די לאלימות!
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 946
די לאלימות!
מדינת ישראל היא מהות אלימה. יתרה מזו: לא רק שיש בה אלימות או שהיא פועלת בצורה אלימה אלא שהיא מהווה ביטוי מציאותי של מושג האלימות.
מי שמבין את מלוא משמעותה של האלימות כמושג יכול להגיע למלוא עומקו של רעיון זה, של מדינה המבטאת את מה שמבטאת האלימות במימד האנושי בכלל ובעולמו של האדם בפרט. בהקשר אחרון זה מהווה האלימות הצהרה על דרך פעולה לא אנושית או, במלים אחרות, על בחירה אנושית באפשרות פעולה לא אנושית כמדיניות מוסרית.
אלימות, בהקשר זה, אין פירושה כוחניות וגם לא נטיה לפעולה באמצעות נטיה מלחמתית או בהתאם לכללים המופעלים במאבק, אלא הפעלת כוח לא מוסרית. אדם יחיד, קבוצה, עם או מדינה יכולים לפעול מבלי לפגוע בבני אדם אחרים, בדרך שבה הם מקפידים לשמור על זכויות בני האדם שלמולם – אך הם יכולים לפעול על יסוד של אלימות, כלומר מתוך נקיטת יוזמה שמטרתה לפגוע בבני אדם אחרים. יוזמה כזו איננה מוסרית.
מבין אפשרויות הפעולה וההנעה הפתוחות לפני בחירת האדם, קיימות שתיים ראשיות: המוח והכוח. הראשונה – המוח – היא האפשרות התואמת את טבע האדם, כלומר: את רוחו, שכלו ודעתו, ומתייחסת אליהן כאל מה שמבטא את טבעו של האדם במציאות. השניה – הכוח – מנוגדת לטבע האדם ובוחרת, מבין השתיים, להעדיף את כוחות גופו, תשוקותיו ומאווייו.
אולי למותר לציין כי בזמן שבו דרך הכוח מעדיפה את הגוף על פני השכל, זונחת את הרוח ונוטשת אותה, מבטאת רוח האדם שלמות בכך שהיא מגייסת את כל כוחות האדם, רוחניים וכוחניים כאחד, לכלל אחדות שבה מצטרפים לעזרת האדם כל יכולותיו לכדי אחדות כוללת. נקיטה באלימות נובעת מיסודות שליליים, שבראשם ההנחה שייטב למי שיוזם אלימות בשל התגברותו באמצעותה על עמיתו. שרשיה של אלימות זו מצמיחים אותה על קרקע חשיבתית הרואה את בני האדם האחרים כאויבים. מדינת ישראל מבטאת דבר זה במסגרות פעולתה.
מאז קומה השתלטה על מסגרת החוק שבאמצעותה היא מופעלת אלימות ממוסדת במידה רבה. לא מדובר רק בפעולות מנגנוני הבטחון או הצבא אשר מחזיקות ביכולת לאכוף את פעולתן על האויב שנמצא מעבר לגבול אלא באלימות מבנית אשר כופה כל הזמן את כל הנחות היסוד שיש לה לגבי המציאות בכלל וסדר הדברים הפוליטי בפרט על כל אזרחי המדינה.
תצפית באלימותם המבוססת בישראל של כל מחלקות השלטון, של משרדיו, של הליכיו, ובדרך שבה כל חלקיו הפעילים משתלבים עם מנגנוני הממשל הפעילים, העסוקים דרך קבע בייצור מסגרות התנהגות, חקיקה ויישום, מביאה את הצופה למסקנה ברורה ששום דבר בישראל לא הושאר ליד המקרה או, בצורה מפורשת יותר: לחופש.
במבנה המנגנון הסבוך של השלטון הישראלי לא הושאר שום דבר לרוח של רצון טוב, נדיבות או בחירה. אזרחי המדינה מתומרנים ברוח של שליטה אלימה בזמן ובמרחב, כשהם חייבים לפעול בהתאם לרצונם, החלטותיהם והסכמיהם של עדרי אדונים, מנהלים ומפקחים, שגם הם מהווים זרועות צייתניות של מפלצת מכנית ביורוקרטית, שכל חלקיה מהווים זרועות תמסורת חסרות בקרה עצמית מציאותית ויכולת שיפור משמעותית.
