אני והמדינה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1006
אני והמדינה
המסגרת החוקית שבה אני חי מאז היוולדי קרויה מדינת ישראל אך אין היא ראויה לשם זה, כי היא איננה מבטאת את ערכי עם ישראל. אלה כוללים, קודם לכל דבר אחר, חופש – ואילו המדינה הנוכחית, זו שמקימיה קראו בשם זה, איננה חופשית כלל. למעשה, היא מנוגדת לחירות האדם בכלל ולזו של היהודי בפרט (שלא לדבר על כך שהיא סותרת לא מעט מערכי מסורת ישראל).
מדינת ישראל נכפתה הר כגיגית על אזרחיה, כשהיא פוגעת, כבר מיומה הראשון, כמעט בכל זכויות האדם שלהם, ובולמת את תנועת חייהם בכל ההיבטים שאותם שומה על האדם לממש. למעשה, מהווה מדינת ישראל בית-סוהר המדכא את חייהם של בני האדם החיים בו, ממסד של כלא המנהל את חייהם הפרטיים של אזרחיו באמצעות שיטות של עוול וכזב מיום לידתם ועד מותם.
מעבר לפגיעה הקשה שגרמה המדינה להורי-מולידי, היתה הפגיעה הראשונה של המדינה בי, כנראה, זו שבה הכשילה את יכולתי הרוחנית באמצעות מערכת החינוך הממלכתית, שבה התוותה חלק גדול מתכני תודעתי ויצרה בי מחסומים גדולים של ידיעה, הבנה והבעה, שנזקקתי לשנים רבות כדי לרפא חלק זעיר מהפיגור הקשה שגרמו לי – כפי שנעשה למליוני ילדים שנפלו בידי המדינה.
אני נולדתי בישראל וכל חיי שמעתי אזרחי מדינה רבים אשר מבינים את ישראל לפעמים כ"מדינה" ולפעמים כ"ארץ", אך מבלי לדעת את ההבדל בין מושגים אלה. חוסר ידע זה הוא – במקרה הטוב – תוצאה של מחדל חינוכי תמים. במקרה הרע זהו תוצר של מטרה ששם לו השלטון כדי שאזרחי ישראל לא יבינו שהמדינה לקחה את הארץ מהעם. חוסר הבנה זה יהיה קצה קרחון הבורות הגדול שמונע מאזרחי ישראל לדעת על כל הזכויות שנבצר מהם להשיג בחייהם - שמטרתו להפכם לעבדים.
כן, כל אזרחי ישראל אינם אלא עבדי כפיה של השלטון, אשר חונכו על ידו לעמול תחת שבט ידו, כאשר הוא מפקיע חלק גדול מפרי עמלם לטובתו, על יסוד ההנחה שלה חינכוהו: שכל ערך שלו זכה בחייו הוענק לו על ידם, ושאין לו כל זכות טבעית לתוצרי מאמציו. מאז קום המדינה דאג השלטון לחנך את נתיניו לראות אותו – את הממשל – כנדיב אשר העניק להם את כל מה שממנו הם נהנים, ושעל כך עליהם להיות אסירי תודה לו.
כאזרח ישראל חונכתי להיות אסיר, עבד ומשרת של ראשי השלטון ועושי דברם – והם דאגו לפקח על כך שלעולם לא אגלה את זכויות האדם שלי ובמיוחד שלא אדע כי רשאי אני להחזיק בחיי, בחירותי ובקניני כבערכים שיש לי זכות להחזיקם בתוקף המאמצים שהשקעתי כדי להשיגם. לאור עובדות אלה קשה לאמוד את ההפסדים והנזקים הגדולים שגרמה לי ההשקעה הגדולה של המנגנון השלטוני, אשר במשך כל חיי פעל כדי למנוע ממני את ההכרה בזכויותי.
כאחד מני רבים החיים כאן יכול אני רק לשער בדמיוני כמה יכול היה העם היושב על אדמת ארץ ישראל להשיג אם לא היה לו הממשל העריץ לרועץ. ברור שהפשע הגדול של עריצות המדינה לא פגע רק בהישגיו החומריים והרוחניים של העם אלא גם הביא אותו למצב שבו – בשל הדלות והמחסור שהושתו עליו - לא יעיז להתרבות ולגדול באופן חופשי.
ואולי יותר מכל החסך הידיעתי הגדול שהוטל עלי על ידי הדרך שבה חונכתי להיות רחוק מידיעה של זכויות האדם שלי, מה שהביא אותי למצב של פיגור קיומי קשה במיוחד הוא הדרך שבה הרחיק אותי השלטון מלהכיר את מורשתי התרבותית כבן לעם היהודי ואת משמעות העובדה שאני מהווה חלק מעם ישראל, אשר חי בארץ ישראל.
כי אי חינוכי באמצעות מערכת השליטה הרוחנית לידיעת הקשר זה של קיומי, שהיה בו כדי להעניק משמעות תכליתית לחיים במקום הזה ולפי הערכים הנגזרים ממסורתי הישראלית, עלול היה לגרום לי לנטוש את מסורתי וארצי ולא לממש את יכולותי – כפי שנעשה לאזרחים ישראליים רבים שעזבו את מדינת הכלא כדי ליהנות ממידת חופש רב יותר ולמעשה אבדו, בכך, הן לעם והן לעצמם.
על רקע מציאות עובדתית זו ברור עד כמה עצום הנזק שנגרם לי ולשכמותי כתוצאה מפעולותיו של הממשל נגדנו – ועד כמה חייבים הממשל וכל משתפי הפעולה עימו להשיב לי ולעמיתי האזרחים את הערכים שגזלו לנו במשך כל ימי חיינו.