ארץ בגידה גזלנית

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 962

ארץ בגידה גזלנית

על הפרת הבטחה מוסרית

בשל ערכי מסורת ישראל היה קיומו של עם ישראל בארץ ישראל הפעם הראשונה והיחידה שבה התקיימה בעולם אומה חופשית – ובשל כך רואה האנושות את העם היהודי ככזה שנושא עימו הבטחה לגאולת העולם ומצפה לקיומה. אלא שמדינת ישראל של ימינו רחוקה עדיין ממימושה של הבטחה זו בגלל שבידי מקימיה לא היה ידע שדי בו לצורך זה.

אמנם מדינת ישראל של היום, המבוססת על גזל אזרחיה, איננה העריצות היחידה בעולם המנצלת את משאביהם של בני האדם החיים בה, אך מבחינה מסויימת היא הגרועה מכל אלה שהתקיימו אי פעם בהסטוריה האנושית. זאת בשל היות מדינת ישראל, התחנה העכשווית של עם ישראל בארץ ישראל, ביטוי של בגידה מוסרית במסורת ישראל.

כשחי עם ישראל בעבר באופן עצמאי על אדמת ארץ ישראל הוא היווה את הדוגמה היחידה בהסטוריה העולמית של ארץ מוסרית. במשך תקופה של מאות שנים – החל מהגעתם של בני ישראל ממצרים לארץ המובטחת ועד לסוף תקופת בית המקדש הראשון עם כיבוש הארץ – חי העם על אדמת ארץ ישראל, כאשר מבחינה פוליטית הוא שומר על הדרגה המוסרית הגבוהה ביותר שהתקיימה אי פעם בעולם.

במשך כל תקופת השופטים והמלכים שבאו אחריהם נשמרה האוטונומיה של העם בארץ ישראל, כשהיא מבוססת על התורה שעימה הגיעו אליה אחרי מסעם ממצרים. כפי שניתן ללמוד מחקירת ההיבטים המשפטיים הכלולים בה, שיסודם המצוות שמהוות עד ימינו את בסיס ההלכה בכל תחומי החיים של האדם היהודי ובכלל זה ההלכות הנוגעות לכל היבטיו של השלטון המקומי, נשמרה לאורך כל התקופה הזו באופן מלא צורת חייו של עם ישראל, בדרך הקרובה ביותר למצב חיים של צדק מלא.

לאורך כל התקופה שבה חי עם ישראל באופן עצמאי על אדמתו מאז הגיע אליה נשמרו על ידו כל זכויות האדם וחירויותיו באופן מלא ובכלל זה זכויות החיים, החירות, והקנין. השמירה על כל אלה היוותה תוצאה של הקפדה אדוקה על מצוות ההלכה היהודית, אשר מראשית יישומן לא התירו כל פגיעה מוסרית בצלם האדם בכלל והיהודי בפרט ואף הובילו את עם ישראל למלחמה הראשונה המקיפה בהסטוריה נגד עמים שהחזיקו במנהגים וחוקי עוול שפגעו באדם, החל מעבודת אלילים שכללה קרבנות אדם וכלה בחוקי שיעבוד ודיכוי שהשפילו את צלם האדם ופגעו בו. כך, למעשה, היתה תרבות ישראל לתרבות המתקדמת ביותר בהסטוריה עד ימינו, אשר חלשה על חבל ארץ באמצעות חוקים של צדק והביאתהו למצב של שגשוג.

בכל הזמן הזה היוותה תורת ישראל, במונחים מודרניים, את חוקת היסוד של המשפט הישראלי, אשר שילבה בין ההלכה הדתית לבין המשפט הלאומי. כל אחד מבני העם היהודי חי בהדרכתה חיים של חירות מכפיה, מפגיעה בקנינו ומהתערבות כלשהי בזכויות הפרט שלו. בצד אלה שמר היחיד היהודי על שליטה עצמית ועל עצמאות לאומית, ובכלל זה על סמכות לביקורת מלאה כלפי השלטון הממלכתי שהוא ממנה, ביחס להלכה. מבחינה זו היתה מלכות ישראל, שהתבססה על ההלכה היהודית ועל מחוייבותה לחוקת התורה (שהיוו את הדגם הראשון בהסטוריה של משטר המשלב מלכות ופרלמנטריזם חוקתי=סנהדרין עם תורה) אי ראשון בהסטוריה של קיום צדק וכיבוד זכויות אדם בעולם שמשטריו התבססו על כוח הזרוע.

אך אחרי שגלה עם ישראל מארצו נסתיימה הזדמנות ייחודית זו בתולדות העמים ומעולם לא שבה להתקיים בו מדינה כה חופשית, שנתיניה מחזיקים בזכויות האדם שלהם באופן בלעדי. למעשה מהווים היום כתביה של היהדות את ספר הזכרון ההסטורי המיוחד במינו של האנושות כולה, שבו מפורט סיפור קיומו של פרק מיוחד ובלתי חוזר זה של האומה החופשית היחידה שהתקיימה אי פעם באנושות. מאז לא התקרבה שוב בעולם אומה כלשהי להישג עצום זה.