יהיה אשר יהיה מקור המוח שהקים את מנגנון מדינת ישראל, הוא ראה בחזונו מלכודת עכברים אנושית, שכל יוזמה פרטית שיש ברשותה איננה מכוונת אלא לפגוע במנהליה, ולכן עשה אותה מותאמת לסוג אדם ירוד ומפגר שיכול לחיות כל ימי חייו בתאים וכוכים מלאכותיים שניהולם רחוק משליטתו ומהבנתו, שהיא ישראל האלימה.
ישראל האלימה, שהקמת מנגנוניה נעשתה מעבר לשליטתו של האזרח הכלוא בה, קובעת ומעצבת את יכולת התנועה של אזרחיה, תוך שהיא מזכירה לו על יסוד יומי את העובדה שכל תנועה פרטית שלו שתיעשה שלא בהתאמה לניהולו של אלים-העל, תביא לתוצאות קשות. בהקשר של חינוך, ניתן לראות את המסגרת האלימה של הניהול כמורה הגדול של האזרחים, אשר תלמידיו המסורים יודעים מזה שנים רבות כי ה"פתרון" היחידי שלו לדיכויים האלים הוא הבריחה.
ורבים רבים הם אלה מבין היושבים בארץ ישראל שאינם מסוגלים לברוח ממנה או שאינם מבינים את עומק המלכודת שלתוכה הביאו אותם הוריהם, מוריהם ואנשי הציבור שלהם – שגם הם חלק מתוצאות חינוכו של המנגנון האלים שמכוון גם נגדם את אלימותו.
ואיך זה מקרי שאחת התוצאות הקשות ביותר של אלימות סיבובית זו מתבטאת בבני אדם שעוצבו וחונכו על ידיה להבין את המציאות ככזו של אלימות גסה, אשר מדכאת בקרבם כל תכונה אנושית חיובית. יותר ויותר נפוצים בין עמנו היהודי-ישראלי היושב כאן פקידים, שוטרים וחיילים שהמשותף לכולם הוא אלימות. יותר ויותר רואים אנו בין ילדינו גסות, בלבול, בורות ורוע מלאכותי, אשר הוחדרו בהם בתוקף הכזב ש..."זה מה שיש".
כבר היום ניתן לראות כמה גדולה תפוצתם, בין צאצאיהם של בני אדם עדיני נפש וטובי לב, של תכונות כה אכזריות ואפלות שיכולנו לשייכן לעמי פרא ולגזעים תת-אנושיים ומעוותי-אופי, שהאלימות היא הדרך שבה הם רואים את העולם. היום יכולים אנו לראות את בנינו אלה, מלובשים במדים וחניכי האלימות השלטונית, כשהם פוגעים בחפים מפשע בצו השלטון.
יצירי האנוש מפלצתיים אלה, ילדינו, פירות האלימות השלטונית, ישוסו שוב ושוב על ידי מנהיגינו לפגוע בבני עמנו החפים מפשע כאילו יש להם את הזכות להשליט בארץ את צמחיית האלימות, כשהם יוצרים זוועות של בושה וחרפה להוריהם – לנו – אם לא יקומו מתוכנו שונאיה של אלימות.
בחמת זעם שנאת האלימות שלנו שומה עלינו, במוקדם או במאוחר, לקום ולהגן על עצמנו מפני צאצאינו אלה, וללמדם – בתוך תפיסת המציאות הכוזבת שאליה חינכו אותם מוריהם – כי יש עולם שבו האלימות איננה שלטת. כי את האלימות יש לשמור רק לחולים קשה, כמו אלה שקיימים היום במוסדות המדינה, שאת יד האלימות המפלצתית שלהם יש לקטוע.
בדרך אל מדינת ישראל החדשה, שבה לא תורשה האלימות להתקיים יותר כברירה ראשונה, נצטרך ללמד מחדש את הדורות הצעירים, כי מפלצת האלימות הרימה את ראשה מתוך סחי האימה במטרה לטיל על מפחידיה פחד גדול יותר מהטרור שהטילו עליה וזעוק: די לאלימות!