ישראל הרמאית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 872
ישראל הרמאית
כדי לתפוס דגים יש צורך בתולעים. כל דייג או צייד מבינים שיש צורך בפתיון כדי למשוך את מושא צידם למלכודת – וכך גם המנהלים את מדינת ישראל. במשך זמן רב מנצלים הם את האזרח משלם המסים כאילו לא היה אלא קרבן הציד שלהם. לצרכי קיומו של איש השלטון הישראלי מפעיל הוא מערכת מורכבת של רמאות, אשר האזרח – שנגדו היא מכוונת – מובל על ידה להאמין בכך שאנשי הממשל הם משרתיו על אף שהם, למעשה, אדוניו.
הפילוסופית אין ראנד גילתה כי פגיעה בבני אדם על ידי בני אדם אחרים היא תמיד פגיעה פיסית, כלומר פגיעה בגופם או בקנינם החומרי. דבר זה מסביר את מה שקיים גם ביסוד כל מעשה מרמה – את העובדה שמה שעושה הרמאי גורם לכך שמה ששייך לך נמצא בחזקתו. לפיכך, גם אם אתה, האזרח, העברת לו את רכושך מרצון, מבלי שיזם כל פגיעה פיסית נגדך, הוא גרם לך לפגיעה חומרית בעצם העובדה שמה ששייך לך בזכות נמצא, בסופו של דבר, תחת שליטתו.
ברוח דומה אמרה פעם ראנד כי אל לו לקרבן של תרמית להתאמץ לבדוק את פרטיה של התרמית כי "די בכך שיבחן את מה שהיא משיגה". באמירה זו כיוונה ראנד את קרבנותיה של רמאות, אשר תרים לרוב אחר הפרטים הקטנים של המזימה שעלתה להם בהפסדם, שלא להשקיע משאבים בבירור ההליכים שבהם נעשה העוול אלא להתבונן בתוצאות המעשה וללמוד ממנו על עובדת הפשע. בהקשר זה די לו לאדם לבחון אם נמצא רכושו בידי אחרים כדי לדעת שאלה גזלו אותו ממנו או, לפחות, שקיבלו אותו בדרך כלשהי מהגזלן.
עקרון דומה צריך להיות מופעל על ידי האזרח לגבי פשעיה של מדינתו; די לו להתבונן בעובדה שפקידי הממשל, אשר אמורים להיות משרתיו ובתוקף זה אף מציגים חדשים לבקרים את היותם עמלים למענו ובשירותו, נהנים מאיכות חיים חומרית גבוהה הרבה יותר מזו שיש לו – והם אוכלים, ישנים ומתלבשים בדרך כה עתירת ממון שהוא, אדונם-לכאורה, לעולם לא יוכל להרשות לעצמו – כדי להבין שדבר זה הוא תוצאת גזל שנערך בו ובכל האזרחים משלמי המסים במדינה.
לא מעטים הם אזרחי מדינת ישראל, שחיו בה מיום היוולדם, אשר שילמו לה ולרשויותיה השונות כספים רבים, ובכלל זה מסים ישירים ועקיפים, אשר נפטרו מן העולם במצב של דלות חומרית נוראה אחרי שנים רבות שבהם לא היה בידם די ממון אף כדי להשביע את נפשם – וזאת אחרי חיים של עמל ויזע. בני אדם אלה לא הבינו שרומו ונוצלו, כי מעולם לא הסביר להם אף אחד את משמעותה המעשית של העובדה שהמשאבים העצומים שמהם נהנים מנהיגיהם היו שלהם, ושמבחינה מוסרית היתה להם הזכות לסרב להעבירם ללא בדיקה.
מבחינה מוסרית שומה עלינו לדאוג הן להגדלת מודעותו של הציבור לכך שעל אף שהממשל חי על חשבונו, אין הוא נוהג לברר עימו את פרטי החוזה בין האזרח למדינתו, ובמיוחד לא את ה"אותיות הקטנות" שמספרן עצום, אשר מתייחסות לדרך שבה מפזר הממשל את הכספים הרבים שהוא מוציא ממשלם המסים למטרות רבות מספור, אשר אינן מבטאות כלל את רצונו של האחרון. מבחינה זו שומה עלינו לראות את כל אנשי הממסד כחברי כנופיית רמאים.