ועם זאת, סיפורו של עם ישראל עדיין לא נסתיים; אף כי במשך כל הדורות שעברו מאז שיצא לגלות פסק עם זה מלהיות בעל שלטון עצמי. כשיצא עם ישראל אל העולם הוא לקח עימו חלק גדול מערכיו בכתבי הקודש וההלכה שלו. באלה לא נאצר רק ידע גדול שחשיבותו לא הצטמצמה רק בגבולות היהדות, אלא שהוא המשיך לפעול רוחנית לאורך כל גלותו, כשהוא ממשיך בעבודתו הלימודית וההלכתית. זו שידרגה באופן מתמיד את איכות חייו וממילא גם את כל סביבת עבודתו. את מורשתו הכלל-אנושית שבה חברו כל סוגי הידע הנרחב שבהם החזיק, הפיץ העם בערוצים רבים, ישירים ועקיפיים, בעולם כולו ובכך קידם את האנושות מבחינות רבות וביניהן הגותית, אמנותית, כלכלית, תקשורתית, מדעית ופוליטית.

לאורך ההסטוריה הארוכה של גלות ישראל, על אף אויבים רבים שניסו לעמוד בדרכו, הצליח העם היהודי להפוך לשם דבר חיובי בתרבות העולמית, כשאת שמם של היהודים ניתן למצוא עד ימינו ביסודותיהם של תחומי ידע רבים. עצם קיומו כל הזמן הזה באופן משולל שטח ארץ כפה עליו להגיע להישגים מיוחדים של שיתופיות, תקשורת ושלטון עצמי אנושיים שאין דומה להם בשום זמן ומקום ברחבי העולם. בשל תנאי הקיום המיוחדים הללו לא נתאפשר לו לעם ישראל לשוב וליישם את ההישג ההסטורי הייחודי שלו ולהקים מדינה חופשית.

לכאורה הגיעה ההזדמנות האידיאלית לכך כאשר שב חלק גדול של עם ישראל לארצו במאות האחרונות, בתהליך ארוך ומורכב, שהגיע לשיאו עם הקמת מדינת ישראל. אך הזדמנות זו הוחמצה ומדינה חופשית לא הוקמה, כי אלה שהקימוה לא היו מודעים לערכים הפוליטיים החשובים שהיו נחלתה של המסורת היהודית עוד לפני שהוקמה מלכות ישראל. למעשה, הערכים שעליהם ביססו את מדינת ישראל החדשה היו כאלה של אי צדק. על אף שיובאו מן העולם הרחב לפי דוגמאות משופרות ביחס של העולם החדש יחסית, היו אלה מפגרות יחסית לישראל החופשית של העבר. בשל כך היו מפתחות המוסר שלהן זרים לצדק ומנוגדים לו. כתוצאה מכך הוקמו יסודותיה של ישראל על אדני רעיונות כמו דמוקרטיה, סוציאליזם ושוויון, המבטיחים ממסד לא מוסרי של גזל ופגיעה בזכויות הקנין של תושביה, עריצות כוחנית ועוול שלטוני. מעשית ומוסרית מהווה הדבר בגישה בערכי ישראל.

במידת היות הקמת מדינת ישראל שלב בקו החיים של היהדות, מהווה היא בגידה קשה במסורת היהדות העתיקה והמקורית של חירות פוליטית ושמירה על הלכה של צדק ומוסר. מבחינה מעשית נוסד על ידי מקימיה שלטון של גזל, המהווה בגידה חיה במסורת ההלכה של עם ישראל, בעצם פגיעתו בזכויותיהם של אזרחיה בכוח הזרוע. מבחינה זו נמצא היום העם במצב של חטא שהוא חמור הרבה יותר מזה שבו נמצאות אומות אחרות שבהן קיים שלטון עריץ, כי שום אומה לא קנתה לה מעמד מוסרי כה מחייב כפי שיש לעם ישראל.

מסורת ישראל אשר נבגדה על ידי המדינה איננה רק העתיקה מכל המסורות שבעולם אלא גם הצודקת שבהן. כבר מתחילת קיומה כעם היא הוכיחה שהיא מחזיקה בערכים שיש בהם כדי להוביל את האנושות כולה לגאולה. דווקא מסיבה זו מצפה העולם לישועה שכן. כמו חולה שאין פתרון למחלתו מצפה הוא – בצדק – לרופא שהוכיח שיש בידו את התרופה המתאימה.

אך בשל כך - אם דווקא האומה שהראתה לאנושות את הדרך אל הצדק מתכחשת לערכיה המקוריים - יש בדבר משום בגידה קשה במיוחד. אם בארץ ישראל קיימת מדינה שמציגה את עצמה כיורשת היהדות אך תומכת בפעולות המנוגדות לה, ובמיוחד בכאלה המכחישות את איסור הגזל ואת הפגיעה בצלם האדם שעליו הגנה כבר מראשית עצמאותה, יש בכך משום מעשה מרמה והונאה כלפי העולם כולו.

כשל מוסרי זה שבו מסובכת היום מדינת ישראל מבטא מעשה של גזלנות עמוקה הרבה יותר מאשר כזו המכוונת לרכוש חומרי; ישראל של היום מגלמת כלפי האנושות כולה הפרת אמון בשל היותה זמן כה רב בגדר הבטחה לחירותו ולגאולתו של האדם באשר הוא. הבטחה זו לחירות לאומית ויחידאית, לכלל ולפרט, שהיתה צפונה במשך דורות במהות העם היהודי, והתבטאה בכל הכתבים שנשא עימו, עדיין לא מומשה במציאות בארץ הדוגלת באמת, צדק וחופש, כפי שחייבת להיות ישראל היהודית.

 

נתונים נוספים