו ש"ג לראותו כמי שמייצג את המוסד ולא "רק" אדם פרטי חסר חשיבות. חשיבות הבנת הדבר גדולה בימינו כי יש מקום להניח שדווקא היותה של תסמונת הש"ג נפוצה בחברה הישראלית מנוצלת בידי הממסד כנגד האזרח הקטן. אזרח זה, שלעתים מזומנות חש ביראה כלפי המדינה וכל אחד מביטוייה, מורץ לפי הסיסמה הידועה של "לך ושוב" המבוצעת על ידי הש"ג אשר משרת את ענינה של המדינה כאשר זה מנוגד לאזרח.
בלי קשר לשאלה עד כמה מודע הש"ג ה"מטרטר" את האזרח לתפקיד זה שמוטל עליו על ידי המעסיקים אותו, נפוצים בחברה הישראלית המקרים שבהם מוצא את עצמו האזרח מוטעה להאמין כי אין לשומר הסף חשיבות גדולה, אף כי לעתים מזומנות קובע הוא את הצלחתו של ביקור המבקש להיכנס למקום החשוב לו. לא פעם נתקל האזרח הישראלי בתביעות שאותן מציג לפניו שומר הסף כאשר הוא מבקש להיכנס למשרד ממשלתי כלשהו לצורך חשוב, ובגלל תביעות-סף אלה אין הוא מצליח להשיג את מבוקשו. ולעתים קרובות, רק מאוחר יותר מגלה האזרח כי אין הוא יכול להתלונן על הש"ג כי תפקידו כה נמוך בהיררכיה הפקידותית עד שאין הוא נחשב למייצג הארגון שנמצא במקום.
אך למעשה מה שקורה במקרים כאלה הוא ששני האזרחים – שומר הסף ומי שמבקש להיעזר בנושא שלשמו הוא מגיע למקום – מנוצלים כדי לעכב ולהאט את התהליכים המתבצעים במקום. הדבר מתבסס על הנחתו של האזרח - ולפעמים גם של הש"ג עצמו, שאלה שנתנו לו הנחיות הביאוהו להאמין בכך שאין לשניהם מקום או תפקיד משמעותיים או חשובים. אך למעשה מה שמרחש במצב זה הוא באמת התנערות מאחריות, אלא שהיא נעשית על ידי הממסד כנגד האזרח, כי מטרתה להתחמק מהצורך והמחוייבות של המוסד שבו מדובר להיענות כראוי למלא את התפקיד שעליו למלא.
בשל אפשרות פשוטה זו למנוע ממנו את מימוש זכויותיו, אל לו לאזרח ליפול בפח הש"ג. בין אם מדובר בשומר-סף או בפקיד קבלה שניצבים בכניסה או בפתח המשרד או המוסד שאליו הוא צריך להיכנס עליו לראותם כנציגי המקום זה לכל דבר וענין. במיוחד במדינה כמו ישראל, שבה מנוצל האזרח על ידי השלטון בדרכים רבות שבהן נמנע ממנו למצות את זכויותיו, שומה עליו לעמוד בתוקף על כך שהש"ג המשוסה נגדו הוא אדם בעל אחריות אישית מלאה.
כפי שאסור לאזרח להסכים שהמדינה תתייחס אליו כאילו אין מעמדו ראוי להתייחסות רצינית, כך אל לו להסכים להשפלת מעמדו של האדם שמונה על ידי הממסד לקבל את פניו, כאילו אין הוא נושא באחריות מלאה להעניק לו טיפול ראוי. אין זה משנה באיזה מקום בהיררכיה של תפקידי הממשל נמצא האדם שהמדינה החליטה שיטפל במי שמגיע אליה, שומה על האזרח לראותו כמי שמייצג את המדינה, את משרדיה, את הממשל וכיו"ב את כל אחד ממרכיבי השלטון ששולט בשניהם.
מבחינה זו מוטלת על כל אדם האחריות לראות את הש"ג כנושא באחריות בשל היותו הנציג הרשמי של הממסד שאליו הוא מגיע. בהקשר זה אסור לאזרח להסכים ולקבל אמירה כמו "אני רק הש"ג ולפיכך אינני יכול לעשות למענך דבר". כתשובה לאמירה כזו כדאי שיידע לומר לשומר הסף "מכיוון שאני עומד רק מולך אני רואה אותך כאדם היחידי שמייצג את עניני המקום ואני תובע ממך לשאת באחריות העימות עמי, תוך הכרה בכך שלי אין יכולת, סמכות או ענין לבירור מיקומך בסולם התפקידים של המוסד שלשירותיו אני זקוק.
ובמיוחד כאשר מדובר במצבו של האזרח במדינת ישראל, שבה מלכתחילה נכפה על האזרח הקשר עם הממסד למחלקותיו, ורבים מביקוריו במשרדי השלטון נעשים על ידו בתוקף הכרח חוקי ותחת איום בעונשים – קל וחומר שכדאי לו, לאזרח, שלא לראות את עצמו כמחוייב להעניק עוד ועוד ממשאביו, מאמציו וכוחותיו לממשל שכבר מדכא אותו ממילא.