ישראל הרמאית
כדי לתפוס דגים יש צורך בתולעים. כל דייג או צייד מבינים שיש צורך בפתיון כדי למשוך את מושא צידם למלכודת – וכך גם המנהלים את מדינת ישראל. במשך זמן רב מנצלים הם את האזרח משלם המסים כאילו לא היה אלא קרבן הציד שלהם. לצרכי קיומו של איש השלטון הישראלי מפעיל הוא מערכת מורכבת של רמאות, אשר האזרח – שנגדו היא מכוונת – מובל על ידה להאמין בכך שאנשי הממשל הם משרתיו על אף שהם, למעשה, אדוניו.
הפילוסופית אין ראנד גילתה כי פגיעה בבני אדם על ידי בני אדם אחרים היא תמיד פגיעה פיסית, כלומר פגיעה בגופם או בקנינם החומרי. דבר זה מסביר את מה שקיים גם ביסוד כל מעשה מרמה – את העובדה שמה שעושה הרמאי גורם לכך שמה ששייך לך נמצא בחזקתו. לפיכך, גם אם אתה, האזרח, העברת לו את רכושך מרצון, מבלי שיזם כל פגיעה פיסית נגדך, הוא גרם לך לפגיעה חומרית בעצם העובדה שמה ששייך לך בזכות נמצא, בסופו של דבר, תחת שליטתו.
ברוח דומה אמרה פעם ראנד כי אל לו לקרבן של תרמית להתאמץ לבדוק את פרטיה של התרמית כי "די בכך שיבחן את מה שהיא משיגה". באמירה זו כיוונה ראנד את קרבנותיה של רמאות, אשר תרים לרוב אחר הפרטים הקטנים של המזימה שעלתה להם בהפסדם, שלא להשקיע משאבים בבירור ההליכים שבהם נעשה העוול אלא להתבונן בתוצאות המעשה וללמוד ממנו על עובדת הפשע. בהקשר זה די לו לאדם לבחון אם נמצא רכושו בידי אחרים כדי לדעת שאלה גזלו אותו ממנו או, לפחות, שקיבלו אותו בדרך כלשהי מהגזלן.
עקרון דומה צריך להיות מופעל על ידי האזרח לגבי פשעיה של מדינתו; די לו להתבונן בעובדה שפקידי הממשל, אשר אמורים להיות משרתיו ובתוקף זה אף מציגים חדשים לבקרים את היותם עמלים למענו ובשירותו, נהנים מאיכות חיים חומרית גבוהה הרבה יותר מזו שיש לו – והם אוכלים, ישנים ומתלבשים בדרך כה עתירת ממון שהוא, אדונם-לכאורה, לעולם לא יוכל להרשות לעצמו – כדי להבין שדבר זה הוא תוצאת גזל שנערך בו ובכל האזרחים משלמי המסים במדינה.
לא מעטים הם אזרחי מדינת ישראל, שחיו בה מיום היוולדם, אשר שילמו לה ולרשויותיה השונות כספים רבים, ובכלל זה מסים ישירים ועקיפים, אשר נפטרו מן העולם במצב של דלות חומרית נוראה אחרי שנים רבות שבהם לא היה בידם די ממון אף כדי להשביע את נפשם – וזאת אחרי חיים של עמל ויזע. בני אדם אלה לא הבינו שרומו ונוצלו, כי מעולם לא הסביר להם אף אחד את משמעותה המעשית של העובדה שהמשאבים העצומים שמהם נהנים מנהיגיהם היו שלהם, ושמבחינה מוסרית היתה להם הזכות לסרב להעבירם ללא בדיקה.
מבחינה מוסרית שומה עלינו לדאוג הן להגדלת מודעותו של הציבור לכך שעל אף שהממשל חי על חשבונו, אין הוא נוהג לברר עימו את פרטי החוזה בין האזרח למדינתו, ובמיוחד לא את ה"אותיות הקטנות" שמספרן עצום, אשר מתייחסות לדרך שבה מפזר הממשל את הכספים הרבים שהוא מוציא ממשלם המסים למטרות רבות מספור, אשר אינן מבטאות כלל את רצונו של האחרון. מבחינה זו שומה עלינו לראות את כל אנשי הממסד כחברי כנופיית רמאים.